עונג יום טוב שטו

מצי לתרום עלייהו כעת משום דהא מחוברין וכשיתלשו שמא לא יתרצה התורם הזה לתרום מפירותיו על כריו וכיון דאיהו לא מצי עביד בעצמו לא מצי התורם למהוי שלוחו ולתרום על כריו ור"י דתרם ודאי לאו מתורת תורם משלו עש"ח תרם אלא בתורת אדם מקנה דשלבל"ע תרם שיחול התרומה לכשיקנה הכרי ואדרבא מסוגיא זו נראה קצת להוכיח כדעת תה"ד דתורם משלו עש"ח בעי שליחות של בעל הכרי ממש ולא ניתן רשות לאפקועי טבל רק לבעל הכרי או שלוחו ממש. לפי מה דאמרינן בסוגיא דקידושין דלהכי לא מהני באומר לאשתו הרי את מקודשת לאחר שאגרשיך משום דנהי דבידו לגרשה בעל כרחה אין בידו לקדשה בעל כרחה והקשה בס' אבני מילואים דלמה ליה להש"ס למימר הך טעמא תיפוק ליה דמקרי דבר שלא בא לעולם גבי האשה דהא היא אין בידה להתגרש בע"כ של בעל ואינה יכולה להקנות עצמה כעת ונהי דמצד הבעל מקרי בידו משום דבידו לגרש בע"כ אבל מצד האשה הא אין בידה להתגרש בע"כ של בעל. ותירץ ע"פ דברי הר"ן ז"ל בנדרים (דף ל') דלהכי אמר רחמנא כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש שלא כל הימנה להכניס עצמה לרשות הבעל ומשו"ה אמרינן בקידושין דאי אמרה הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוה נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו ע"כ וכיון דאין האשה עושה פעולת הקנאה לא איכפת לן במה שאין בידה להתגרש מן בעלה ולא משגיחינן אלא מצד הבעל וכיון דמצידו בידו לגרש בע"כ מצי לקדשה שיחול לאחר שתתגרש. אף דבעינן גם דעתה להתקדש והיא אין בידה להתגרש מ"מ כיון שאין האשה עושה פעולת הקנאה לא משגיחינן אמה שאין בידה וא"כ חזינן דלא אמרינן אין אדם מקנה דבר שלב"ל אלא במידי דבעי בעלים ממש כמו גבי איש המקדש אבל לא גבי אשה משום שהיא אינה עושית שום קנין והקנאה רק שמסכמת למעשיו ובדבר דלא בעינן רק הסכמת הבעלים שלא ימחו מהני הסכמת הבעלים אף בדבר שלא בא לרשותו לכשיבואו לרשותו וא"כ ה"נ גבי תרומה אם נימא כדעת הרשב"א ז"ל דלא בעינן שהבעלים ממש יפקיעו הטבל מהכרי או שלוחן רק בעינן שלא ימחו הבעלים א"כ מאי מוכיח הש"ס מר"י דסובר אדם מקנה דשלבל"ע מדשקל פירא דביתו ועשר עלייהו קודם שבא לרשותו הא גבי כרי לא איכפת לן במה שלא באו עדיין לרשותו כיון דלא בעינן אלא שלא ימחה בעל הכרי מהני הסכמתו ורצונו קודם שיבואו לרשותו שיחול כשיבוא לרשותו כמו דמהני גבי אשה דעתה בשעה שאין בידה להתקדש לכשתהא ברשותה להתקדש ומוכח מזה דהש"ס סובר דבעינן בעלים או שלוחן גם בכרי ולא נתנה תורה רשות להפקיע הטבל מהפירות רק לבעלים או שלוחן כמו דבעינן בעלים בעצם התרומה ולהכי א"ש הא דקים ליה להש"ס דלמ"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל לא מצי לתרום על פירות שלא באו לרשותו כמו דלא מצי לתרום פירות שאינן ברשותו עדיין וא"כ לפ"ז מבואר שאינו יכול לתרום על כרי של הפקר משום דבעי בעלים ממש כמו בעיקר התרומה גם יש להוכיח קצת דבכרי נמי בעינן בעלים ועל כרי של הפקר לא מצי לתרום דהא בעינן למימר בנדרים (דף ל"ו) דהתורם משלו עש"ח טוה"נ לבעל הכרי משום דאי לא כריא דידיה לא הוי תרומה ומזה משמע דהתורם כשתורם נעשה שלוחו של בעל הכרי וכמו שיש זכות לבעל התרומה שאחר אינו יכול לעשות פירותיו תרומה אלא הוא או שלוחו ה"נ לבעל הכרי אין לו לאחר כח להפקיעו מטבלו אלא הוא או שלוחו להכי מסתפק לומר דטוה"נ לבעל הכרי אבל אי נימא דלא בעי שליחות דבעל הכרי ולא בעינן אלא שלא יקפיד ודאי מסתברא דטוה"נ לבעל התרומה דבעל הכרי לא עביד מידי]: מיהו לפ"ז תקשה קושית הרשב"א ז"ל בהא דאמר התורם משלו עש"ח א"צ דעת בעלים משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו הא בתרומה לא מהני דזכות הוא לו דהא בעינן לדעתיכם והרשב"א תי' דגבי כרי לא בעינן שליחות אלא בניחא ליה לחוד סגי אבל לפי מה שביארנו דגם בכרי בעינן שליחות קשה כיון דדין הכרי שוה לדין התרומה לענין שליחות הא בעינן לדעתיכם: ונראה לענ"ד דנהי דהוכחנו דגם בכרי בעינן בעלים ועל כרי של הפקר לא מצי לתרום מ"מ הא מילתא דמה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם לא אמרינן אלא בעיקר התרומה ולא בכרי דהא לפי מה שבארנו לעיל הא מילתא דמה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם לא אמרינן אלא בעיקר התרומה דלדעתיכם ליתא בכל התורה ונעשה שלוחו לזכותו שלא מדעתו היכא דזכות הוא לו. כדתנן גבי גט שחרור בפ"ק דגיטין ורק בתרומה לחוד אמרינן מה אתם לדעתיכם משום דגבי תרומה הבעלים בעצמן אין יכולים לעשות תרומה בלי דעת אבל הכרי שתורמין עליו דמי לשליחות דכל התורה דהיכא דזכות הוא לבעלים נעשה לו שלוחו שלא מדעתו וא"ש הא דא"צ דעת בעלים: והנה לפמש"כ והוכחנו דשיטת הרשב"א ז"ל עיקר דבעינן מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם יש לעיין במ"ש התה"ד (סימן קפ"ח) דמשרתת יכולה להפריש חלה בלי רשות בעה"ב ורמ"א הביאו ביור"ד (סימן שכ"ח) והטעם כתב התה"ד דכיון דודאי ניחא ליה לא בעינן לדעתיכם עיי"ש ולדברינו במידי דבעי שליחות גמור וגם דעת בעלים אינו יכול להעשות שליח שלא מדעתו ומ"מ נראה לי שיש לדון דמשרתת יכולה להפריש ולא מיבעיא אם בעה"ב צוותה לעשות עיסה דיכולה להפריש כדתנן בתרומות (פ"ג מ"ד) הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד כמ"ש הרמז"ל בפירושו דכיון דאח"כ מטמאין את הגת וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקיבל עליו מעשיהם וה"נ כיון שדרך להפריש חלה קודם אפיה והיא צוותה למשרתה לאפות עיסה דמי לעשאה שליח לתרום ג"כ אלא אפי' אם המשרתת בעצמה עשתה עיסה בלי דעת בעה"ב נ"ל נמי דיכולה להפריש דאף דביררנו דאמרינן מה אתם לדעתיכם מ"מ היינו בשליח דעלמא אבל בפועל שאני דעדיף משליח דעלמא כדאמרינן בב"מ דאף דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אבל פועל ששכרו ללקט מציאות מציאתו לבעה"ב דידו כיד בעה"ב ועדיף משליח ה"נ כיון שהיא פועלת אצלה לתקן צרכי הבית באפיה ובישול ודרך המשרתת להפריש הו"ל כפועל לענין זה דידה כיד בעה"ב ואין בזה משום לדעתיכם ועיין בירושלמי (פ"ב דפאה) גבי שדה שקצרוה כותים דאפי' בכותים דאין בו שליחות מ"מ פועל כותי יש בו שליחות משום דידו כיד בעה"ב. ה"נ ידה כיד בעה"ב להפריש ועדיף משליח ולא בעינן לדעתיכם וכמו שהוכחנו לעיל דהיכי דהוי גם שלוחי דרחמנא לא בעינן לדעתיכם דהא במחוסרי כפרה הוי שלוחי דידן בלא דעת בעלים משום דשלוחי דרחמנא נמי הוי ולהכי נמי לא בעינן לדעתיכם בפועל שהוכחנו דלא בעינן גדרי שליחות דאפי' בכותי הוי שליח להכי לא בעינן לדעתיכם ויש להסתפק בשליח לד"ע אי הוי דין שליח בפועל או לא ומהא דתניא בב"מ (דף מ"ד) גבי שליחות יד אין לי אלא הוא אמר לעבדו לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע דמשמע דאתי לרבויי עבד ושליח דלא נימא בם אשלד"ע משמע דבכל התורה כולה אמרינן גם בעבדו אשלד"ע אין ראיה דאפ"ל דזו ואצ"ל זו קתני ובעבדו בכל התורה נמי יש שליח לד"ע]: