עונג יום טוב שכג

ג"כ וכמו כן אמרינן בע"ז (דף ע"א) למ"ד משיכה בעכומ"ז אינה קונה הא דאמרינן בן נח נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון היינו דאינו בתורת השבון ואפי' בפרוטה נמי אינו בתורת השבון דלא קנאו עכומ"ז וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא ע"ש היטב ברש"י ז"ל אלמא דכל היכא דלא קני ליה להתחייב באונסין בתורת גזל ברשותיה דמרי' קאי ואינו מתחייב להשיבו ולא קנה לו כלל א"כ כיון דברשותא דמרא קאי רק שהוא מותר לאכול לא נקנה ביאוש ושה"ש כלל ולא בשום שינוי והוי כאילו הוא עדיין ברשות בעליו ולא מצי תרם כלל: ובזה יש ליישב מה שהקשו רש"י ז"ל בסוכה (דף כ' שפירש בהא דאמר רב הונא להנהו דמזבני אסא דליגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידייכו משום דסתם עכומ"ז גזלי ארעתא נינהו ופרש"י ז"ל גזלי ארעתא מישראל והקשו הא רב הונא סובר בב"ק דגזל עכומ"ז אסור וא"כ אפילו גזלו הקרקע מעכומ"ז נמי אסור ולפמ"ש א"ש דרש"י סובר כמ"ש דכל היכא דלא מתחייב באונסין לא קנה לו בתורת גזל ולא מהני שום קנין בעולם ולא קני ליה ביאוש וש"ר וא"כ בעכומ"ז דליכא תורת השבה ואם נאבד מהגזלן פטור וכדאמר בע"ז דלא ניתן להשבון לא קני ביאוש וש"ר. וא"כ קשה לי' לרש"י ז"ל אמאי לא חייש ר"ה שמא גזלו מעכומ"ז ובגזל עכומ"ז לא מהני קנין יאוש וש"ר משום דלא ניתן להשבון להכי כתב רש"י ז"ל דסתם עכומ"ז גזלי ארעתא מישראל אבל מעכומ"ז לא שכיח שיגזלו ובגזילות ישראל דניתן להשבון קנאו ומתחייב באונסין ומהני נמי יאוש וש"ר ודו"ק: וקצת יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן ביומא (דף פ"ג) דמאכילין אותו הקל הקל בהיה לפניו טבל ותרומה דבן תימא סובר מאכילין אותו תרומה וחכמים סברי מאכילין אותו טבל ואמר רבה היכא דאפשר לתקוני כ"ע לא פליגי דמתקנינן כ"פ היכא דא"א לתקוני מ"ס טבל עדיף ומ"ס תרומה עדיפא ופרש"י ז"ל דא"א לתקוני מיירי שאם נתקן לא יספיק החולין להאכילו כדי שבעו והקשה המל"מ (בפר"ד) דנתקן הטבל ונאכילו החולין והתרומה דהכי עדיף טפי משיהיה הכל טבל אע"ג דאיסור תרומה חמור מאיסור טבל מ"מ עדיף טפי לאכול כזית אחד של תרומה מלאכול הרבה זיתים של טבל כמ"ש הרא"ש ז"ל בסוף יומא ומה"ט שרינן לשחוט עבור חולה שיש בו סכנה ולא ספינן ליה נבילה דמותר לעבור על איסור שחיטה פ"א מלעבור על איסור נבילה בכל זית וזית לכן פי' הוא ז"ל דהא דקאמר א"א לתקוני מיירי שאין הבעלים לפנינו דא"א להפריש ולתקן שלא מדעתו ע"ש והא הכא דמותר ליקח פירות של חבירו אף אם הוא מקפיד משום שאין לך דבר שעומד בפני פ"נ כדאיתא בפ' הכונס בתוס' שם (בדף ס') בבעיא דמהו להציל עצמו בממון חבירו שכתבו התוס' דע"כ לא איבעיא לן אלא אם חייבין לשלם או לא אבל ודאי דמותר להציל א"ע שאין לך דבר שעומד בפני פ"נ ואפ"ה לא מצי לתרום: מיהו יש לדחות דמיירי שהחולה בעצמו אין דעתו עליו לתרום ואותן בני אדם שמאכילין אותו ודאי דאין להם קנין וזכיה בהני פירות אבל אם היה דעתו של החולה עליו לתרום ה"נ דהו"מ לתרום משום דכיון דרשאי לאוכלן רשאי לתרום מהם מיהו קשה אכתי יכוונו הני שמאכילין החולה לקנותן בתורת גזל ואז יוכלו לתרום דהוי יאוש ושה"ש דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה דרשאין לגזול כדי לתרום ולהאכיל לחולה כמו שמותר לשחוט בשבת להאכיל הבשר בשבת להחולה ואין לומר דהוי יאוש של"מ כיון שאין הבעלים כאן דז"א דדמי לזוטו של ים ושלוליתו של נהר דהוי אבוד מכל אדם דהוי יאוש אף שאין הבעלים יודעין מזה כיון דודאי יקחו הפירות להאכיל לחולה מהני יאוש אף של"מ למהוי שלו [ובמק"א כתבנו דאפשר לפרש הא דאמר דא"א לתקוני מיירי שהפירות טמאין ולא היתה להן שעת הכושר כגון שתלשן טמא ומשקה טופח עליהן כמש"כ התוס' ביבמות (דף פ"ט) ד"ה אין תורמין מן הטמא כו' דנפקא לן מתתן לו ולא לאורו דהיכא דלא היתה להן שעת הכושר לא חייל תרומתו וה"נ מיירי שהטבל הוא טמא דא"א לתקנו ואע"ג דבש"ס אמר מ"ס תרומה חמורה דטבל אפשר לתקוני אע"ג דהאי טבל א"א לתקוני מ"מ איסור טבל הא אפשר בתקנה ובזה מיושב מה שהקשה בס' דורש לציון על התוס' בסנהדרין (דף פ"ז) דקאמר הלכה זו הלכת אחד עשר דאיתמר עשירי רי"א כתשיעי ור"ל אמר כאחד עשר וכתבו התוס' דלר"ל דסובר עשירי כאחד עשר מיירי שנגעה בככר של תרומה וקדש בו האשה דאי טמא הוא אין בו שו"פ ולא הוי קידושין והזקן ממרא עבד כר' יוחנן דהוא טמא ואין בו שו"פ דלא חזי אלא להסקה ואינה מקודשת והתיר דבר שזדונו כרת והקשה הד"ל דהא קיי"ל כשמואל דחיישינן שמא שו"פ במדי א"כ לדברי הז"מ שפסק עשירי כתשיעי והככר טמא נמי יש לחוש לקידושיו שמא שו"פ במדי להסקה עיי"ש ולפמש"כ א"ש דמיירי שנגע בפירות ולא הי' להן שעת הכושר ולפי פסק הזקן ממרא דעשירי בעי שימור הוי טבל טמא דלא חיילה התרומה כלל וטבל טמא אסור אף בהסקה כדדרשינן בשבת (דף כ"ו) את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה טהורה אין לך בו אלא משעת הרמה אף טמאה אין לך בו אלא משעת הרמה] א"ו דכיון דרשאי לאכול ובהתירא קאכיל לא מצי חייל עלה קנין גזל למהוי שלו ושפיר משכחת לה הא דטבל ותרומה: ועוד יש להביא ראי' דכל היכא דרשאי לאכול של חבירו ואין בו איסור גזל לא חייל קנין בזה דקנין לא שייך אלא בגזל אבל היכא דבהתירא הוא בידו ורחמנא שריא א"א לקנות