עונג יום טוב שמד

חלל עבודתו כשירה כ"ז שלא נודע להכי לא איכפת לן בנתערב ספק חלל. ומדפריך סתמא דהש"ס הכי משמע דאין חילוק גבי פסול כהונה בין פסול ממזרות לפסול חללות: ויש להסתפק בהא דקי"ל גבי ממזר דממזר וודאי לא יבוא בקהל הא ממזר ספק יבוא בקהל וחדית לנו רחמנא בפסול ממזרות שהספק הוי היתר גמור וכמש"כ הרשב"א ז"ל בתשו' דאף דבכל ספיקא דאורייתא לחומרא לדעת כל הראשונים אבל באיסור ממזרות הוא לקולא אם רק הוא לענין לבוא בקהל אמרינן הכי אבל לענין שפסול לעבודה ספק ממזר נמי פסול לעבודה או דילמא לגמרי שרי רחמנא ספק ממזרות אף לענין עבודה אם הוא בן כהן דלית בי' כלל דין ממזרות ומדברי הר"י הצרפתי והרשב"א ז"ל הנ"ל מוכח דאף אם לא נודע פסולו מ"מ יש בו דין ממזרות לענין פסול כהונה ורק לענין לבא בקהל חדית לן רחמנא הך קולא ולא לענין עבודה דאם נימא דגם לענין פסול כהונה מכשירין לגמרי ממזר ספק. א"כ לא הוי מקשי מידי דהא איצטריך קרא משום דה"א דחיישינן דילמא לאו אביו הוא וזינתה אמו עם כהן ויש לו דין כהן כיון שלא נודע פסולו דלא גרע מספק ממזר דיש בו דין כהונה ואסור לטמאות לבעל אמו דלאו אביו הוא א"ו דלא מהני הא דשרי רחמנא ספק ממזר אלא לבוא לקהל אבל להכשיר עבודתו אם כהן הוא לא מהני ושפיר מקשה הר"י והרשב"א ז"ל דליטמא ממ"נ אפילו אם בן כהן הוא כיון דהוי ממזר אין בו דין כהונה אף דלא נודע לנו שהוא ממזר ודווקא אם עבד עבודתו כשירה כ"ז שלא נודע פסולו כמו שהוכחנו דשוה פסול ממזרות לפסול חללות דרבי קרא להכשיר בדיעבד עבודתו אבל ממזרות יש אף דלא נודע פסולו דלא מכשירינן ספק ממזר אלא לבוא בקהל אבל לא לענין עבודה אם בן כהן הוא וצ"ע בזה: שוב ראיתי בתשו' הרשב"א ז"ל (סימן אלף ר"א) שנשאל ע"ז בכהן הבא על הערוה אם רשאי הולד לאכול בתרומה. והשיב דאסור לאכול בתרומה אפילו בנתעברה מביאה ראשונה מדאמרינן הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מק"ו מאלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל ובנה פגום זו שאיסורה שוה בכל א"ד שבנה פגום ופריך מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון דבא עלי' עשאה זונה עי"ש בפ' החולץ וא"כ מיקרי פגום לכהונה ואפשר לומר דדוקא לר"י דלא הוי ממזר מח"כ להכי הוי פגום אבל לרבנן דקי"ל כוותי' דהוי ממזר לא הוי פגום דכל היכא דאיכא ממזרות לא מיתפס איסור חללות בהאי וולד וק"ל: סימן קכא נסתפקתי בהא דכתב הרמב"ם ז"ל (בפט"ו מהלכות א"ב) הבא על העריות בין בשוגג בין באונס הולד ממזר והוא מהש"ס בחגיגה (דף י' ע"א) דמוקי ברייתא דרשב"מ דאמר מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר דמיירי באונס דלא נאסרה על בעלה ולהכי לא מקרי מעוות לא יוכל לתקון רק משום שהוולד ממזר ולא משום שנאסרה על בעלה הרי שגם באונס הוולד ממזר עכ"ז יש להסתפק דהתם הא מיירי שהבועל הי' מזיד רק שהיא היתה אנוסה אבל היכא ששניהם היו אנוסים ואלו הוי אתי קמן לאמלוכי היינו מורים להם שאינם מחוייבים למסור עצמן למיתה ע"ז כמו לר"י בע"ז (דף כ"ז) דסבר דאף בגילוי עריות בצינעה יעבור ואל יהרג וכן לדידן היכי דלא עביד מעשה דג"כ יעבור ולא יהרג כמ"ש התוס' ביבמות בר"פ הבא על יבמתו אי הוה הולד ממזר אם לא ואף דביבמות פ' האשה רבה (דף קי"ז) אמרינן באשה שהלך בעלה למדה"י הוולד ממזר מדאורייתא מן השני אף שהיו שניהם שוגגים וניסת בהוראת ב"ד. מ"מ התם גם הוראת ב"ד הי' בטעות ע"י העד שהעיד על בעלה שמת אבל היכי שהיו שניהם אנוסים