עונג יום טוב שכב

מקפיד עליהם אם הי' לוקחם אחר הי' עובר בלא תגזול להכי הוצרך להפקירם ממש כדעת התוס' בעובדא דאמימר ור"א ומ"ז: מיהו באמת אין זה ראיה כלל דהא לכאורה קשה דאף אם נימא דאסור לאכול דבר שאין חבירו מקפיד עליו מ"מ זהו דוקא אם אינו מקפיד על אדם פרטי דזה אפשר לדמותו ליאוש שלא מדעת דכיון דגבי כ"ע מקפיד רק לאדם זה אינו מקפיד דמי ליאוש שלא מדעת שהרי לא ידעו הבעלים שאמימר ומ"ז ור"א יבואו לפרדסו ולגבי אינש אחרינא הרי מקפיד להכי אסור לאכול דישל"מ לא הוי יאוש אבל אם אינו מקפיד לשום אדם ודאי דא"א לדמותו לישל"מ דהא אינו מקפיד ע"ז החפץ ואין דעתו עליו כלל וידע בעה"ב בנפשי' גם קודם שבא אחד לאכלו שאינו מקפיד עליו וליכא בזה משום גזל דהא הוי יאוש מדעת וא"כ אמאי הוצרך ר' ישמעאל בר"י לאפקורי דהא אף אם לא יפקירנה ויהיה שלו רק שאינו מקפיד עליו אם יבא אחד ויטלם נמי אין הנוטלם עובר משום לא תגזול לכן נ"ל דלכאורה קשה בלא"ה כיון דעיקר מה שהיה מתירא רי"ש בר"י הוא משום דהך גברא זוכה בו אחר שמפקירו וחוזר על ר"י בר"י חיובא דעזוב תעזוב א"כ הרי היה לו עצה אחרת דהא אדם יכול להפקיר דבר שיחול ההפקר לאח"ז כמו שחל הקדש לאחר זמן כדאמרינן בעירובין (דף ל"ה) ככר זה היום חול ולמחר קודש כו' והקדש והפקר חד דינא אית להו וא"כ הי' לו לר"י בר"י להפקיר את העצים שיחול ההפקר לאחר שילך הוא מכאן ויתרחק מהן שאז שוב לא יהי' עליו מצות עזוב תעזוב וגם בני אדם יוכלו לזכות בהן אח"כ והך גברא דפתכי דאופי הרי אינו יכול לזכות בהן כעת כדי לחייב את ר"י בר"י במצות עזוב תעזוב שהרי עדיין לא חלה הפקר כ"ז שלא נתרחק ר"י בר"י מהן: לכן נ"ל דר"י בר"י לא עשה עדיין שום קנין בהנך פתכא דאופי ואף שנתן לו פלגא דזוזי הא קיי"ל דמעות אינו קונות ועיין בח"מ (סימן ר') דבמכירה לא תקנו ד' אמות ואפילו להי"א שהביא הרמ"א שם דגם במכירה ד"א קונות מ"מ אפשר שהי' במקום שאין ד"א קונות ולהגביהם לא רצה וכיון שלא קנה להך עצים ואכתי הם של הנושא ורק ע"י מה שנתן דמי משאו נפטר ממצות עזוב תעזוב כיון ששילם דמיהן ועצם העצים הם של ההוא גברא ואל תתמה כיון שלא קנה אותם איך הפקירם הא אין אדם מפקיר דבר שאינו שלו ז"א דאמרינן בנדרים (דף ל"ד) אמר רבא היתה ככר של הפקר מונחת לפניו ואמר ככר זה הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה ופי' הר"ן ז"ל שם שהיה הככר מונח בתוך ד' אמותיו וד' אמות לא קני' לי' דגלי אדעתי' דלא ניחא ליה דליקני ולהקדש ניחא לי' ולא לקנות לעצמו והקדש שפיר חייל אע"ג דלא קני לי' משום דהו"ל כמגביה מציאה לחבירו דחבירו קנה ה"נ הקדש קנה ולא הוא והיינו משום דמונח בד' אמותיו וקנה לי' אם ירצה יכול להקדישו ג"כ ולפ"ז אם קנה חפץ במעות אף דקיי"ל דמעות אינו קונות מ"מ הא אי בעי להגביהו ולקנותו קודם שחזר בו המוכר מצי קני. ודאי דיכול להקדישו ג"כ ולהפקירו וחייל ההקדש או ההפקר דהקדש והפקר חד דינא אית להו כמבואר בב"ק (דף ס"ט) ולהכי הפקירו ר' ישמעאל אחר שנתן לו הדמים והשתא א"ש מה שלא הפקירם ר"י בר"י לאח"ז אחר שיתרחק מן המשא ולא יראה אותו שלא יהיה עליו עוד חיוב עזוב תעזוב דכיון דעדיין לא זכה בהן ולא היה בכחו להפקירן אלא מחמת שבידו לזכות בהן כמו ככר דמונח בתוך ד' אמותיו וזהו דוקא כ"ז שעומד אצל המשא אז יכול להקדישו שיחול ההקדש כעת אבל להפקירו שיחול ההפקר לאחר זמן אינו יכול דשמא יחזור בו המוכר מיד ואין בידו להקדישו לאח"ז ודמי להא דאמרינן בקידושין (דף ס"ב) הנותן פרוטה לאשתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך לא אמר כלום דאע"ג דבידו לגרשה בע"כ וכל שבידו לאו מחוסר מעשה מ"מ נהי שבידו לגרשה מ"מ אין בידו לקדשה ואף שעכשיו היא מתרצית לקבל קידושין מ"מ הא יכולה לחזור בה ולהכי אינה מקודשת וה"נ נהי שעכשיו יכול להגביה ולקנות מ"מ להקדיש שיחול לאח"ז אינו יכול שמא יחזור בו אז המוכר דהא מעות אינן קונות ויכול לחזור בו: והוצרך להפקירם מיד בשעה שעומד אצלם עדיין ויכול להגביהם ולזכות בהם אבל לא שיחול ההפקר לאחר זמן והשתא נמי א"ש מה שהוצרך להפקירם כדי שלא יכשלו בהם בני אדם בלא תגזול אע"ג דר"י בר"י לא הקפיד עליהם מ"מ כיון שהם עדיין של בעל העצים מפני שלא זכה בהם ר"י בר"י דמעות אינן קונות וכיון שהם עדיין ברשות בעל העצים והוא מקפיד עליהם ואם יטלם אדם אחר יכשל בלא תגזול שעדיין הם ברשות בעל העצים והמעות שקיבל מר"י בר"י יכול לאמר שהוא רק כדי לפטור עצמו מחיוב דעזוב תעזוב]: **( הגה"ה ועיין ברא"ש בשם רבינו יצחק שפירש באופן אחר דמיירי שאמר שיהיה קדוש אחר שיזכה בו וזכה בו:)** ולפי"ז אין ראי' מכאן שיש איסור גזל בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו דמה שהפקירם ר"י בר"י הוא כדי שע"י הפקר זה יצאו מרשות בעלים ואם לא היה מפקירן היו עדיין ברשות בעלים ויש בהן לא תגזול: שוב ראיתי בנוב"י מהד"ק (סימן מ"ט) שכתב דדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו לאדם אחד ומקפיד לגבי אחרים יש בו משום גזל והביא ראי' מהא דפריך התם בב"מ בהא דקאמר ר"י בר"י דלכו"ע אפקרינהו ולדידך לא אפקרינהו והפקר כה"ג מי הוי הפקר והתנן ב"ה אומר הפקר לעניים ולעשירים הוי הפקר אבל לעניים לחוד לא הוי הפקר וה"נ לא מהני מה שאינו מקפיד לאדם אחד ובעינן שלא יקפיד לשום אדם. ולפי מה שביארנו לאו ראי' הוא דהא התם ר"י בר"י לא היה מקפיד לגבי שום אדם ואפ"ה הוי מתירא שמא יכשלו בהן ב"א וע"כ דהי' מתירא מחמת שלא קנה אותם רק במעות ומעות אינן קונות ואולי יחזור בהן בעל העצים והוא מקפיד עליהם ויכשלו בהן בני אדם והוצרך להפקירן כדי שע"י ההפקר יוגמר קניינו של ר"י בר"י כמו גבי ככר בנדרים וע"ז פריך שפיר וכה"ג מי הוי הפקר דכיון דלא הוי הפקר גמור אינו גומר הקנין ויכול בעל העצים לחזור ממכירתו דמעות אינן קונות ויכשלו ב"א בלא תגזול כמו שביארנו בארוכה ואין מכאן ראי' דלענין לא תגזול בעינן שלא יקפיד לגבי שום אדם אלא כיון שאינו מקפיד לאדם אחד שרי לאוכלו: מיהו נ"ל דאע"ג דמותר ליקח ולאכול מ"מ אם הוא טבל אסור לתרום ממנו בלי רשות חבירו כיון דאין לו קנין בזה רק שמותר לאכול כמו שהוא של בעה"ב אבל לתרום אינו יכול אא"כ נעשה שלוחו של בעה"ב ממש וזה לא נעשה שלוחו וגם קנין אין לו בפירות אלו ואף אם ירצה לקנות לא מהני אף שאין הבעלים מקפידים עליו דלא מהני ניחותא דלמפרע לחול ע"י זה קנינו למפרע כיון דלע"ע לא ידעו הבעלים שהוא רוצה לקנות ולתרום ואף אם יכוין לגזול מהבעלים ולקנות בתורת גזל וגזל אמרינן בב"ק (דף ס"ז) הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה משום דהוי יאוש ושה"ש דמעיקרא טבלא והשתא תרומה מ"מ הא כאן לא ידעו הבעלים מזה והוי יאוש שלא מדעת ועוד כיון דאין הבעלים מקפידים עליו ולענין איסור גזל מהני הא דודאי ניחא להו לבעלים א"כ אין בזה דין גזל כלל וכיון דאין בזה דין גזל דהתירא קא שקיל ממילא אינו נקנה ביאוש ושינוי השם כמו שביארנו בדיני חמץ הא דפריך בתמורה (פרק קמא) למ"ד כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני מגזל דכתיב ביה לא תגזול ותנן גזל עצים ועשאן כלים דמשלם כשעת הגזילה וקונה בשינוי משום דכיון דאמרינן לא מהני לא קנה בשינוי משום דשינוי אינו קונה אא"כ קנה בשעת גזילה בהגבהה להתחייב באונסין ובלא"ה לא קנה א"כ היכא דליכא קנין אינו קונה ביאוש ושה"ש