עונג יום טוב שמו

ועיין בסנהדרין (דף י"ט) גבי קדושי דוד במיכל בת שאול שקידשה במלוה דהבטחת עושר גדול ובפרוטה דמאה ערלות פלשתים דשאול סבר מלוה ופרוטה דעתי' אמלוה ודוד סבר דעתי' אפרוטה ופירש רש"י ז"ל שם שאול סבר דעתי' דמקדש לקדש במלוה דחשיבא הילכך לאו קידושין נינהו ואזל ויהבה לפלטי בן ליש עכ"ל הרי מוכח דקדושי כסף גופא אם הי' דעתי' אמלוה אף שיש שם פרוטה בעין אינה מקודשת כיון דלאו דעתי' אפרוטה מכש"כ בקדושי שטר אם ברור לנו שקידשה בשטר רק שאין קדושיו קדושין משום שלא נכתב לשמה דאינה מקודשת בתורת כסף אף שיש שוה פרוטה בהנייר משום שאין דעתו אהך פרוטה ואף דאיכא למימר הא דהחתים עדים על השטר הי' רק כוונתו לראי' בעלמא ולעולם שדעתו הי' לקדשה בתורת כסף מ"מ כיון דלא דמי לשטר שאין בו עידי חתימה כלל דהתם איכא למימר טפי שדעתו הי' אקדושי כסף להכי שפיר כתב הב"י ז"ל בלשון אפשר דאפשר לומר דאף שהיו בו עידי חתימה נמי דעתו אקידושי כסף אע"ג דמהש"ס לא הוי הוכחה כולי האי וק"ל: סימן קכג שאלה ע"ד האשה שאמרה גירשני בעלי שלא בפניו ונשאת ולפי שהיתה בחזקת א"א הוציאוה מתחת בעלה משום שלא הי' לה עידי גירושין וזה הי' בהוראת הרב הגאון המנוח מוהרש"ז אבד"ק ווארשא ועתה בא ע"א והעיד שמת בעלה וקברוהו ויש להסתפק אם יש לחוש בזה לדין ע"א בקטטה דעלה בתיקו ביבמות (דף קט"ז) ונקטינן לחומרא: תשובה גרסינן ביבמות (דף קט"ז) אמתניתין קטטה בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת. ואמרינן בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אר"י א"ש באומרת לבעלה גרשתני ופריך ולהימנה מדרב המנונא דאמר ר"ה אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ומשני באומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו להד"מ וכו' ע"כ והקשה המהרי"ק בתשובה אמאי לא מוקי דאמרה גרשני בעלי שלא בפניו דלא מהימנא ומ"מ מיקרי קטטה ואינה נאמנת אח"כ לומר מת בעלי עיי"ש בדבריו ז"ל ולא מיבעיא לרב שימי בר אשי דקאמר שם דטעמא דקטטה משום דאמרה בדדמי והיינו משום דהואיל דסניא לי' לא דייקא כולי האי וודאי דאיכא לאוקמי שאמרה גרשני שלא בפניו אלא אפילו לטעמא דר"ת דאמר משום דמשקרא נמי קשה קושיית מהרי"ק ז"ל דהא מבואר שם בפירש"י ז"ל דאין הטעם משום שהוחזקה שקרנית ע"י הכחשת העדים אלא הטעם משום דמרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו כמ"ש רש"י ז"ל שם בד"ה משקרא וא"כ וודאי דהוי מצי לאוקמי שאמרה גרשני שלא בפניו דבלאו הכחשת עדים נמי לא מהימנא הואיל ואיכא קטטה: ולכאורה נראה דלהכי לא מוקי לה שאמרה שלא בפניו דבזה פשיטא דלא מהימנא גם בלא טעמא דאמרה בדדמי דכיון דעיקר נאמנות האשה במיתת בעלה הוא משום דדייקא ומנסבא ואשה זו שאמרה גרשני בעלי שלא בפניו לא דייקא כלל שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ותחזיק בטענתה הראשונה שאמרה שנתגרשה ודעת הרשב"א ז"ל בתשובה דאם אמרה גרשני שלא בפניו ואח"כ בא ואמרה ג"כ בפניו גרשתני מהימנא ולא אמרינן דעבידא לאחזוקי שקרא] וכיון דמשמע דטעמא דמתניתין בקטטה הוא משום דאמרה בדדמי דומיא דמלחמה בעולם דהוי טעמא משום דאמרה בדדמי ולהכי א"א לאוקמי דאמרה שלא בפניו גרשני דהתם בלאו טעמא דאמרה בדדמי נמי לא מהימנא משום דלא דייקא שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ואז בוודאי לא נוכל לדון בה כל הדרכים שאמרו חכמים באשה שנשאת ואח"כ בא בעלה שהרי תאמר לו בפניו גרשתני ולא נוכל לקונסה במה שלא דייקא להוודע על נכון אם אמת הוא שמת בעלה או לא שהרי תוכל לומר שסמכה עצמה על שיודעת בנפשה שכבר נתגרשה מבעלה: והיה אפשר לומר דליכא למימר דלא דייקא משום דסמכה אמה שתאמר בפניו גרשתני ולא יהיה בה כל הדרכים שאמרו חז"ל באשה שנשאת ואח"כ בא בעלה דהא קים להו לחז"ל דבפניו אינה מעיזה וא"כ הרי ידעה שלא תוכל להעיז בפניו לומר שנתגרשה אבל באמת א"א לומר כן דהא הא דאינה נאמנת לומר נתגרשתי שלא בפניו הוא אפילו אם הבעל בעיר רק שאינו בפנינו ממש מקרי שלא בפניו כמ"ש הריב"ש בתשובה וכדאיתא בש"ע אהע"ז (סימן י"ז ס"ב) ולדעת הרא"ש ז"ל אם רק אינו בעיר אפילו במקום קרוב מקרי שלא בפניו. אע"ג דוודאי יבוא בעלה נמי לא מהימנא וקשה אמאי לא מהימנא הא תצטרך להעיז בפניו ותאמר גרשתני ונימא דהשתא וודאי קושטא קאמרה דהא ידעה שבעלה יבוא בוודאי ותצטרך לומר כן בפניו ובפניו אינה מעיזה וע"כ הטעם דאע"ג דמסקא אדעתה שיבוא בעלה סברה שתוכל להעיז בפניו אע"ג דבאמת אינה יכולה להעיז בפניו ולהכי לא מהימנא כשאמרה שלא בפניו וא"כ אשה זו כשאמרה מעיקרא גרשני בעלי ואח"כ אמרה מת בעלי לא דייקא דסברה שאם יבוא בעלה תאמר בפניו גרשתני ותעיז בפניו כמו שכבר אמרה גרשני ובאשה דעלמא סמכינן אדייקא ומנסבא דלא שייך לומר כן שסומכת ע"ז שתאמר