עונג יום טוב שט

הרוצה הוי שליחות מעליא בגט ותרומה אבל גבי מודר הנאה לא אסרינן אלא בצוה לו בהדיא עיי"ש. עכ"פ חזינן דגם הר"ן ז"ל מסכים לגירסא דאתם גם אתם מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם: ועוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ן ז"ל באופן שגם הוא אזיל בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל דבתרומה בעי דווקא לדעתיכם וכגירסת הש"ס דילן דהא באמת יש לתמוה טובא על הרמב"ן ז"ל דמשמע מדבריו כפי פי' הר"ן ז"ל דבתרומה לא בעינן שליחות כלל ובנותן רשות לתרום סגי אף כשאין כאן לשון שליחות כלל ומי איכא למימר דבתרומה לא בעינן שליחות הא עיקר שליחות בעינן למילף בקידושין (דף מ"א) מתרומה וכן אמרינן בב"מ (דף ע"א) דעיקר שליחות מתרומה ילפינן עכ"נ ברור בכוונתו ז"ל דבאמת גם היכא דהשליח נעשה שלא מדעת המשלח נמי מיקרי שליחות דהרי גבי גט דכתיב ושלח ושלחה ותנן בגיטין (דף י"א) האומר תן גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי דהיכא דזכות הוא לעבד אם רצה לחזור לא יחזור ומתגרש מיד בקבלתו וכתב הר"ן שם דמכאן משמע דאדם יכול ליעשות שליח אף שלא בידיעת וצוואת משלח: ובקידושין (דף מ"ה) אמרינן ודילמא ארצויי ארצי קמיה ופרש"י ז"ל שגילה דעתו לאביו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאיליו וזכין לאדם שלא בפניו וכן פי' הרא"ש שם הרי שאף שלא אמר להאב בפי' שיקדשנה נמי נעשה לו שליח: אלא דגבי כתיבת ונתינת הגט מיד הבעל בעינן שיצוה הבעל לכתוב כדאמרינן בגיטין (דף ע"א) עד שיאמר לסופר שיכתוב ולעדים ויחתמו ולא מהני מאי דניחא לי' רק בעינן שיצווה לעשות הדבר ולדעת כמה רבוותא אין הטעם משום שליחות כלל דלא בעינן שליחות בכתיבה כמ"ש התוס' והר"ן בגיטין (דף כ"ב) ומהאי טעמא מכשרינן כתיבת חשו"ק והא דמוזכר בש"ס בכמה דוכתי בזה שליחות לאו משום לתא דשליחות הוא אלא משום לשמה דלא מיקרי לשמה אלא א"כ נכתב בצוואת הבעל וגם הרמב"ן והר"ן הם עומדים בדיעה זו עכ"פ חזינן דיהיה מאיזה טעם שיהי' או מטעם שליחות או מטעם לשמה בעינן שיאמר בצוואתו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולא סגי במה שגילה דעתו דניחא ליה: ולזה כתב הרמב"ן ז"ל בהא דכל הרוצה לא הוי שליחות במודר הנאה ובגט ובתרומה מהני כל הרוצה לתרום יבא ויתרום משום דכל הרוצה לא הוי שליחות ואין כוונתו דלא הוי כלל שליחות אלא דלא הוי שליחות של צווי ואין ה"נ דהשומע ורוצה לעשות שליחותו נעשה שלוחו במה שעושה הדבר אלא דלשון ציווי לא הוי הלכך בגט דבעינן שיאמר דווקא לסופר והסופר לא מצי למשווי עצמו שליח לא מהני כל הרוצה אבל בתרומה דלא בעינן ציווי ואפילו לפי מה דמסקינן דבעי מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם היינו דבעי שידע הבעה"ב מזה אבל ציווי ממש לא בעינן וכשאמר כל הרוצה הרי איכא ידיעה ומייתי ראיה לזה דלא בעינן ציווי מסוגיא דא"מ דמהני כאצ"י אלמא דלא בעינן בתרומה ציווי של שליחות דאטו הש"ס דהוי מפרש בתחילה ברייתא דכאצ"י בלא שויה שליח לא ידע דבתרומה בעינן שליחות וכי לא ידע מדרשא דאתם גם אתם א"ו דידע דבעינן