עונג יום טוב שד

ולענ"ד לא קשה מידי דהא אמרינן בגיטין (דף ל"א) כשם שיש רשות לבעה"ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ומפיק ליה מקרא דונחשב לכם תרומתכם א"כ שפיר כתב הש"מ דמיחשב כאילו נתן לו רשות לתרום משלו על של חבירו הבן לוי דהא זכתה לו התורה לבעה"ב לתרום בעצמו תרומת מעשר להכי מצי משווי נמי שליח ומאי איכפת לן בהא דטובת הנאה אינו ממון כיון דגלי קרא דבעה"ב יכול לתרום תרומת מעשר ופשיטא דמצי נמי משווי שליח: וכן מצאתי בירושלמי (דתרומות פ"א) שם בשם ר' יוחנן ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והלך אותו לוי ועשה תרומת מעשר על מקום אחר והלך ישראל ונתנו ללוי אחר אין לו אלא תרעומות (וזהו ממש דברי ר' יוחנן בהזהב (דף מ"ט)] הדא דתימא בשנתנו זה עד שלא עשה זה אבל אם עשאו עד שלא נתנו זה לא כהדא דתנינן ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אם משתרם תרומתו תרומה מכיון שאמר לו כור לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר"י דאמר בעה"ב שתרם תרומת מעשר מה שעשה עשוי עכ"ל הירושלמי הרי בהדיא דהטעם משום דנעשה שלוחו של ישראל ומשום דהישראל בעצמו יכול לתרום כדברי הש"מ: אלא דבגיטין (דף ל') אמר אביי בפירושא דברייתא דישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והרי לך דמיו חוששין שמא עשהו הלוי ת"מ על מק"א וכתב רש"י ז"ל דלא קני לי' מעותיו לישראל דאימת קני האי לוי דליקנייה בקבלת מעות הלכך כי חזר ועשאו ת"מ חל עליו השם ע"כ וקשה כיון דלא קני הלוי א"כ איך חל השם אם עשאו ת"מ על מק"א ומצאתי להריטב"א ז"ל שהקשה כן וחלק על רש"י ז"ל וכאן לא שייך תירוץ הירושלמי דדמי כאילו נעשה שליח מהישראל דהא רש"י ז"ל מפרש שאמר כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו ביחד דהכי משמע לשון הברייתא ולא כמו שהתוס' מפרשים דמיירי שא"ל אחר זמן הילך דמיו וחוששין שמא עשאו תרומה קודם שאמר הילך דמיו אבל רש"י מפרש שאמר הילך דמיו מיד ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לפרש דלא קנה הישראל במה שאמר הילך דמיו אע"ג דלא מחסר משיכה דברשות ישראל קיימא מ"מ כיון שהב"ל בעצמו לא קנה עדיין וא"כ כיון שאמר לו הילך דמיו מיד הרי א"א לומר דדמי כאילו נעשה שלוחו של ישראל לתרום על פירות של הב"ל דהא הישראל ודאי לא ניחא לי' בזה דהא רוצה לחזור וליקח מהב"ל הפירות א"כ ודאי קשה על רש"י קושית הריטב"א ז"ל דכיון דלא קני הב"ל איך יכול לעשות ת"מ על מק"א ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' ג"כ הך קושיא ותירץ דדמי לשויה שליח וכבר כתבנו דלרש"י שמפרש דאמר לו מיד הילך דמיו א"א לומר דדמי לשויה שליח: **(הגה"ה והרי ומאי דפריך הש"ס דילן א"א מצי הדר ביה אמאי רשאי לעשות תרומת מעשר על מקום אחר אשתכח דקאכיל טבלים אע"ג דבכל שליח דעלמא אינו צריך לחוש שמא הדר בי' בעה"ב שאני התם דלא עשאו אלא שליח לחוד ולא ליקח לעצמו ולמאי יחזור בו משא"כ הכא שנתן לו לגמרי שפיר פריך א"א דמצי הדר בי' בעינן למיחש שמא הדר וקאכיל טבלים:)** ע"כ לענ"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל דלהכי יכול הב"ל לעשות תרומה על מק"א