עונג יום טוב שכד

אלא מדעת בעלים מהא דאמרינן בב"מ (דף ו') דפשיט דתקפו כהן מוציאין מידו מהא דתניא הספיקות נכנסין לדיר להתעשר וא"א תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן וקשה נהי דתקפו כהן אין מוציאין מידו מ"מ השתא מיהא הא לא תקפה ואמאי לא קנאה בעה"ב ביאוש דהא הכא בהתירא אתא לידו שאינו מחויב ליתן ספיקות לכהן והיכא שבהתירא אתא לידו ודאי דיאוש קונה ואמאי קרי לי' ממונו של כהן ואפילו אם נימא דהכהנים לא מייאשו מספיקי בכורות משום דמצי לתפוס אי מהני תפיסה מ"מ קשה הא רש"י ז"ל כתב בתמורה (דף ח') ד"ה אלא וז"ל הלכך ירעה ולכשיסתאב יאכלנו במומו דכל חד וחד אמר לכהן אני כהן ובכור אני אוכלנו דכיון דנפל בו מום אין בו אלא איסור גזל והכא איסור גזל נמי ליכא דשמא זה כהן וזכה בו והממעה"ר עכ"ל הרי שכתב רש"י ז"ל דגבי ספק בכור ליכא איסור גזל משום דהממעה"ר וא"כ כיון דליכא איסור גזל אמאי לא קנהו הישראל כיון דאיסור גזל ליכא ואמאי קרי לי' הש"ס ממונו של כהן אם נימא דתקפו כהן אין מוציאין מידו א"ו דכל מידי דרשאי להחזיקו לעצמו ואין בו איסור גזל דרחמנא שרי' לא אפשר לקנותו דא"א לקנות שום דבר אלא או מדעת בעלים או בקנין גזל אחר שגזלו וקנאו ביאוש וש"ר אבל ספק בכור אם באמת הוא של כהן והתורה התירה אותו לבעלים והפקיע ממנו ספק איסור גזל לא שייך בו קנין וממונו של כהן הוא גם כשהוא ביד ישראל רק דרחמנא שריא לספק איסור גזל שבו: ואין לומר דמה שכתב רש"י ז"ל דבספק בכור אין בו איסור גזל הוא רק לפי מה דמסיק הש"ס בפ"ק דב"מ דתקפו כהן מוציאין מידו וכמ"ש במק"א דמ"ד מוציאין מידו הוא משום דספק בכור לא זכי רחמנא לכהנים ורק ודאי בכור אמר רחמנא למיתב לכהן אבל לא ספק ולהכי אע"ג דבכל ספיקא דממונא מהני תפיסה כמ"ש התוס' בכתובות (דף כ') אבל בספק מתנות כהונה לא מהני תפיסה ולהכי כתב רש"י ז"ל דאין בו איסור גזל כלל אבל הש"ס למאי דבעי למימר תקפו כהן אין מוציאין מידו הוי ספק בכור כשאר ספק ממון ומהני תפיסה יש בו באמת ספק איסור גזל דאם הוא בכור גוזל את הכהן ולהכי פריך נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן דאם הוא בכור ממונו של כהן ביד הישראל הוא דז"א דודאי בכל ספיקא דממונא דעלמא נמי לית בו ספק איסור גזל דאם הי' בו ספק איסור גזל אמאי אמרינן הממע"ה הא הירא מספק איסור צריך ליתן גם מספק וכ"כ האו"ת בקונטרס ת"כ דספק איסור גזל רחמנא שריא כמו ספק ממזר וכיון דבכל ספיקא דממונא ליכא איסור גזל כלל א"כ ודאי דקשה הא דקאמר אי תכא"מ מידן נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן אמאי קרי לי' ממונא של כהן יזכה הישראל בהאי בכור בקנין חצר וכדומה ואף אם תמצא לומר דאין הכהן מתיאש ממנו א"ו דמהאי טעמא גופא שאין בו איסור גזל ורחמנא שרי לישראל אף אם באמת הוא של כהן מה"ט אין