עונג יום טוב שלט

גזילה. אבל לר"י דסובר לאו הנל"ע לוקין עליו איכא חיוב מלקות נמי מיד בשעת גזילה הדרינן לכללא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם: ולפ"ז א"ש סוגית הש"ס בהא דאמר רבא דכ"ע אומרין באיסורי הנאה הש"ל והכא ה"ט דרבנן משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ומצי א"ל אי הוה מייתת לי נהלי' הוה מעריקנא לי' לאגמא ואתי מתניתין דחמץ שעעה"פ אפילו לרבנן דאינהו נמי סברי אומרין באה"נ הש"ל ואפי' סיפא דמתניתין דקתני או שהיתה יוצאה ליסקל נמי אתי כרבנן דאף דרבנן סברי דמשנגמר דינו אינו יכול לומר הש"ל זהו דווקא גבי שומר ולא גבי גזלן דהא עיקר האי חיובא דהוי מעריקנא לי' לאגמא רק משום דמשעת הגבהה נתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בידים אפילו בהיזק שא"נ והיינו שנמשך החיוב משעת הגבהה על מה שיעשה אח"כ בידים דעל הגבהה לחוד אין אנו יכולין לחייבו דמצי א"ל הש"ל ועל המסירה ליד ב"ד נמי אין אנו יכולין לחייבו דהא הוי היזק שא"נ וגם היה מחוייב למוסרו ליד ב"ד לקיים מצותו רק שמשעת הגבהה מתחייב אכל מה שיעשה אח"כ בידים א"כ חיוב זה לא שייך אלא גבי שומר אבל גבי גזלן שיש חיוב מלקות על הגזילה אתי חיוב מלקות ודחי חיוב ממון דכאן חיובא דמלקות בא יחד ממש עם החיוב ממון דכמו שחיוב מלקות מתחיל משעת הגבהה ואינו נגמר עד ביטול העשה דהיינו שמסרו בידים ליד ב"ד שאז מתבטל ההשבה שאינו יכול לומר לו עוד הש"ל [כמ"ש התוס' מכות (דף ט"ז) דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו מתחיל העבירה מתחילת עשייתו ונגמרת בשעת ביטול העשה דמה"ט מקרי התראת ספק ע"ש] ה"נ חיוב ממון מתחיל משעת הגבהת הגזילה ונמשך ונגמר בשעת מסירה ליד ב"ד שמתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה אח"כ בידים וכל היכא דממון ומלקות באין כאחד מלקי לקי ממונא לא משלם ואף אם לא התרו בו סובר רבא בכתובות (דף ל"ה) כר"ל דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר פטורין דאמר התם דילפינן מכה מכה ע"ש. להכי מודו רבנן בגזלן דמצי אמר הש"ל אף לאחר גמר דין אף דגבי שומר משנגמר דינו אינו יכול לומר הש"ל משום חיובא דהוי מעריקנא לי' לאגמא משום שמסרו בידים מתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה בידים אח"כ השא"נ מ"מ גבי גזלן לא שייך לחייבי' מה"ט משום קלב"מ דמלקות ואתא כולה מתניתין כרבנן: והא דקתני בברייתא דרבה בר שמואל חמץ ועעה"פ שור עד שלא נגמר דינו א"ל הש"ל דדייק מינה הש"ס דקאמר דמשנגמר דינו לא דמשמע דלרבנן גבי גזלן לא מצי אמר הש"ל משום ה"ט דהוי מעריקנא לי' לאגמא נ"ל דהך ברייתא מוקי רבא כהך תנא דל"ל ג"ש דמכה מכה כמ"ש התוס' בכתובות (ל"ה) ד"ה רבא דהני תנאי דילפי עין תחת עין ממון משארי קראי ולא ילפי ממכה מכה ל"ל ג"ש דמכה מכה ולדידהו ודאי דחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר חייבין ולהכי קתני בברייתא דווקא עד שלא נגמר דינו מצי א"ל הש"ל אבל משנגמ"ד לא מצי אמר הש"ל דמצי א"ל הוה מעריקנא לי' לאגמא ומתחייב משעת הגבהה אמה שיעשה אח"כ ומלקות ליכא דליפטר לי' משום דהוי בלא התרו בו אבל מתניתין דידן מוקי רבא כמו שסובר בעצמו דחייבי מלקות שוגגין פטורין ולהכי בגזלן מצי אמר הש"ל אף שמסרו בידים דלא מצי לחייבו משעת הגבהה אשעת היזקא דהמלקות פוטר מתשלומין אף בלא התרו בו ונתיישב הסוגיא על מכונה לפי גירסת הרשב"א ז"ל דגרס רבא בהך סוגיא כמוזכר בחי' שם: ובמה שבארנו דברי הרמז"ל דלהכי משלם ממונא ולא לקי משום דכיון דהוי נל"ע ולא מתחייב מלקות אתחילת הגבהה שחל חיוב ממון וכיון שניתן לתשלומין לא לקי יישבנו על נכון סוגיא דסנהדרין (דף ע"ב) לשיטת הרי"ף ז"ל דאמרינן שם אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו אמר רבא מסתברא מילתא דרב כששיבר אבל נטל לא והאלקים אמר רב אפילו נטל כו' מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שנתחייב באיסור שבת והלכתא דשדינהו בנהרא ופרש"י ותוס' ובעל המאור ז"ל דהא דקאמר ששיבר בין ששיבר עכשיו ובין ששיבר לאחר זמן דאי לא"ה מאי קמ"ל רב מתניתין היא הבא במחתרת ושיבר את החבית אם אין לו דמים פטור א"ו דרב אתא לאשמעינן דאי ממתניתן הו"א דוקא שיבר מיד פטור אבל לאח"ז חייב וקמ"ל רב דאפילו שיבר לאח"ז פטור ותמה בעל המאור על הרי"ף שלא הביא מימרא דרב דאפילו שיבר לאח"ז פטור ע"ש ברמב"ן גם נדחקו בעה"מ והרמב"ן בעיקר טעמא דרב שפוטר אפילו שיבר לאח"ז דנהי דבשעת נטילה יש חיוב מיתה דמחתרת מ"מ הא אמר רבה (בב"ק ס"ה וב"מ מ"ג) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שווי' זוזא ולבסוף שווי' ארבע איתבר ממילא משלם זוזא כדמעיקרא תברי' או שתיה משלם ד' מ"ט כיון דאלו איתא הדרא בעיני' ההוא שעתא דתברי' הוא דקגזל מיני' וה"נ הרי דבשעת גזילה איכא חיוב מיתה מ"מ ההוא שעתא דתברי' הוא דקגזל מיני' ולחייב אההוא שעתא ונדחק הבעה"מ מאוד ליישב ע"ש בדבריו והרמב"ן ז"ל פי' מחמת קושיא זו באמת דהא דקאמר כששיבר היינו מיד דווקא: