עונג יום טוב שכט

להנשא לאחר ולא לו ורצונה נגמר במעשה הקידושין והדבר תלוי בה ורצונה הי' גם קודם שקיבל הקידושין מיד האחר בשעה שצוותה לקבל הרי אז לא הי' רצונה להנשא לו רק היה אפשר שעדיין תחזור בה ותרצה להנשא לו וכשקיבל הוא הקידושין בשליחותה נגמר רצונה שאינה רוצית להנשא לו ואין באפשרי להשתנות הדבר אבל עיקר הדבר נגמר ברצונה ולהכי רמינן ביטול העשה עלה דידה ולא על דידי' אבל בעיקר דין שליחות נחשב על המשלח רק הדבר שנעשה עליו השליחות ויתר פרטי המעשה שאין השליחות תלוי בו רמי על השליח: ולפי מה שבארנו דאין גופו של השליח כגוף המשלח רק דרבי רחמנא שיכול למסור לו כחו לעשות הדבר שיעשה עליו שליח כמו המשלח בעצמו א"ש מה דבעי בירושלמי (פ' התקבל) ר' אלעזר שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כיד: והיינו משום דכיון דאין גופו של שליח כגוף המשלח א"כ לא מהני הא דחצירו כידו בכל התורה אלא בחצירה של אשה עצמה ולא חצר של שלוחה דמאי מהני מה דחצר של שלוחה כגופו כיון דאין השליח עצמו כגוף האשה רק שיש לו כח לקבל הגט: ואף שהטור באהע"ז (סימן ק"מ) כ' בהך ספיקא דמסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר נראה לי דלאו משום דסובר דגופו של שליח כגוף המשלח אלא טעמו דכיון דאפי' איניש דעלמא שאינו שלוחה לקבלה הי' אומר תקנה חצירי לאשה גט היא מגורשת כשהיא עומדת בשעת זריקת הגט ומתרצית לזה כמבואר כ"ז (בסימן קל"ט) דאפילו הבעל בעצמו יכול להשאיל לה מקום בחצירו לקבלת הגט א"כ הכא שעשתה שליח לקבלה דמי כמי שאמר השליח תקנה חצירי גט זה להאשה דכמו שהיא רוצה שיקבל בידו ניחא לה ג"כ שיזכה חצירו עבורה ומתגרשת בקבלת עצמה שהחצר של השליח קנה לה ומש"כ הטור דמסתבר שדינו כדין האשה לכל דבר אין הכוונה שבנתינתו לחצר השליח מתגרשת בדין שליחות קבלה שחצר השליח כחצר האשה דמי אלא שמתגרשת בקבלת עצמה שהשליח רוצה שיקנה לה חצירו ואף שהיא לא אמרה רק שיקבל הגט עבורה ואולי בדין שליחות קבלה ניחא לה אבל בקבלת עצמה ע"י קנין החצר של השליח עבורה לא ניחא לה ע"ז כתב הטור סברתו דמסתברא שדינו כדין האשה דאחר שנעשה שליח לקבלה כמו שיש לו רשות לקבל הגט עבורה כן יש לו רשות שיאמר שיהא הגט ע"י שיקנה לה חצירו את הגט ולא אמרינן דלמא בקבלת שליחות ניחא לה אבל בקבלת עצמה ע"י חצר המושאל לה לא ניחא לה ואילו אדם אחר אמר יקנה לה חצירי את הגט אחר שעשתה שליח לקבלה והיא לא ידעה מזה ודאי דלא מהני דבשליחות קבלה ע"י שליח זה ניחא לה ולא בזכות עצמה ע"י חצר אבל כיון שהשליח קבלה בעצמו אמר תקנה לה חצירי מהני דכמו שנתנה לו רשות לקבל כן יש לו רשות להתרצות שיקנה לה חצירו שלא הקפידה רק שיהא הגירושין ע"י שליח זה דהא השליח קבלה יכול לעשות שליח במקומו לדעת רוב ראשונים שהביא הטור (בסימן קמ"א) א"כ כמו שיכול לעשות שליח במקומו כמו כן יכול לומר שהחצר יקנה עבורה שהוא בתורת שליחות ממנה דהא גם אם השליח עושה שליח נעשה השליח שני שליח של האשה כדאמר בגיטין (דף כ"ט) כולהו מכח מאן קאתי מכח בעל איתא לבעל איתא לכולהו ליתא לבעל ליתא לכולהו ולהכי מהני נמי אם מתרצה השליח שהחצר שלו יקנה בתורת שליחות להאשה דשליחות החצר מהאשה ושליחות השליח הנעשה מהשליח הכל אחד וכמ"ש הב"י (בסימן קמ"א) בשם הרשב"ץ דאף אם כתב בשטר שנמסר הגט ביד השליח והוא לא נמסר אלא ביד שליח השליח אין לפוסלו בזה דכולהו מכח בעל קאתי ע"ש] וע"ז כתב הטור שדינו כדין האשה דמהני מה שרוצה השליח קבלה שיקנה החצר שלו את הגט עבור האשה. ואף דגבי גט דחוב הוא לה לא מהני קנין חצר בתורת שליחות רק בתורת יד ובעינן עומדת בצד חצירה כדאמרינן פ"ק דב"מ (דף י"א) מ"מ הכא שכבר עשתה שליח קבלה וניחא לה בקבלת הגט מהני נמי מדין שליחות ואף דאמרינן בירושלמי דגיטין דאפי' צווחת להתגרש אמרינן שמא חזרה היינו דווקא דלא עשתה שליח לקבלה רק שצווחה להתגרש דכיון שחזרה בלבה הוי חוב דאמירתה מתבטלת ע"י חזרה בעלמא אבל אם עשתה שליח לקבלה אין השליחות מתבטלת בחזרה בעלמא עד שיתבטל השליחות בפירוש אבל כ"ז שלא ביטלה השליחות בפירוש כדין ביטול השליחות המבואר בפ' השולח עדיין השליח במקומה וכשזורק הגט לחצירו של שליח והשליח מתרצה לזה מהני דהרי הוא אומר תקנה חצירי הגט להאשה ודינו כדין האשה עצמה וזהו כוונת הטור אבל אין כוונתו שחצר השליח דומה כאילו הוא חצר האשה מפני שגוף האשה כגוף השליח כמו שביארנו שאין זה בגדרו של שליחות כלל: ומעתה כיון שביארנו דהא דאמרינן שלוחו ש"א כמותו אין הכוונה שאנו דנין שידי המשלח עשו הדבר או פי המשלח דיבר רק שמועיל דיבורו של השליח כאילו היה המשלח בעצמו דיבר א"כ פשיטא דלענין שאלה על נדר אין המשלח יכול לשאול על דיבורו של שליח כיון שהוא בעצמו לא דיבר ומצינו דוגמתו בנדרים (דף ע"ב) דאמרינן התם דאי אמרינן ושמע אישה דווקא ובעינן שמיעה דידי' לא מהני שמיעת השליח משום דלא שייך בזה שש"א כמותו ע"ש ברא"ש ז"ל]. ואם נימא שישאל השליח על ההפרשה שהפריש יש לעיין ג"כ דאיך מהני שאלת השליח הא כיון שעשה שליחותו והפריש התרומה אין לו עוד כח לשאול כלל דכבר נגמר שליחותו. ואם נימא דהבעה"ב יעשה אותו שליח לשאול הא קיי"ל כל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משווי שליח ג"כ כדאיתא בנזיר (דף י"ב) וכבר ביארנו שהבעלים אין יכולים לשאול מפני שלא נדרו בעצמן להכי אין בכחם לעשות שליח גם כן: ולכאורה היה נ"ל דהשליח יכול לשאול שפיר ואף דכבר עשה שליחותו ונסתלק לו מ"מ כיון דשאלה מהני מטעם דדמי לנדר בטעות כדאיתא בנדרים (דף ע"ח) דלב"ש דהקדש טעות הוי הקדש לא מהני שאלה בהקדש א"כ מאי איכפת לן מה שהשליח עשה שליחותו כיון דע"י שאלה נעשה ההפרשה בטעות ודמי כמאן דלא הפריש כלל ממילא הדר לטיבלא: אלא שעדיין יש להסתפק דאפשר דלא מהני שאלה לבטל נדרו הראשון אלא היכא שהדבור הא' היה חל בכחו של המדבר עצמו אבל בשליח שעיקר דיבורו הא' לא נתפס בכח עצמו רק בכחן של הבעלים אין בכח השליח לחלל הדיבור הראשון ע"י שאלה ולא מיבעיא אם הבעלים מוחים ואינם רוצים בשאלת השליח דוודאי לא מהני שאלת השליח דכיון דכבר עשה שליחותו ונסתלק איזה כח יש לו לשאול אלא אפילו אין הבעלים מוחין מ"מ כיון שהתרומה נתפסת ע"י כחו של בעלים לא מצי מבטל דיבורו ועוד דכיון דעיקר שאלה הוא מטעם דדמי לנדר בטעות כמ"ש וגבי שליח לא שייך לבטל דיבורו משום טעות לפי מה שבארנו במק"א דאם השליח נתן הגט להאשה וא"ל איזה תנאי שע"מ כן הוא רוצה להיות שליח ובאם לאו אינו רוצה להיות שליח הוי גיטא אע"ג דלא נתקיים התנאי שאין בכח השליח להטיל תנאי בשליחותו: ואף שראיתי להגאון בעל קצות החושן (סימן ער"ה סעיף כ"ד) שכתב בפשיטות דבשליחות הגט בשליח להולכה אם השליח לא ידע שהוא גט ודאי לא מתגרשה כיון דהשליח צריך להתירה ולומר הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם עכ"ל שוב מצאתי להגאון בעל משכנות יעקב בחלק אהע"ז (סימן כ"ה) שכתב בפשיטות דאם מטעה את השליח השליחות בטילה כמו טעות דבעל וצ"ע בזה טובא ע"ש] מ"מ בארנו במק"א שלא מצינו תנאי אלא בדבר שצריך רצון העושה בזה