עונג יום טוב שמג

חלק אבן העזר סימן קכ שאלה אשת איש שנתעברה מכהן בוודאי אם יש על הולד הממזר דין כהונה לטמא למתים ולישא גרושה או דין חלל: תשובה אם נתעברה ממנו בביאה שני' הרי הוא חלל וחלל וודאי דמותר לטמאות למתים כדאמרינן בקדושין (דף ע"ח) כהן הבא על אחותו משוי לה זונה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' משוי לה חללה א"כ אם נתעברה מביאה שני' שנעשית חללה הולד חלל אבל מביאה ראשונה שבא עלי' הכהן אין הוולד חלל רק ממזר וכ"כ הר"מ ז"ל (פ' י"ט מה' איסורי ביאה ה"ה) ובנתעברה מביאה ראשונה שהולד ממזר ולא חלל יש להסתפק מהו בדין כהונה ומדברי הרשב"א ז"ל (בתשו' סי' כ"ז) משמע לי דממזר נמי אין בו דין כהונה שהקשה לו הרב ר' יצחק הצרפתי ז"ל על הא דאמרינן בתו"כ בפ' אמור יאמר לאמו ולא יאמר לאביו מה ת"ל לאביו מה אמו שהיא מתחללת הוא מטמא לה אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע אביו חזקה מניין ת"ל לאביו קשיא לי ליטמא לאביו ממ"נ אי אביו הוא שפיר מטמא ליה ואי לאו אביו הוא א"כ ממזר הוא ואינו מוזהר על הטומאה והוא ז"ל תירץ דאצטריך קרא למי שהוא מוחזק עפ"י עדים שהוא כהן ואח"כ בא אחד לאח"ז ואמר עליו שהוא אביו ונוהג עמו כאב ומת ובא ליטמא לו שבקינן ליה והרשב"א ז"ל תירץ לו דכוונת התו"כ דאי לאו קרא דאביו הו"א דאף דודאי אביו באמת הוא והוא עומד ומשמש ע"ג המזבח אפ"ה לא יטמא לו משום דגבי טומאה לא שרי קרא לטמאות אלא בידוע שהוא אביו ולא כשהוא אביו מחמת חזקה דאם אנן לא ידעינן שהוא אביו אלא מטעם חזקה אסור לטמאות אף שהוא באמת אביו עי"ש בדברי הרשב"א ז"ל שהאריך בזה הרי מוכח מדבריהם דממזר אף שהוא בנו של כהן אין בו דין כהונה כלל דאי נימא דממזר יש בו דין כהונה ואסור לטמאות למתים א"כ מאי קשיא להו להנך רבוותא ז"ל דליטמא ממ"נ דכיון דבהך הו"א הוי אמרינן דלא אזלינן בתר רובא וחיישינן דילמא לאו אביו הוא א"כ בעינן למיחש שמא אמו זינתה מכהן ונתעברה מביאה ראשונה דהוי הולד ממזר ולא חלל ויש בו דין כהונה ואסור לטמאות לבעל אמו שמת דלאו אביו הוא ומדקשי להו להנך רבוותא ליטמא ממ"נ ש"מ דסבירא להו ז"ל דממזר אין בו דין כהונה אף אם הוא בן כהן ושפיר הקשו ליטמא ממ"נ אפילו אם נתעברה אמו בזנות מכהן: ולכאורה יש לעיין בהא דאמר במדרש רבה בפ' נשא דאמר רב הונא דבזנות איכא עבירת כל העשרת הדברות וא"ל תלמידיו איך הוא עובר על איסור שבת והשיב להם דמשכחת לה חילול שבת כיצד כהן יש לו אשה וישראל נואף בא עליה והיא יולדת בן סבורים שהוא בנו של כהן והוא עומד ומשמש בביהמ"ק ומעלה עולה בשבת ומחלל את השבת: ומדנקט ישראל בא עלי' ולא נקט כהן אחר בא עלי' משמע דאם כהן אחר בא עלי' אף דהולד הוי ממזר אפ"ה יש בו דין כהונה ואם משמש ע"ג מזבח הקרבן כשר ואף דאם נתעברה מביאה שני' הוי הולד חלל ג"כ שמביאה ראשונה כבר נעשית זונה וכמ"ש לעיל מקדושין (דף ע"ח) מ"מ ניחא לי' למינקט שבא עלי' ישראל דאז אף אם בא עלי' ביאה אחת ונתעברה נמי עבודת הולד פסול דהא הוי זר גמור מ"מ מוכח דאם בא עלי' כהן אף דהוי הולד ממזר מ"מ יש בו דין כהונה: ונראה דלאו ראי' היא דאיכא למימר דלעולם ממזר הבא מכהן דינו כחלל לענין כהונה מיהו כיון דקיי"ל גבי חלל בקדושין (דף ס"ו) דאם הי' עומד ומשמש ע"ג מזבח ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה עבודתו כשרה וילפינן לה מקרא דברך ה' חילו אף חללין שבו עי"ש א"כ אף ממזר מכהן אף שיש לו דין חלל ואין בו דין כהונה מ"מ אם לא נודע מפסולו עבודתו כשירה כמו חלל דכיון שהוא בן כהן רק שיש בו דין ממזרות שפסול לכהונה אכשרי' רחמנא בלא נודע פסולו ולהכי נקט המדרש שבא עלי' ישראל דהוי זר גמור ועבודתו פסולה אבל בא עלי' כהן הי' עבודתו כשירה אף שהוא ממזר כיון שלא יתברר פסולו ולא יוודע שזינתה ואף שהתוס' והרשב"א ז"ל בחידושיו לקדושין שם הקשה אמאן דיליף מקרא דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול מהא דאמרינן (דף ו') וזרע אין לו אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין וחילק דדוקא פסול חללות מיקרי זרע אבל פסול ממזרות לא מיקרי זרע להכי גבי זרע אין לו איצטרך קרא לרבויי זרע פסול ממזרות וא"כ יש לאמר דבפסול ממזרות עבודתו פסולה אף אם לא נודע פסולו מ"מ הא התוס' תירצו שם בענין אחר דלהכי מרבינן הכא זרע פסול משום דזרעו מיותר ולא מחלקי בין פסול חללות לפסול ממזרות ועוד דאפשר דר"ה במדרש סובר כר' ינאי דיליף לא נודע מקרא דכתיב אל הכהן אשר יהי' בימים ההם דהיינו כשר ונתחלל ולדידי' ודאי דאין חילוק בין פסול חללות לפסול ממזרות דכל שהוא מוחזק לן לכהן עבודתו כשירה אף שבאמת אינו כהן ולא הוי חילול שבת כלל להכי נקט שבא עלי' ישראל: ונראה לי להביא ראי' דדמי פסול ממזרות לפסול חללות להכשיר עבודתו כ"ז שלא נודע פסולו מסתמא דהש"ס דכתובות (דף י"ד) דקאמר איזה היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים הא חלל כשר ופריך מ"ש הני דאורייתא חלל נמי דאורייתא ואם נימא דיש חילוק בין חללות לממזרות א"כ אמאי מקשה דילמא להכי החמירו בספק ממזרות משום דבממזרות עבודתו פסולה אף אם לא נודע משא"כ בפסול