עונג יום טוב שיג

עש"ח לא איפשיטא ומשכחת לה הא דפשטינן דטוה"נ של תורם בתורם משלו על ש"ח לדעת חבירו: ונ"ל ליישב בפשיטות דבש"ס דבעי למיפשט התורם משלו עש"ח א"צ דעת בעלים ממתניתין דקתני במודר הנאה מחבירו דתורם תרומותיו ומעשרותיו לדעתו במ"ע אילימא מן בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דיליה מאן שוויה שליח אלא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה אלא משלו על של בעל הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה אלא לדעתו דנפשיה ותורם משלו עש"ח א"צ דעת בעלים ומשני כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום וה"נ באומר כל הרוצה כו' ופי' הר"ן ז"ל כדאמר רבא באומר כל הרוצה בבעיא דר' ירמיה בסמוך אמר הכי עכ"ל ומלשון זה מבואר דרבא לא אמר שינויא דידיה דכל הרוצה כו' על איבעיא דתורם משלו עש"ח רק אאבעיא דמבעי ליה התם תורם משלו עש"ח טוה"נ למי ופשיט ממתניתין דתורם משלו עש"ח ואי אמרת דטוה"נ לבעל הכרי הא קמהני ליה וע"ז משני רבא באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וא"כ הא חזינן דעיקר מה שהכריח לרבא לאוקמי בכל הרוצה הוא מאי דהוי מסתבר ליה התורם משלו עש"ח טוה"נ לבעל הכרי והוקשה לו הא קמהני ליה וע"ז הוכרח לתרץ דמיירי בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי ובאומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום אבל אי לאו הך קושיא הוי ניחא גם לרבא לאוקמי בתורם משלו עש"ח ומוכח מזה דא"צ דעת בעלים ולהכי לא אמר רבא אוקימתא דידי' אאבעיא קמייתא דתורם משלו עש"ח משום דניחא לאוקמי מתניתין באמת מתורם משלו עש"ח ובאמת אינו צריך דעת בעלים ולא הוצרך לאוקמי בכל הרוצה עד דמקשי לי' מטו"הנ הא קמהני ליה רק הש"ס הוא דדחי כי בעינן למיפשט דא"צ דעת בעלים דאיכא לאוקמי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום וה"נ באומר כל הרוצה לתרום אבל לרבא בעצמו הוי ניחא לי' לאוקמי בתורם משלו עש"ח וא"צ דעת בעלים באמת. וא"כ כיון דחזינן דרבא סובר באמת א"צ דעת בעלים הכי פסקינן ונכון מאוד פסק הרמב"ם ז"ל במה שפסק א"צ דעת בעלים: והנה לשיטת הרשב"א ז"ל דתורם משלו עש"ח לא מטעם שליחות הוא ולא בעינן לדעתיכם אלא ניחותא בעלמא אין ראי' מהא דלא אמר רבא שינויא דכל הרוצה אבעיא קמייתא הוא משום דהוי ניחא ליה למיפשט דבאמת א"צ דעת בעלים. אלא משום דרבא לטעמיה דסובר יאוש שלא מדעת הוי יאוש. ולדידי' איכא לאוקמי בתורם משלו עש"ח לדעתו דתורם ובעל הכרי לא ידע מזה ומהני כי אתי אח"כ ואמר דניחא לי' דמהני גבי תרומה אי לאו טעמא דמה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם ובתורם משלו עש"ח הא לא בעינן שליחות לדעת הרשב"א ז"ל רק ניחותא בעלמא ומהני לרבא ניחותא דידיה למפרע ולענין מודר הנאה נמי שרי כיון דלא ידע בעל הכרי בשעה שתרם לא קא עביד שליחותי' ועדיף מכל הרוצה וא"כ הרי ליכא למיפשט לרבא דא"צ דעת בעלים דלעולם אימא לך דצריך דעת בעלים ומתניתין מיירי שבאו הבעלים אח"כ ואמרו דניחא להו אבל כל כמה דלא מתיידע לבעלים לא אמרינן דוודאי זכות הוא להו וכמו דאמרינן בכלך אצל יפות דכל כמה דלא אמרו הבעלים כלך אצ"י לא מהני תרומתו וכי אמרו כאצ"י מהני וה"נ דכוותי' וא"ש נמי לשון תורם לו את תרומותיו אע"ג דבעינן שיתרצה הבעלים מ"מ כשמתרצים חייל ההפרשה למפרע כדאמרינן בברייתא דתורם שלא ברשות תרומתו תרומה ומיירי בניחותא דאח"כ וקאמר תרומתו תרומה משום דחייל למפרע ולהכי לא אמר רבא שנויא דידיה אאבעי' דצריך דעת בעלים אבל הש"ס דפסקו דיאוש של"מ לא הוי יאוש הוצרך לאוקמי באומר כל הרוצה לתרום וא"ש לישנא כדאמר רבא דקאמר הש"ס דרבא לא אמר הכי אהך בעיא משום דאזיל לטעמי' ביאוש של"מ: וא"כ אין ראי' לשיטת הר"מ ז"ל למיפשט מלשון כדאמר רבא שרבא סובר א"צ דעת בעלים דלעולם אימא לך דסובר דצריך דעת בעלים מיהו ניחותא דאח"כ נמי מהני ומיירי בניחותא דאח"כ וע"כ דהר"מ אזיל לשיטת תה"ד דסובר דבתורם משלו עש"ח נמי בעינן שליחות ובעינן נמי לדעתיכם וכל היכא דידעינן בשעת הפרשה דניחא לי' מקרי שפיר לדעתיכם וא"כ א"א לומר דטעמא דרבא דלא אמר אוקימתא דכל הרוצה אאבעיא דתורם משלו עש"ח משום דמצי לאוקמי בתורם לדעתו דתורם ומהני בניחותא דאח"כ דכיון דבעינן שליחות ובעינן לדעתיכם הא כבר אמרינן אף לרבא בב"מ דלא מהני ניחותא דאח"כ היכא דבעינן לדעתיכם ואם נימא דצריך דעת בעלים בתורם משלו עש"ח הא לא מהני מה דניחא לי' אח"כ דבעינן לדעתיכם שנדע בשעת הפרשה שודאי ניחא ליה ומתניתין קתני תורם תרומותיו דמשעת הפרשה חייל תרומה וא"כ גם לרבא איכא למיפשט דא"צ דעת בעלים ומדלא אמר רבא אוקימתא דכל הרוצה לתרום ש"מ דסובר באמת א"צ דעת בעלים וא"כ הוי ראי' לפסק הר"מ ז"ל מיהו לעיל הוכחנו מדברי הר"מ ז"ל בדין כלך אצ"י דסובר כשיטת הרשב"א ז"ל דבכרי לא בעינן בעלי' וא"כ נסתרה ראיה זו: