עונג יום טוב שכז

הר"ן בתשובה (סימן י"ז) וה"נ להפריש שווינהו שליח ולא לשאול על ההפרשה ואפשר לומר לכאורה כיון דשלוחו ש"א כמותו דמי ממש כאלו הבעלים בעצמן הפרישו וע"כ יכולים לשאול על הפרשתו של שליח מיהו ז"א דהא דאמרינן ששא"כ אין הכוונה שמחשבין ממש לכל הפרטים כאלו המשלח עשה דבר זה וגופו כגופו רק ששלוחו יש לו כח לעשות דבר זה כמו המשלח. וזה גדר כחו של שליחות להיות כח להשליח לעשות הדבר כמו המשלח ולא מבעי לדעת הר"מ ז"ל (בפ"ב מהל' גרושין) שכתב שאם הבעל עשה שליח לגרש ונעשה הבעל שוטה קודם שגירשה השליח דהגט כשר מה"ת ומדרבנן בעלמא פסול שלא יאמרו שוטה בר גירושין הוא דודאי מוכח מזה שאין גדר השליחות להחשב כאלו הוא עושה בגופו דהא כיון שנשתטה הרי אין בכחו לגרש רק כיון שמסר לו כחו יכול השליח לגרש אף שהבעל אינו יכול לגרש כעת אלא אפילו לדעת הטור (בסימן קמ"א) שפסק דהגט בטל מה"ת בנשתטה הבעל קודם גירושין היינו נמי משום דסובר דכיון דנשתטה פסק כחו מלגרש וגם שלוחו אינו יכול לגרש ולא משום דסובר דגדר שליחות הוא שגופו של שליח נחשב לגופו של משלח ובב"ק (דף ק"ב) בחוכא דבני מערבא דסברי דכל מוכר בעי לידע להקנות החיטין לבעל המעות ופריך ר"ש בר ססרטי א"ה אפי' חיטין וחיטין נימא מי הודיעו ומשני ר"א דחיטין וחיטין שליחותיה דבעה"ב קא עביד וכיד בעה"ב דמי והיינו משום דסובר דאף דבעינן שידע ויכוין בעל החיטין למי שקונה אותם מ"מ סגי במה שמכוין להקנות לשליח משום דשליח דומה ממש למשלח ודמי כמו שמכוין להקנות להמשלח: הא אידחי התם ראיית ר"א שהביא מכסות אשתו ובניו ודחי התם ר' אבא דהטעם הוא משום דנעשה כמו שהקנה להן כסות אשתו ובניו ולעולם דלא אמרינן דשליחותו קעביד וידו כיד בעה"ב לענין זה דמחשבת המקנה להקנות להשליח דומה כמו שמחשב להקנות למשלח והטעם כמו שכתבתי משום דאין גופו כגוף המשלח רק שכחו ככח המשלח וכן מוכח ממש"כ התוס' רי"ד בקידושין (דף מ"ג) דלהכי לא מהני שליחות גבי מצות ציצית או תפילין וסוכה ולולב דדבר שהוא חיוב על גופו לא מתקיים ע"י שליח דהוא מחויב לעשותו ואם השליח עושה הרי השליח עשה בגופו ולא גופו של משלח עשה המצוה עיי"ש הרי שאין גופו של שליח נעשה ממש כגופו של משלח: וראי' לזה מהא דאמרינן בב"ק (דף ע"א) בגנב וטבח בשבת חייב ד' וה' לר"מ ומוקמינן לה בטובח ע"י אחר ומשום דרבי קרא שליחות לדבר עבירה בטביחה ומכירה כדאיתא התם. והא התם א"א לומר דחשבינן מעשה השליח במה ששחט דהוא עצמו ממש כאלו המשלח שחט דא"כ נחייב נמי המשלח מיתה משום שוחט בשבת ואף אם נימא דמיירי התם שלא עשאו שליח לשחוט בשבת רק שצווהו לשחוט סתם והוא שחט בשבת ולהכי לא מתחייב המשלח על איסור שבת או נימא דלהכי אינו מתחייב על איסור