הישראל יכול לזכות בו דממונו של כהן הוא ואין אדם יכול לזכות בו רק דרחמנא שריא לישראל. וה"נ דבר שאין הבעלים מקפידים עליו לית בי' איסור גזל ורחמנא שרי' אבל אין אדם יכול לזכות בו לקנותו שלא מדעת בעלים וא"כ פשיטא דלא מצי להפריש ממנו תרומה דגבי תרומה דעת בעלים בעינן: מיהו אף שכתבנו דדבר שאין בעה"ב מקפיד ע"ז האדם אם יבוא לאכלו אינו יכול לתרום ממנו זה דווקא אם בעה"ב אינו מקפיד רק על אדם פרטי ועל שאר בני אדם מקפיד עליהם שלא יאכלום דכיון שדעתו של בעה"ב ע"ז ממונו הוא רק שלגבי ההוא גברא אינו מקפיד בזה אמרינן אף שהאיש שאינו מקפיד עליו מותר לאכול אף שלא ידע הבעה"ב שיבא זה לאוכלם משום דלענין קפידא דבעה"ב מהני אומדנא דלמפרע מה שאמדינן דוודאי ניחא לי' להבעה"ב מ"מ לתרום אינו יכול דלענין לתרום בעינן שיהא שלו ממש וזה אינו שלו שהרי עדיין הם של בעה"ב דהא מקפיד לגבי אחרים שלא יאכלום ולא נפקי מרשותו ואינו יכול לתרום אף דלכי מתיידע לו ניחא לי' מ"מ לא מהני ניחותא דלמפרע אבל דבר שאינו מקפיד עליו על שום אדם אם יבא לאוכלו נראה דיכול לזכות בהם ולתרום מהן לאוכלם שהרי הרב אומר כן הוא הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מהלכות אישות ה"ח) שאם נכנס בבית חבירו ולקח דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז ה"ז מקודשת מספק עכ"ל והספק הוא שמא הבעה"ב מקפיד אבל עכ"פ חזינן דדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו מהני הקידושין והקידושין הא צריך להיות משל המקדש ובעי למיתב לה שו"פ משלו הרי דיכול לזכות בדבר שאין בעה"ב מקפיד א"כ ה"ה דיכול לזכות בהן ולתרום מהם תרומה ועיין בתוס' קידושין (דף מ') ד"ה וי"א שפי' ר"ח ז"ל הא דאמרינן האוכל בשוק פסול לעדות דמיירי בחוטף ואוכל דמקשה תיפוק לי' דהוה גזלן ותירץ דמיירי בדבר שאינו מקפיד משמע דדבר שאינו מקפיד עליו אין בו משום גזל רק משום שחוטף ואוכל בשוק משל אחרים כ"ז נלע"ד: סימן קיב ודע שיש להסתפק בגזבר שלקח חיטים של טבל למנחות אם יכול להפריש מהם תרומה או לא: הנה לכאורה נראה דגזבר דומה לאפטרופוס וגבי יתומים אמרינן בגיטין (דף נ"ב) דאפטרופוס תורם להאכיל ולא להניח וכתבו שם התוס' (בדף מ') דזהו תקנתא דרבנן דאוקמי רבנן הפירות ברשותא דאפטרופס כדי שיתרום והפקר ב"ד הפקר אבל מן התורה הוי ליה תורם שאינו שלו וא"כ בהקדש דלא שייך לומר הפקר ב"ד שהרי אין יכולת ביד ב"ד להפקיע רשות גבוה אין הגזבר יכול לתרום: מיהו מצינו דהגזבר מיקרי בעלים גבי הקדש בכמה דוכתא כדאמרינן גבי מעילה גבי נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל ומוקמינן לה הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן דלא מיקרי מוציא מרשות לרשות משום דבלאו הכי הוי ברשותו וכן מצינו בתמורה (דף ל"ב) דאמר עולא המתפיס עולה לבדק