שליחות אלא שא"צ שיצוה לתרום רק שיגלה דעתו דניחא ליה ואז נעשה התורם שלוחו מעצמו בלי ציווי דזה נמי מיקרי שליחות כמו בקבלת גט שיחרור ולהכי כיון דהוי סובר דגילוי דעתא דאח"כ נמי מהני ודמי כמו שגילה דעתו מתחילה להכי מהני כלך אצ"י. והש"ס דדחי ותסברא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם אין כוונת הש"ס דמחוסר ציווי אלא דבעינן שידע המשלח שהשליח עושה שליחותו שיהא לדעתו דומיא דאתם אבל ציווי ממש ודאי דלא בעינן כמו שהיה סבור מעיקרא ובלא ציווי נמי נעשה שלוחו דמקרא מה אתם לא מוכח דבעי ציווי רק דבעי לדעתו ולהכי מהני כל הרוצה לתרום דלא גרע מגילוי דעת מעיקרא דניחא ליה דמהני לרבא ולדעתיכם נמי הוי דהא אמר כל הרוצה ונעשה מעצמו שלוחו אבל גבי גט דבעינן ציווי לסופר ולעדים לא מהני גם כל הרוצה יכתוב דלשון זה לא הוי ציווי וכל זה ברור ונכון בכוונת הרמב"ן ז"ל: ולפ"ז גם הרמב"ן מודה לסברת הר"ן דבתרומה אמרינן מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם וכגירסת הש"ס דילן רק שהביא מהס"ד דש"ס דלא בעינן ציווי דהא חזינן מעיקרא דהוי סובר דמהני בתרומה בניחותא דלבסוף ואע"ג דלא הוי שום ציווי מהבעלים ונהי דמסיק דבעינן לדעתיכם היינו שידעו הבעלים בשעת הפרשה שזה נעשה שלוחו אבל ציווי לא בעינן: סימן קט והתה"ד כתב (בסימן קפ"ח) דמשרתת הבית מותרת להפריש בלי רשות בעלת הבית אם רואה שהעיסה מתקלקלת וטעמו הוא כיון דמתקלקלת העיסה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו וקי"ל זכיה מטעם שליחות אתרבי ולענין תרומה רבינן שליחות מאתם גם אתם וה"נ המשרתת נעשה שלוחה אפי' שלא מדעתה כיון דרגילות לפעמים שהבעה"ב נותן רשות למשרתת להפריש חלה ואע"ג דבפ"ק דחולין אמרינן דהאומר לשלוחו צא ותרום ושמע אינש אחרינא ותרם אין תרומתו תרומה והוי תורם של"מ אלמא אע"ג דידע האי בעידנא דתרם דניחא לי' לבעה"ב לתרום שהרי צוה לשלוחו לתרום מ"מ הואיל דלדידי' לא עביד שליח לא מהני י"ל דדוקא התם לא מהני משום דאיכא למימר דמקפיד שזה דוקא יתרום שיודע דרכו ומידתו אם יפה או בינוני אבל בהפרשת חלה בזה"ז דהכל שווין ליטול כזית ולשורפה אין לומר כלל שיש קפידא מי יפריש ויתרום ותו דאיכא למימר מטעם שיש לחוש לקלקול העיסה ליכא קפידא כלל וכן לענין גט היכא דידעינן דזכות הוא לה וניחא לה בגירושין לא הוי קפידא מי יקבל הגט במקומה ואי ק"ל הא דתניא בב"מ הרי שמצאו וא"ל כלך אצ"י דבלא שויה שליח לא מהני משום דבעי שלוחכם לדעתיכם דל"ד כלל דהתם בשעה שנעשה שליח לא ידעינן כלל דניחא לי' ובעינן לומר דלמפרע הוי שליח להכי לא מהני. משום דבעינן למידע בשעה שנעשה שליח דזכות הוא וניחא ליה וכה"ג הוי דומיא דאתם דאנן סהדי אי הוי הכא הויא ניחא לה אבל היכא דבשעה שנעשה שליח לא ידע לא הוי דומיא דאתם עכ"ל תה"ד והביאו הרמ"א ביור"ד (סימן שכ"ח) בקיצור ולפמש"כ בשם הרשב"א מוכח דלא סבר לי' למש"כ התה"ד דהא הרשב"א מקשה גבי תורם משלו על של חבירו דבעי למימר דמהני בלא דעתו משום דזכות הוא לו הא גזה"כ הוא דבעינן לדעתיכם ומאי מהני זכות והוצרך לתרץ דלדעתיכם לא בעינן בכרי רק בעצם התרומה הרי דבתרומה