עונג יום טוב שי

דבעינן לדעתיכם לא מהני אף שידעינן בשעה שתורם דזכות הוא לו אין זה לדעתיכם ולא מהני זכות אלא בכרי דלא בעינן שליחות ממש אבל לא בתרומה ואף שהכ"מ (בה' תרומות) כתב דהר"מ לא גרס הך ותסברא דהא לא מייתי כלל אוקימתא דשווי' שליח הא כבר יישבנו שיטת הר"מ על נכון באופן שגם הוא היה גורס ותסברא: ומש"כ התה"ד דכיון דידעינן דניחא לה שתפריש המשרתת נקרא לדעתיכם ולא מקרי שלא לדעתיכם אלא אם בשעה שתרם לא ידעינן אי ניחא ליה אבל אם בשעה שתרם ידעינן מקרי שפיר לדעתיכם זהו תימא דהא כבר כתבנו בשם הש"מ שכתב בשם הרמב"ן ז"ל להקשות דמדמקשי הש"ס לאביי מכלל דלרבא ניחא ליה מה דהוה תרומה והלא רבא לא קאמר דמהני למפרע אלא בדבר שעומד להתרצות אבל בדבר שאינו עומד להתרצות לא מהני כמו דלא מהני יאוש למפרע בדבר שיש בו סימן ותי' דגם בתרומה כיון שעומד לתרום מסתמא יתרצה. ומטעם זה פי' הש"ס בברייתא דדוקא אם נתברר שחושש משום גזל לא הוי תרומה אבל בסתמא הוי תרומה משום דמסתמא ניחא ליה עיי"ש בדבריו דדייק לה מלשון הברייתא הרי חזינן דגם בתורם שלא מדעת אמרינן דודאי ניחא ליה ואפ"ה פריך ותסברא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם אלמא דבתרומה בעינן דעת בעלים ממש ולא מהני הא דידעינן דניחא ליה ואין לומר דהתם נהי דאמדינן דעתיה דניחא ליה מ"מ ליכא טיבותא לבעלים במה שמפריש בלא דעתו משא"כ בנידון דתה"ד דאיכא נמי טיבותא לבעלים מפני שהעיסה מתקלקלת בניחותא כהאי שפיר מקרי לדעתכם. דזה דוחק דכיון דניחותא לא מקרי לדעתכם מה יוסף תת כח במה שטובה היא לבעלים דמ"מ לא מקרי לדעתיכם ומגופא דסוגיא דנדרים (דף ל"ו) מוכח הכי דהוצרך לאוקמי דתורם תרומותיו לדעתו דבעל הכרי ומשל בעל הכרי ובאומר כל הרוצה לתרום ולא משני בשלא לדעתו ממש רק בגוונא דהוי זכות לבעל הכרי א"ו דמשל בעל הכרי לא מהני מה שתורם אחר אם לא מדעת בעל הכרי ממש משום דבעי שליחות גמור ומדעתו דווקא: ומש"כ התה"ד להביא ראי' מגט אשה ומשיחרור דבעינן שליחות ממש ואפ"ה אמרינן היכא דהוי זכות נעשה שליח שלא מדעתו וה"נ בתרומה נימא הכי ע"ז כבר הבליע הרשב"א ז"ל בנעימת לשונו דגזירת הכתוב הוא גבי תרומה מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם: אלא שלכאורה קשה מהא דאמרינן בקידושין (דף מ"א) אתם גם אתם ל"ל נלמוד מקדשים ודחק שם בזה. ולפי שיטת הרשב"א ז"ל הא מצי לשנויי דאיצטריך לדרשא דאתם גם אתם לדעתיכם דוקא שדין זה הוא רק בתרומה לחוד וקמ"ל דאין אדם יכול ליעשות שלוחו של בעל הכרי שלא מדעתו ואף לדידן דקיי"ל דגם בכה"ת דניחותא מעיקרא לא מהני מ"מ במידי דהוי זכות הא מודה אביי דמהני מאי דאמדינן דעתי' דניחא ליה דמהאי טעמא מהני זכות השליח בגט שחרור וגט אשה במקום דהוי זכות ואיצטריך לאשמעינן דבתרומה לא מהני ותו ק"ל דהא הרשב"א בחידושיו לנדרים בבעיא דהני כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא נינהו ופשיט דשלוחי דרחמנא נינהו כדתנן מקריב עליו קני זבין ויולדות ואי שלוחי דידן נינהו הא קא מהני ליה ומשני שאני מחוסרי כפרה דאר"י הכל צריכין דעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה ופי' הרשב"א ז"ל דפשיטת הש"ס דא"א שלוחי דידן נינהו ודאי דצריך דעת בעלים וכדאמר בעלמא מה אדם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם וא"כ אסור במודר הנאה לעשות שליחותו מדעתו יעיי"ש בדבריו שם הרי דהאי כללא דלדעתיכם לאו בתרומה לחוד הוא אלא בכל התורה במידי דבעי שליחות בעינן דעת משלחו וא"כ קשה מ"ש גבי גט דנעשה שליח בדבר שהוא זכות בלי דעת משלחו: ונ"ל דבאמת הא דקאמר מה אתם לדעתיכם לאו מקרא קא דריש ליה אלא מסברא בעלמא דפשיטא ליה להש"ס דדבר שאם הבעלים עושין אותו שלא מדעת מהני יכול גם אחר להעשות שליח עבורם שלא מדעתם כמו בגט שחרור דאם זרק גט להעבד והעבד לא ידע מזה נמי משתחרר וכן בגט אשה מהני כדאמרינן בגיטין (דף נ"ה) בכנסי שט"ח זה עיי"ש ובדף ע"ח בתוס' וברמב"ן להכי היכא דזכות הוא לו יכול גם אחר להעשות שליח עבורו שלא מדעתו ומהני כיון דידעינן דודאי ניחא ליה אבל בדבר שאם עשאו בעצמו שלא מדעת לא מהני כמו תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם אין השליח יכול לעשות עצמו שליח שלא מדעתו ואפי' ניחותא לא מהני ואפי' אם ידעינן השתא דוודאי ניחא ליה נמי לא מהני ובעינן שהבעלים יעשו אותו שליח (וכן גבי ממונא דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ודעת כמה רבוותא דהוא מטעם שליחות הוא נמי מטעם דאדם יכול ליקנות ממון שלא מדעת דקיימא לן חצירו וידו קונה לו שלא מדעתו] ודבר זה פשיט ליה להש"ס מסברא דבמידי דבעלים צריכין לעשותו בדעת ובכוונה אם נעשה ע"י שליח צריך שידעו הבעלים ושפיר כתב הרשב"א ז"ל גבי קרבן דאם בעינן שליחות והכהן שלוחא דידן הוא בעי לדעתכם דווקא דהקרבת הקרבן בעי כוונה ואין אדם נעשה שליח לחבירו שלא מדעתו במידי דבעי כוונה ודעת וכה"ג כתבו התוס' בשם הירושלמי בחולין (דף י"ג) לענין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דבתרומה שכתוב בו מחשבה אין מעשה מוכיח על מחשבתו ובכל דוכתי מעשה מוכיח על מחשבתו וה"נ לענין שליחות כיון דבתרומה עיקרו במחשבה אינו נעשה שליח שלא מדעתו וכן בקדשים וכן נ"ל מלשון רש"י ביבמות (דף קי"ג) שכתב תורם שאינו שלו ולא צוהו בעה"ב דשליחות נפקא לן מאתם גם אתם הלכך מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם ע"כ מלשון זה משמע ודאי דמסברא בעלמא ידעינן דבעינן דומיא דאתם ולא שיש קרא מיותר ע"ז ופשיטא ליה להש"ס דלא מהני בתרומה הא דזכות הוא לו דכיון דלא ידע הבעה"ב לא מהני ובתורם משלו על ש"ח דמהני זכות ע"כ הוא משום דלא בעינן שליחות בתיקון הכרי להכי מהני זכות: