עונג יום טוב לד

יכוון בלבו אם אזכור בלילה אין אני מכוין לצאת בספירה זו עכ"ל ולפי מש"כ דאין תנאי נתפס בכוונת מצוה א"כ לא מהני כלל הך תנאי וכיון שאמר אם לא אזכור בלילה הריני מכוון לצאת הוא יוצא בה ממילא אף אם יזכור בלילה לספור דאין תנאי בכוונת מצוה ועיין בט"ז שם [ואע"ג דמצינו גבי אתרוג דאמרינן הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא אלמא דמהני תנאי בקיום מצוה התם שאני דהך תנאי מילתא אחריתא הוא דכיון דהקפידה התורה באתרוג שיהא שלו והאתרוג הזה ניתן לו ע"מ להחזיר והוא לא קיים התנאי ולא החזירו המצוה מתבטלת מאיליו אבל אם התנאי הוא רק בכוונתו לא מהני תנאו ואף דמצינו כמה קרבנות בכמה דוכתי דמייתי על תנאי כדאמרינן בקדושין (דף נ"ד) לגבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דמייתי שתי בהמות ומתנה וכן בפסחים (דף פ"ח) חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן דבעי למימר שם דניתי כל חד מינייהו פסחים ויאמרו אם דידי בעל מום האי דאייתי השתא נהוי פסח ואם דידי תם האי דאייתי השתא נהוי שלמים. התם שאני שאין הקרבן נתכשר אלא בהקדישן של בעלים והוא מתנה בעיקר הקדישו אם שלו תם הוא מקדיש זה לשם שלמים ואי שלו בעל מום הוא מקדיש לשם פסח. ובהקדישו שפיר מתפס תנאי וכן בקידושין שם אבל בקיום מצוה לא מהני תנאי שמתנה בכוונתו ודו"ק]: **(הגה"ה ועיין בתשובות חוות יאיר (סימן קפ"ו שכ' דאם לקחו תוקע והתנו עמו שלא יוציא איש אחר ועבר וכיון להוציא כולם. אינן יוצאין בתקיעתו כיון ששינה בשליחותו עיי"ש ולפמ"ש אין שייך תנאי בכוונת מצוה וכמו דלא שייך תנאי במצוה שעשה בעצמו משום דאין תנאי בכוונה וה"נ במצוה שנעשה ע"י השליח כיון שכוונתו לצאת יצאו. ואף שהם סברו שהוא מקיים התנאי ובאמת לא קיים מ"מ יצאו ודו"ק:)** סימן ד שאלה על דבר שנתערבו חוטין שלא נטוו לשם ציצית בחוטין שנטוו לשם מצות ציצית אם מותר להטילם בבגד ד' כנפות או לא: תשובה לכאורה יש לדון בזה דין ביטול דמה"ת חד בתרי בטל וכשרים כל החוטים למצות ציצית. מיהו במק"א נסתפקנו טובא בזה אם יש לדון בזה דין ביטול והערנו מקום ספק דאפשר לומר דלא מהני ביטול אלא בדבר שאנו דנין עליו שיש בו איסור או פסול בזה אמרה התורה שאם נתערב ברוב נסתלק פסולו מעליו ונעשה כדבר שנתבטל בו ואין בו עוד פסול אבל בדבר שפסולו מפני שמחוסר מעשה כמו מצה שלא נאפה לשמה בזה אפילו נתערב במצות האפויות לשמן נמי לא מהני דמשום שנתבטל לא ישיג מעלת המבטל. ודי לנו שמועיל ביטול להסיר חסרון המתבטל ולא להשיג מעלת המבטל ולהכי כל המצות התערובות אינן ראויין לצאת בהן י"ח מצה משום הך תערובות ומהא דתנן במס' פרה (פ"ט מ"ז) אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב וטמא ואין מקדשין בהן. דמשמע דלא מהני ביטול הרוב לענין קידוש. וע"כ הטעם דאף שנתערב האפר מקלה ברוב מ"מ לא בטל לענין קידוש שהרי מ"מ לא נעשה בו כל מצות פרה ואינו מטהר נראה דאין ראיה לדברינו דהא התוס' כתבו בזבחים (דף ע"ט) גבי