שבת משום דלגבי איסור שבת אמרינן אשלד"ע מ"מ תיקשה כיון דלא מצינן למרמי מעשה השליח על המשלח לענין שבת היכא רמינן לה על המשלח לענין טביחה ומכירה ואיך אפשר למעשה א' להתחלק ולחשבה גבי שבת כאילו השליח חילל השבת ולגבי טביחה ומכירה כאילו המשלח עשה הדבר הזה: ועוד דבמק"א בארנו דגבי שבת לא שייך למרמי כלל מעשה שליח על המשלח דכמו שכתבו התוס' רי"ד דלא שייך שליחות גבי תפילין וציצית משום דהוי מצוה דרמי אגופא שהגוף של איש הישראלי צריך להניח תפילין וא"א לעשות שליח בזה ה"נ מלאכת שבת לא שייך בו שליחות דאשביתת הגוף קפיד רחמנא ואם שלוחו עושה אין המשלח עובר כלום דמ"מ גופו של המשלח שבת ואחרי כתבי זאת מצאתי לכמה מהאחרונים ז"ל שכתבו כן א"כ ודאי דלא שייך למירמי מלאכת שבת אמשלח ואפ"ה לענין טביחה ומכירה רמינן לה אמשלח: אלא שלכאורה קשה לי על סברא זו שכתב התוס' רי"ד דבדבר דרמי אגוף לא שייך שליחות א"כ הא דאמר בקידושין (דף מ"ג) מודה שמאי הזקן באומר צא ואכול החלב או בעול את הערוה שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכה"ת זה נהנה וזה מתחייב דמשמע דעיקר פטורו של המשלח הוא משום דאשלד"ע תיפוק ליה דלא שייך בזה שליחות כיון דהאיסור רמי על גופו שלא יאכל ולא יבעול אין בזה גדר שליחות ובאכילה ובבעילה לא שייך שליחות אפילו היכא דליכא עבירה ומה שייך לומר בזה מודה שמאי כיון דענין זה אינו שייך כלל לגדר שליחות וצ"ל דאה"נ דאי הוה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב הוי שייך בזה דין שליחות והי' מתחייב לשמאי דיש שלד"ע להכי אמר דמודה שמאי בזה משום דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ופטור מטעם דאין בזה גדר שליחות כלל: ולכאורה קשה לפמש"כ דבשבת נמי לא שייך שליחות משום דאשביתת הגוף קפיד רחמנא וזה עובד וזה מתחייב לא אמרינן א"כ אמאי לא אמר נמי צא וחלל את השבת דמודה שמאי בזה משום דזה אינו שובת וזה מתחייב לא אמרינן: ונ"ל דהא מילתא שכתבנו דבמלאכת שבת לא שייך שליחות משום דאשביתת הגוף קפיד רחמנא הוא רק לב"ה ולא לשמאי דתנן בשבת (דף י"ד) אין שורין דיו וכרשינין אלא כדי שישורו מבע"י וב"ה מתירין ומפרש בירושלמי טעמא דב"ש משום דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו' היינו שהזהירה תורה שתגמר מלאכתו של חול קודם שבת ואסור להתחיל בחול במלאכה שלא תגמור קודם השבת ועיין בתוס' שבת (דף י"ט) ד"ה לא ישכיר דלב"ש אפילו בחמישי ורביעי אסור א"כ חזינן דלאו אשביתת הגוף לחוד קפיד רחמנא אלא על המלאכה שלא תעשה בשבת על ידו אף שהותחלה בחול ובשבת הוא שובת וא"כ יש בזה דין שליחות כיון דאין הקפידא על שביתת גופו אלא על המלאכה ודמי לצא והרוג את הנפש ואף