עונג יום טוב שיח

שם עוד ומיהו דווקא ששתק בשעת שמיעה אעפ"י שצווח אח"כ אבל בצווח מעיקרא א"צ גט ולא מיאון ולדברי המחנה אפרים ז"ל שפי' מש"כ הר"ן ז"ל מעיקרא אבל כי לא נתרצה האב היינו שמיחה ואמר שאינו רוצה א"כ למאי הדר וכתב דכשצווח מעיקרא א"צ גט היינו לא נתרצה היינו צווח א"ו כמש"כ דלא נתרצה שכתב הר"ן היינו שלא שמע מהקידושין כלל דבזה לא מהני אח"כ כתב דכששמע וצווח מעיקרא נמי אינה צריכה גט ולא חיישינן דילמא בלבו נתרצה וחלו הקידושין או דברגע הראשון קודם שהתחיל לצווח נתרצה אלא כיון שצווח א"צ גט וזה ברור בכוונת הר"ן ז"ל דמעיקרא שכתב כי לא נתרצה לא מהני היינו שלא שמע מהקידושין כלל ולא הוי רצוי וע"ז כתב כיון דלא הוי זכות גמור דבזכות גמור מהני אף שלא שמע כלל אבל במוחה בפירוש אפילו בזכות גמור אין זכין לו: וכן מצאתי להר"ן ז"ל בחידושיו למס' חולין (דף ל"ט) שכתב בפשיטות בד"ה והאי דלא צווח מעיקרא סבר מי אתי לידי דאצווח וז"ל מהא שמעינן דכי אמרו זכין לאדם שלא בפניו ה"מ היכא דלכי שמע ניחא ליה אבל היכא דצווח לא קנה דהא אמרינן דאפילו לרבנן לא קנה אלא משום דמשמע להו דכיון דשתק בשעת שמיעה ניחא ליה עיי"ש גם בסוף דבריו (וכ"כ הר"ן בפ"ק דקדושין גבי ובכסף ע"י אחרים ע"ש] ומבואר מדבריו שם דלאו במתנה לחוד אמרינן דאי צווח אח"כ לא קנה אלא כל היכא דאמרינן זכין לאדם שלא בפניו נמי הדין כן ודבריו שבקדושין ע"כ דכוונתו כמו שפירשנו לעיל: וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל במלחמות בגיטין בסוגיא דתן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור כתב שם וז"ל שהרי אפילו בדברים שזוכין לו שלא בפניו אם צווח ביום שמעו לא קנה כדאיתא בב"ב ובחולין עכ"ל עיי"ש היטב בדבריו ז"ל הרי דלאו דווקא במתנה לחוד לא קנה אם צווח אח"כ אלא ה"ה בכל מידי דזכות הוא לו: וגדולה מזו מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושיו לקידושין (דף כ"ג) בהא דאיבעיא להו עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו והקשה ע"ז דהא קיי"ל דרשב"א נמי סבר בשטר ע"י אחרים משום דזכות הוא לו ומה לי משום זכות ומה לי משום שליחות ותירץ דנ"מ דאי הוי שליח קבלה כיון שהגיע גט לידו יצא לחירות ואעפ"י שהעבד צווח עכשיו כששמע ואלו מדין זכיה דכל היכא דכי שמע צווח מעיקרא לא יצא לחירות. ובאמת נראה דגבי שחרור גם המחנה אפרים מודה דמהני מחאתו דלא הוי זכות גמור אף לרבנן דר' מאיר דהא ניחא ליה בהפקירא אלא דגדול הוא לו זכות של שחרור משל הפקירא וכמו שכתבו התוס' בגיטין ובכתובות ר"א] כדפרישית לעיל ואע"ג דאיהו שדריה ואיכא גילוי דעתא דניחא ליה דלקבליה נהליה ואפ"ה כיון דלאו שלוחו הוא גילוי דעתא לא מהני ויכול למחות כשידע בדבר וזה נכון עכ"ל הרי מבואר דדעתו ז"ל אפי' היכא דגלי דעתיה מעיקרא דניחא ליה אפ"ה יכול למחות היכא דלא שויה שליח בהדיא: ונראה שזה כוונת הר"ן ז"ל בקידושין (דף מ"ב) וז"ל בטעמא דמילתא דתיקנו זכיה לקטן מדרבנן כדאיתא בב"מ (דף ע"א) ולא תקנו ליה ג"כ שליחות מדרבנן כמו זכיה משום דשליחות מילתא אלימתא היא דמכי מטא לידיה דשליח לא מצי משלח למהדר בי' ולא אלמוה לזכותיה דקטן כולי האי ע"כ וכוונתו הוא דאם צוהו הקטן שיזכה מתנה עבורו מצי למיהדר בי' אח"כ וכמש"כ הריטב"א ז"ל דהיכא דהזכיה הוא מטעם זכות לחוד מצי הדר ביה אף דגלי דעתיה מעיקרא דניחא ליה משא"כ אי הוה מתקנו ליה רבנן שליחות דמיד שעשה השליח שליחותו לא מצי משלח למיהדר ביה וכן יש להביא ראי' מסוגיא דישל"מ דאמרינן שם דאם אמר כלך אצ"י ונמצא יפות הוי תרומה משום דאמרינן דהוי זכות כמש"כ הש"מ ז"ל שם דאף דבתורם משלו על של חבירו בעינן למימר בנדרים (דף ל"ו) דלא הוי זכות משום דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו מ"מ בתורם משל בעה"ב הוי שפיר זכות כיון דהמצוה היא בממונו ניחא לי' שלא יבואו ב"ב לידי מכשול] ואפ"ה אם לא נמצאו יפות מהן אין תרומתו תרומה משום מחאה של בעה"ב אלמא דאפי' במידי דזכות מהני מחאה דאח"כ ואף דשם יש קצת חוב דאולי ניחא ליה למיעבד מצוה בגופו ממש מ"מ הא הש"ס מדמי ליה ליאוש שלא מדעת דזה לא חשיב חוב: ובני הרב הגדול מוהר"ח הערץ נ"י הביא ראי' דלא מהני מחאה דאח"כ היכא דזכות הוא לו מהא דתניא בגיטין (דף מ') עשיתי פלוני עבדי ב"ח והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר עיי"ש היטב ופשטא דלישנא משמע שהעבד אינו רוצה בשיחרורו ואפ"ה אמרינן דמהני מה שזיכה לו ע"י אחר אלמא דכיון דקיי"ל זכות הוא לעבד שיצא מת"י רבו לחירות לא מהני מחאת העבד ונ"ל דאין זה ראי' דאפשר לומר דגם העבד רוצה בשיחרורו רק שאומר קושטא דמילתא שהוא לא קיבל לידו שטר שיחרורו וקמ"ל תנא דברייתא דמ"מ הוי משוחרר משום דמסתמא זיכה לו ע"י אחר [וכה"ג כתב הטור בשם הרמ"ה ביור"ד (סימן רס"ז) בסיפא דנתתי לו שטר שיחרור והוא אומר לא נתת דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי דמיירי שאח"כ חוזר העבד ורוצה בשיחרורו אף שאמר מקודם לא נתת ואף אנו נאמר דרישא מיירי שגם כעת העבד רוצה בשיחרור רק שאומר שלא עשאו בן חורין]: הרי נתבאר שבכל דבר שזכות הוא לו אם בא ומיחה אח"כ מהני מחאתו היכא דנאמן באמירתו דלא ניחא לי' וא"כ בענין שאילתנו אם באת בעלת הבית ומוחית ורצונה להפריש חלה בעצמה דוקא יכולה להפריש ולברך ומ"מ הואיל דהמחנה אפרים כתב דאין יכול למחות לכן תפריש חלה בלא ברכה כ"נ לענ"ד: ועיין בש"ך בחה"מ (סימן ס"ו) בהא דאמרינן בב"מ (דף י"ט) מצא שטר שיחרור בזמן שהאדון מודה יחזיר לעבד ופריך וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל עבד וקנה נכסים מניסן עד תשרי ואזל הרב וזבנינהו ואתא עבד וטריף מניסן הניחא למאן דאמר זכות הוא לעבד שיצא מת"י רבו לחירות וכאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו אלא למ"ד חוב הוא לעבד שיצא לחירות מא"ל ומשני דכי אתא למיטרף אמרינן לי' אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך וכתב הרא"ש ז"ל עלה ואסיקנא דכי אתא למיטרף לקוחות אמרינן לי' אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ותמהו הב"י והב"ח והש"ך ז"ל על הרא"ש דהא אנן קיי"ל כחכמים דזכות לעבד שיצא לחירות והרא"ש פסק כאביי דעב"ח ז"ל ולדידי' הא לא בעי לאתויי ראי' אימת מטא גיטא לידי' משום דע"ח ז"ל עיי"ש ושפיר טריף מניסן: ולכאורה יש ליישב דאפשר לומר דבדבר שאמדו חכמים שזכות הוא לו והוא צווח ביום שמעו שאינו רוצה תליא בפלוגתא דרב יוסף ואביי ורבא דלר"י דסובר הגדילו יכולין למחות בכל מילי שזכות הוא לו אם מוחה כששמע לא חשבינן לי' לזכות למפרע ולאביי ורבא דמקשו ממתניתין לדידהו אמרינן כיון דאמדו חכמים הדבר לזכות לא מהני מחאתו למפרע ומה שהטבילוהו ע"ד ב"ד הוי גירות מעליא. וה"נ גבי עבד כשמטא שטר שיחרור לידו וצווח ע"ז נהי דמכאן ולהבא העבד משתחרר בע"כ אבל עד דמטא לי' לר"י דאמר הגדילו יכולין למחות לא חשבינן לי' זכות למפרע ולאביי ורבא אמרינן דלא מהני מחאתן למפרע והוי משוחרר משעת חתימה והא דקאמר הש"ס הניחא למ"ד זכות הוא לעבד שיצא לחירות וכאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לי' היינו נמי משום דסובר אביי דלא מהני מחאתן לבטל הזכי' למפרע אבל לפמש"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות כרב יוסף דהגדילו יכולים למחות ודאי דאפילו למ"ד זכות הוא לעבד שיצא לחירות מ"מ יכולים