עונג יום טוב רצד

דליכא אלא מקצת שה ולא חל עליו כלל חובת המתנות וה"נ היכא דליכא אלא ח"ח ולא יבא לעולם לידי חמש בשום גוונא לא חל עליו חובת פדיון ופקע מצוותו אבל אם אפשר שיבא לידי חמש באיזה אופן אף שעתה הוא רק ח"ח לא ממנו מצות ח"ס ובכל בכור חל עליו השיעבוד אף דל"ל כלל מ"מ המצוה לא פקע ממנו דכשיהי' לו יקיים מצותו וכן במי שמת והניח בכור ספק אם אפשר לבא לידי חמש באיזה אופן לא פקע מצוותו ויכול הכהן לגבות ממנו אף עכשיו הח"ח ואף שאם יטלם הכהן בשעה שהם חצי חמש שוב לא יבוא לידי חמש לא איכפת לן בזה דאנן לא קפדינן אלא שיחול מצות הפדיון על חמש אבל בעת הגעת המעות ליד כהן מקיימא מצותו גם בח"ח דהא אמרינן בקידושין (דף ח') דרב כהנא שקיל סודרא בפדה"ב דאמר לדידי שוו לי ח"ס ואע"ג דר"א אמר התם דווקא ר"כ דגברא רבא הוא ומיבעי לי' סודרא ארישא אבל איניש אחרינא לא מ"מ הא הרמב"ם ז"ל (בפי"א מהלכות בכורים) השמיט מימרא דר"א כמ"ש הר"ן ז"ל והכ"מ כ' הטעם דסובר דלאו דווקא ר"כ דגברא רבא הוא אלא ה"ה כל מה ששוה לפעמים לאיזה אדם בעולם יכול לומר לדידי שוה לי לאפוקי מידי דא"א להיות שוה חמש סלעים לשום אדם בעולם דאינו יכול לומר לדידי שוה לי ח"ס וא"כ אחר שהגיע ליד כהן לא איכפת לן במה שהוא ח"ח דהא יכול הכהן לאמר לדידי שוה לי ולא קפדינן אלא קודם שהגיע ליד כהן יחול עליו השיעבוד ולא יפקע מצותו ע"י שהוא רק ח"ח וכל היכא שיכול לבא לידי חמש באיזה פעם לא פקע מצותו אף עכשיו: ולפ"ז במי שמת והניח בכור ספק ונכסים ששוו חצי חמש נמי לא פקע מצוותו שהרי אם יתייקר הדבר יבא לידי חמש וחל שיעבוד הפדיון גם עכשיו דקיי"ל דגבי מיורש שבחא דאתי ממילא ונתייקר הקרקע דמי לשבחא דאתי ממילא וכ"ש בהניח קרקע דקרקע אין לו אונאה ומתייקר לפעמים. וה"נ גבי יורש ע"כ דמיירי בהניח קרקע כמ"ש הריטב"א בקידושין (דף כ"ט) דמיירי בהניח קרקע דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי. ואע"ג דאין פודין בקרקעות יכול למוכרן ולפדות בהן וליכא כאן הפקעת המצוה שאם יתייקרו יהיו שווין ח"ס [וכ"כ הרמז"ל בהדיא (בפ' כ"א מהלכות מלוה) דבע"ח גובה מיתומים שבחא דאתי ממילא ויוקרא מקרי שבחא דממילא]: וכיון שבארנו דח"ח לא מיקרי אלא היכא דלא גבי שבחא דממילא היינו אם יתייקר א"כ ביורש א' או בשני יורשין שלא חלקו לא משכחת לה כלל הך דינא דח"ח דהא אפשר לבא לידי חמש אם יתייקר ומיתומים גבי שבחא דממילא ורק בשני יורשים שחלקו משכחת לה הך דינא דח"ח כדאמרינן בסוגיא דפ' יש בכור דלמ"ד לקוחות הן מיקרי נמי לקוחות לגבי חוב האב ולא גבי מינייהו שבחא דממילא דר"מ סובר כיון דמחצה יורשים ומחצה לקוחות כר' אסי ומלוה ע"פ אינה גובה מן הלקוחות כר"פ ולא גבי מינייהו אלא מחצה ואותו מחצה הא לא הי' שוה בשעת חלוקה כי אם ח"ח פקע מינייהו ע"י החלוקה מצות פדיון כיון דמעתה לא יבא לעולם לידי חמש דאפילו אם יתייקר לא יגבה שבחא דממילא ואף דהמחצה שהוא גובה מחמת דחשבינן להו ליורשים ומיורשים גבי שבחא דממילא מ"מ הא רב אסי מספקא לי' אם יורשים הם או לקוחות וגובה מחצה משום ספיקא וכיון דמספיקא גובה המחצה אינו גובה רק מה שהיה שוה בשעת חלוקה אבל מה שנתיקר אחר חלוקה אינו יכול לגבות דדלמא לקוחות נינהו שהרי התוס' הקשו שם ובב"ק (דף ט') בהא דאמרינן דלר' אסי דמספקא לי' אם יורשים אי לקוחות גובה מחצה ואמאי לא נימא הממע"ה אבל באמת נראה הטעם כיון דמתחילת החלוקה נולד הספק אם הם יורשים או לקוחות ועד החלוקה היו בוודאי יורשים לכן יחלוקו דאע"ג דהשתא כל אחד מוחזק בשלו מ"מ ריעא חזקתו הואיל דהספק נולד מתחילת חלוקה ועד החלוקה היו ודאי יורשים וכ"ז שייך במה שהקרקע היה שוה בשעת חלוקה שעל שווי זה נולד הספק מתחילת החלוקה אבל מה שעלה יותר הקרקע לאחר החלוקה בזה בעינן למימר הממע"ה וכיון דמספקא לן דילמא לקוחות הן ומלקוחות אין גובין שבחא דממילא לכן אינו גובה השבח מה שנתייקרו הקרקעות דהא אין שיעבוד פדיון חל על העצם הקרקע לפדות בה דקיי"ל אין פודין בקרקעות רק שהקרקע משועבדת בדמי שווי לחוב הפדיון ולהכי לא חל השיעבוד אלא על מה ששוה בשעת חלוקה אבל מה שדמיה עולין אחר חלוקה לא חל שום שיעבוד אי אמרינן לקוחות הן ומספיקא אמרינן הממע"ה ולהכי לר"מ מיקרי ח"ח וכי חלקו פטורין: והשתא א"ש הא דבתוספתא גבי שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבא ונתן האחד ח"ס ומתו דקאמר ר"מ עד שלא חלקו בנכסי אביהם חייבים משחלקו פטורין ולא הוזכר כלל דבעינן שיהא עשרה זוז לזה ולזה כדי שלא יהא חצי חמש דכיון דר"מ לא מחייב כלל כשחלקו ולא מחייב אלא עד שלא חלקו וכשלא חלקו הא הוי ודאי יורשים וביורשים גבי שבחא דממילא ולא מיקרי ח"ח שהרי אם יתייקר שוה יותר רק ר' יהודא דסובר דאף משחלקו חייבים (משום דסובר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וגבי אף ממשועבדין] הוא אמר דבעינן שיהא עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה דהא כשחלקו ודאי הן כלקוחות ומלקוחות הא לא גבי שבחא דאף דאמרינן בב"מ (דף ט"ו) דגובין שבח מלקוחות הא אמרינן התם הטעם משום שכך כתב לו אנא איקום ואשפי זביני אילין אינון ושבחיהון והיינו שיש לו על מי לחזור ומטעם זה אמרינן התם מקבל מתנה דלא כתב לו הכי ואין לו על מי לחזור ה"נ דלא גבי שבחא וא"כ יורשים אלו שלקוחות גמורים הם ואין אחד מהם יכול לחזור על חבירו כשיטרף ממנו הכהן שהרי חבירו יאמר לו אתה בן מי שלא פדה והכהן טרף החמש סלעים עבורך וכיון שאין לו על מי לחזור לא גבי ממנו אף שבחא דממילא (ואף לדעת הסוברים דמיתומים גבי שבחא דממילא אבל מלוקח שאין לו על מי לחזור ודאי דאינו גובה] וא"כ הוי רק ח"ח ושפיר אמר ר"י דבעינן עשרה דינרין לזה ולזה כדי שלא יהא ח"ח ואף שכתבנו דר"י סובר לפי המסקנא דאחין שחלקו יורשין הם לגבי חוב אביהם מ"מ הא התם לאו יורשים מאב אחד רק שנתערבו ואינו ידוע מי אב כל אחד וחולקין מספק והוי לקוחות גמורין ויש בהם דין ח"ח שאין להם על מי לחזור (והרמב"ם ז"ל השמיט הך דינא דר"י שבתוספתא משום דר"י לטעמי' דסובר מלוה הכתובה בתורה גובה ממשעבדי ואנן קיי"ל כר"פ דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות ואפילו מלוה הכתובה בתורה וכמ"ש בפ"ק דקידושין (דף י"ג) ובב"ב (דף קע"ו) ואינו גובה מבני התערובות משחלקו דהוי לקוחות גמורין]: והשתא א"ש מה שלא הביא הרמב"ם ז"ל הך דינא דח"ח משום דלדידן לא משכחת דביורש א' או שני יורשים שלא חלקו ודאי לא הוי ח"ח דהא גובין מהם שבחא דממילא ואפשר דאיתייקר ויהא שבחא דממילא וגובין מיורשים