משום דבתרומה לא בעינן שיהא שלו קודם חלות התרומה אלא אף אם קנינו בא ביחד עם חלות התרומה שפיר חייל כדאמרינן בב"ק (דף ס"ז) הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה אפי' למ"ד יאוש כדי לא קנה משום דהוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה וקשה התם אמאי הוי תרומה הא עד השתא לאו דידי' הוא. א"ו דכיון דאם יחול התרומה יהא שינוי השם והוי שלו ממילא חייל התרומה והקנין והתרומה באין כאחד [וכן אמרינן בב"מ (דף ו') בסוגיא דהקדישה בלא תקפה דבעי למימר דמהני משום דהקדישה הוי כתקפה וכתב הש"מ אע"ג דעד השתא לא הוי ברשותו ומה שאינו ברשותו אינו יכול להקדיש מ"מ רשותא והקדישא באין כאחד]: ולפ"ז בישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו אם היה הב"ל מגביהה את המעשר היה קנוי ליה בהגבהתו אחר שכבר הבטיח ליתן לו ואסור לישראל לחזור בו כדאיתא בב"מ (דף מ"ט) משום דהוי מתנה מועטת ובמה שא"ל הילך דמיו לא חזר בו מעיקר הנתינה וכיון דמעות אינן קונות נשאר מה שא"ל כור מעשר יש לך בידי כאילו לא אמר לו הילך דמיו ואם היה ב"ל מגביהה את המעשר ועשה בה קנין הוי קנה בהגבהתו וכיון דקנין הגבהה מועיל קריאת שם דתרומה נמי קנין הוא: וטעמא דמילתא דקריאת שם לתרומה מקרי קנין למדנו מדברי הטור אבע"ז (סימן ק"כ) בשם הרמ"ה ז"ל לענין גט דבעינן שיכתוב על נייר של הבעל דווקא וכתב ע"ז הרמ"ה האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לזכות לו הנייר קודם כתיבה אלא אע"ג דכתבו מדידהו ויהבו לה כיון דבשליחותיה קא עבדי וכי יהבי לה בשליחות דבעל כמאן דיהבי לבעל והדר בעל ויהיב לאתתי' דמי וכיון דמזכי לאתתיה בשליחותיה אקנוי' אקני' לבעל לגרושי' ביה ונמצא זכיית הבעל וגרושי האשה באין כאחד עכ"ל וכוונתו ז"ל דהיכא דהבעל בעצמו יהיב לה הגט הא נקט ליה בידיה קודם הנתינה וזוכה בנייר דעיקר הקפידא שיהא הגט של הבעל בשעת נתינה ולא בשעת כתיבה כמש"כ הפוסקים שם] אבל היכא דאמר לעדים לכתוב וליתן ולא הגיע הגט ליד הבעל כלל והם כתבו על נייר של עצמן דא"א לומר שהם זיכו להבעל הנייר דהא אין אדם זוכה חפץ של עצמו לחבירו דבעינן שיצא החפץ מרשות המזכה וכמש"כ הר"ן ז"ל ג"כ בסופר שכתב על נייר של עצמו שצריך לזכות ע"י אחר עיי"ש והביאו הרב"י בכאן וע"ז חידש הרמ"ה ז"ל דא"צ לזכות להבעל אף אם כותבין על נייר של עצמן משום דבשעה שהשלוחין נותנין הגט להאשה בשליחות הבעל אז מקנין הגט להבעל ג"כ וגרושין דאשה וזכותו באין כאחד והנה א"א לומר בכוונתו שהאשה זוכה מקודם בשביל הבעל ואח"כ בשביל עצמה להתגרש בו דזה ודאי אינו דא"כ הא לא הוי נתינה מעליא דבשעה שהגיע מיד השלוחים לא היה הגט ראוי לגרש בו דאכתי לאו דבעל הוא ואחר שזכתה בשבילו הרי כבר הוא בידה ולא הוי נתינה מיד השלוחים לידה ואנן בעינן ונתן בידה ועוד גט בע"כ מאי איכא למימר שאין רצונה לזכות עבורה כלל כדי שלא יהא הגט מועיל גם אין לומר שהיא זוכית בשביל הבעל ובשבילה ביחד דאיך אפשר לשתי זכיות הסותרות זא"ז ביחד ואנן בעינן שיהא ב' הזכיות ברגע ראשונה של נתינה ושניהם אנו צריכין וממ"נ אי דבעל לאו דידה אי דידה לאו דבעל א"ו דעיקרא דמילתא הכי שזה גופא הוא קנינו של