צלוחית של מי חטאת שנתערב בהן מים דלרבנן דאמרי שפסולין להזות בהן היינו משום מעלה בעלמא וא"כ ה"נ גבי אפר חטאת איכא למימר דהוי מעלה בעלמא וכן מר' אליעזר דאמר מקדשין בהם אין להביא ראיה דמהני ביטול בכה"ג דאפשר לומר דהא דאמר מקדשין בהן היינו כמו גבי מים שנתערבו דבעינן שיזה ב' הזאות ועיין לקמן מש"כ בזה]: ובזה נ"ל להסביר מה שהקשו התוס' בחולין (דף י"א) בהא דאמרינן הנסקלין בנשרפין ידונו בסקילה אע"ג דרובא נשרפין נינהו ואמאי לא אזלינן בתר רובא ותירצו בשם הר"ת דכיון דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא עכ"ל וזה תמוה מ"ט לא אזלינן בתר רובא בזה. ולפי מש"כ א"ש כיון דאין אנו יכולין לדון האדם בשריפה אא"כ הוא נידון בב"ד של כ"ג דאז מיתתו בשריפה והוא מיתה הראוי לו עפ"י חוקי התורה א"כ א"א לומר דהנסקל בטל ברוב הנשרפין ויהא נידון גם הוא בשריפה כיון דסוף סוף לא נעשה בו מעשה גמר דין דשריפה והוא מחוסר גמר דין לענין שריפה ולא יוכל לשורפו דביטול ברוב לא מהני לענין שיקנה המיעוט בעצמותו המעשים שנעשו ברוב המבטל *): ומיושב בזה מה שמקשין העולם משריפת בת כהן דכיון דכתבו התוס' דלענין באיזה מיתה לדונה לא אזלינן בתר רובא א"כ בת כהן דכתבה תורה אם זינתה דינה בשריפה היכי משכחת להו דילמא לאו אביה הוא ודינה בסקילה דהא לענין לדון באיזה מיתה לא אזלינן בתר רובא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת אזלינן בתר רובא גם לענין לדונו באיזה מיתה רק לענין שיתבטל הנסקל ברוב הנשרפין בזה לא אזלינן בתר רובא משום שאין המתבטל משיג חשיבות מעשה המבטל ומיושב בזה ג"כ קושיות הגאון בעל ח"ד בס' ק"א בהא דאיתא בפסחים (דף פ"ח) חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן אמרינן שכולן אינן נאכלות. והקשה אמאי לא אזלינן בתר רובא דמדאורייתא חד בתרי בטל וא"כ יכולים לאכול כל החמשה פסחים: אמנם לפענ"ד א"ש דלא מהני ביטול אלא לבטל מהדבר האסור כח האיסור שבו אבל לא שישיג המתבטל חשיבות המבטל ולהכי לא מהני ביטול להשיג עליו שם קרבן כשר כיון דהבעל יבלת פסול הוא לפסח כל התערובות אסורים באכילה דהא לא נעשה בו כל הכשר קרבן להתירו באכילה כשאר קדשים דהא בבעל יבלת לא מהני שחיטה וזריקה להתירו באכילה ובעל יבלת שהקדיש יש בו קדושת דמים ואסור בהנאה: ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן במנחות (דף כ"ג) גבי פלוגתא דרב חסדא ור"ח אי בתר מבטל אזלינן אי בתר בטל אזלינן לענין מין במינו לר' יהודא ומקשה שם מהא דתנן שתי מנחות שנתערבו אם יכול לקמוץ מזה בפ"ע ומזה בפ"ע כשירות והא כיון דקמיץ ליה הוי ליה אידך שיריים ומבטלי שיריים לטיבלא דאידך והוי' ליה מנחה שחסרה קודם קמיצה בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן א"ש משום דבטל הוי כמבטל דלכי קמיץ מאידך הו"ל שיריים כי הני אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שיריים מי הוי טיבלא עכ"ל הגמ' והקשה רש"י ז"ל דלמ"ד נמי בתר בטל אזלינן נמי תקשה דלבטל