ובהתירא קא עבדי מנלן שיהא הוולד ממזר ואין להביא ראי' מהא דאיתא ביבמות (דף כ"ב) וחייב על מכתו ועל קללתו ופריך הש"ס אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור ומשני כשעשה תשובה ואם נימא דאם בא על הערוה ושניהם היו אנוסים הוה הולד ממזר לוקמי דמיירי בכה"ג דהוולד הוה ממזר ומ"מ אביו ישראל כשר הוא דהי' אנוס בשעת מעשה דלאו ראיה הוא דבלאו הכי הש"ס משני לה שפיר כשעשה תשובה ואה"נ דהי' יכול לאוקמי בכה"ג תדע דמכאן אין ראי' דהא אפילו אם נימא דהיכא דשניהם אנוסים אין הוולד ממזר אכתי הוי מצי לאוקמי שהי' הוא אנוס והיא מזידה דמקרי עושה מעשה עמך ומ"מ הוולד ממזר א"ו דעדיפא מיניה משני כשעשה תשובה: ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן בע"ז (דף נ"ד) נעבד באונס אסור וקאמר רמב"ח ה"ד נעבד באונס כגון שאנסוהו עכומ"ז והשתחווה לבהמה דידי' ופריך ר"ז אונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ומשני רבא הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס הדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפילו וכו' הא כיצד הא בצנעא הא בפרהסיא ופירשו התוס' שם דר"ז הי' סבור כיון שהוא אנוס אף שמחוייב למסור עצמו מכל מקום כיון שפטור ממיתה אין הנעבד נאסר בהשתחוואתו ורבא מסיק דהואיל ובפרהסיא חייב למסור עצמו עכומ"ז קרינא בי' ע"ש בדבריהם ז"ל וע"כ לא פליגי ר"ז ורבא אלא היכא דמחוייב למסור עצמו דהתם סובר רבא דמקרי נעבד הואיל דמחוייב למסור עצמו אבל היכי דאינו מחוייב למסור עצמו לכו"ע לא מקרי נעבד אלמא היכא דרשאי לעבור לא נקבע בהך בהמה דין נעבד כלל דאיסור נעבד הנקבע בדבר העובדין אותו תליא במעשה העובד ואם העובד הי' אסור להשתחוות נמשך בנעבד כח איסור של נעבד ואם העובד הי' מותר להשתחוות לא נקבע בהנעבד שום כח איסור ואי אפשר לאמר דהטעם התם דבאונס לא מיקרי נעבד משום דכיון שהוא באונס הרי לא קבלו עליו לאלוה כלל להכי לא מיקרי נעבד דז"א דהרי לרבא בפרהסיא מקרי נעבד אף שהי' באונס ולא קיבלו עליו באלוה כלל דהא אונס הי' ואפ"ה בצנעא הואיל ומותר לעשות כן לכתחילה לא מיקרי נעבד וא"כ ע"כ דעיקר הטעם דכיון דבצנעה שרי להשתחוות לא מיקרי נעבד וא"כ ה"ה הכא בממזרות דוודאי נמי דכח ממזרות שבוולד תליא בכח האיסור שיש בהאי ביאה דהרי התוס' ביבמות (דף ט') ד"ה והרי הקשו על הא דפשיטא להש"ס בכל דוכתא דלר"ע ח"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לימא עשה דחי ל"ת וכן בסוגיא דפ"ק דיבמות משמע דאיצטריך קרא דעלי' לדחות אחות אשה מייבום דאי לאו קרא הו"א דדחה עשה לל"ת לפום הו"א דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וע"כ דאין הוולד ממזר כשבא ע"י ביאת דחיה עשה לל"ת דאי הוי הוולד ממזר אין סברא שיהא הדין שיהא מותר לייבם ויהא הוולד ממזר להרבות ממזרים א"ו כיון דהל"ת נדחה אין הוולד ממזר דבהתירא קא עביד וכיון דאיסור ממזרות תליא בכח איסור הביאה אפשר לומר דכמו דבנעבד היכא שהי' מותר להשתחוות מחמת אונס אין כאן נעבד כלל ה"נ לענין ממזרות כיון שמותר לעבור על האיסור אין כאן ממזרות מ"מ נראה לי דלאו ראי' הוא דהתם כל שהי' מותר לעשות ולהשתחוות לא מיקרי קיבל עליו אדנות של הע"ז והא דבפרהסיא מיקרי נעבד אף שהי' באונס הוא משום דכיון דבמצות התורה צריך למסור עצמו למיתה ולא להשתחוות א"כ כשהשתחווה לה מפני יראת מיתה הרי הסיר מעליו עבדות ד' ממה שמוטל עליו והשתחוה לה והרי עבדה ועשה לה נגד מה שצוותה תורה