עונג יום טוב שה

הבעל דכמו שאם היה מגביה בעצמו הנייר היה קונה ה"נ אם נותנין בשבילו ובשליחותו והיא זוכית בו מכחו ומנתינתן הוא קונה עי"ז שהאשה קונית מכחו ושפיר אמרינן דקבלתה זו יש לה ב' כחות דהיינו שהיא זוכית להתגרש מנתינת שלוחו ועי"ז גופא נגמר ממילא קנינו של בעל שזה קנינו מה שהיא זוכית מכחו ומנתינת שלוחיו ותרווייהו ביחד קאתי: ודוק בלשונו של הרמ"ה ז"ל שכן כוונתו שדייק בלשונו הזהב שאחרי שהנתינה היא בשליחותו של בעל וזכייתה היא מכחו להכי מיקרי זכייתה קנין לגבי הבעל וגם השלוחים במה שמקנים להאשה נגמר הקנאתם לבעל וראיתי להב"ח ז"ל שנדחק בכוונתו ולי נראה כמו שכתבתי ומשמע לי שגם הט"ז (בסימן ק"כ ס"ק ג') שכתב אחר שהביא דברי הרמ"ה וז"ל פי' שגמר השליחות הוא בשעת נתינת הגט לאשה ואז מתחיל זכות הבעל ג"כ עכ"ל כיון ג"כ למש"כ: וסמך לסברא זו מצאתי בב"ק (דף ע"ט) נתנו לבכורות בנו או לבע"ח והיה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור משום דלא הגביה הבע"ח או הכהן הגביהו או שהוציאוהו חייב ופרש"י ותוס' ושארי ראשונים ז"ל דהגנב נתחייב באונסין במשיכת הבע"ח או הכהן אע"ג דהגנב לא הגביה כלל מ"מ מתחייב במשיכת הבע"ח והכהן אף שהם לא משכו בשביל הגנב אלא כדי לזכות בעצמו בחובו ופדיונו אפ"ה מיקרי משיכה גבי הגנב להתחייב באונסין כיון שהוא צווה להם ליקח ומכחו ומנתינתו נוטלים בפדיונו וחובו קנינם מהני נמי למהוי קנין לגבי הגנב וקנינם וקנינו באין כאחד ואף דהתם מיירי לענין חיוב אונסין לחוד מ"מ כמו שמצינו שזה מקרי קנין להתחייב באונסין ה"נ בקנין למהוי שלו מיקרי נמי כה"ג קנין ושפיר כתב הרמ"ה ז"ל שמה שהאשה קונה להתגרש מקרי קנין גבי הבעל הואיל ומכחו היא קונה וגירושין וזכיית הבעל באין כאחד ונ"ל שזה ג"כ כוונת הה"מ (בה' אישות פ"ה הל"ז) המקדש האשה בגזל ובגניבה אם נתייאשו הבעלים ה"ז מקודשת וכתב הה"מ ז"ל והטעם דכשנתיאשו הבעלים הוי מקודשת אע"פ דקי"ל יאוש לחוד אינו קונה הכא שהוא ביד האשה הוי יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאתו היא אף הוא קונה אותה וכוונתו נמי כדברי הרמ"ה שזה גופא קנינו של הגזלן במה שנותן בידה והיא קונית מכחו ונתינתו של הגזלן אף הוא קונה כדין גזלן שקונה ביאוש ושינוי רשות: ומעתה נראה לי לפי סברא זו דישראל שאמר לב"ל כור מעשר יש לך בידי והלך הב"ל ועשאו ת"מ על פירותיו של עצמו שפיר חייל אף שאין התרומה חלה אא"כ הוא של התורם בעצמו ויש לו קנין בה כמש"כ מ"מ אם הקנין נגמר ע"י עשיית התרומה הא נמי מהני כמש"כ מש"ס דב"ק גבי גנב וגזלן וא"כ כיון שכתבנו דכל היכא דמהני הגבהתו למיקני מהני נמי אם זכו אחרים מכחו וזה התורם במה שקורא שם תרומה על הפירות זכו הכהנים בתרומתן והיא בחזקת השבט ואלימא קדושת תרומה דבדיבור בעלמא חיילא הקדושה וזכו בה הכהנים א"כ זהו גופא הוא קנינו של הבן לוי מה שנתנו לכהנים ועשאן תרומה והעמידו בחזקת השבט ומה לי אם נתנו לאחר הזוכה בהגבהה ומה לי נתנו לאחר הזוכה באמירה לגבוה לחוד הכל א' דהא גבי גט נמי הגבהת האשה בגט לא בשביל בעל הוא אלא בשביל עצמה אלא דמהני לבעל מה שהיא קונה וזוכה בהגט מכחו לעשות גם קנין לו וה"נ מהני קנין השבט בתרומה באמירה למהוי קנין לב"ל התורם ומזכה להשבט ואף שלא נתן עדיין לכהן מיוחד מ"מ כבר זכו בזה השבט אלא שאין כהן יכול לתופסו דיכול לדחותו ולומר אתן לאחר אבל ברשות כל השבט קיימא גם עכשיו ומטעם זה כתבו התוס' בב"מ (דף ו') שאם תקף כהן אחד אינו צריך להחזיר לו רק דמי טובת הנאה לבעלים. אבל עיקר המתנה אינו צריך להחזיר לבעלים: וסברא זו שכתבנו דזה שתורם מיקרי נתינה מפני שהכהנים זוכים בו מיד מבוארת היטב בנדרים (דף פ"ד) דפריך התם אמתניתין דקתני דמודר הנאה יכול ליהנות ממנו בלקט שו"פ ולא במעשר עני ובברייתא קתני דשרי גם במעשר עני ומשני הא ר"א הא רבנן דרבנן דסברי דמ"ע טובל קא סברי אית ליה טובת הנאה מיניה ולהכי אסור לאתהנויי מיניה ולר"א דסובר מ"ע אינו טובל לית ליה טוה"נ ושרי לאיתהנויי מיניה וכתבו התוס' והר"ן ז"ל הא דתליא טוה"נ בטובל הוא משום דכתיב ולא יחללו את קדשי ב"י את אשר ירימו ודרשינן בעתידים לתרום הכתוב מדבר ומדכתיב ולא יחללו משמע דטובל והני דטבלי תלי הרמתן בבעלים לומר שטוה"נ שלהם דכתיב את אשר ירימו וכמאן דכתיב בהו נתינה דמי הלכך דווקא בדטבלי איכא טוה"נ לבעלים עכ"ל הר"ן ז"ל הרי שהש"ס סובר דכל הני דכתיב בהו לא יחללו קרינן בהו ירימו וירימו דמי כמאן דכתיב נתינה ונתינה מיקרי טובת הנאה דבעלים הרי דגם תחילת ההרמה כבר מיקרי נתינה דהא ירימו אהפרשה קאי ולא אנתינה לכהן דהא דרשינן בחולין (דף ק"ל) דישראל שאכל פירותיו טבלים פטור דכתיב אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה אלמא דירימו היינו הפרשה וההפרשה קרוי נתינה שבהפרשת הבעלים כבר זוכים הכהנים בו מכח נתינת הבעלים וההפרשה תחילת נתינה הוא אלא שאינו מבורר עדיין לאיזה כהן יתן וא"כ כיון דההפרשה מיקרי נתינה לכהנים מהבעלים שפיר מיקרי ההרמה קנין גם לבעלים והא דלא קאמר בב"ק גבי גנב וגזלן שתרמו דמהני