עונג יום טוב רצב

לאו פטורים ר"י אומר נתחייבו הנכסים ופריך הש"ס דמית האב אימת אילימא דמית לאחר ל' בהא אמר ר"מ כי חלקו פטורין הא אשתעבדו להו נכסי אלא דמית בתוך ל' מ"ש כי חלקו דאזיל להאי ומדחי לי' להאי ומדחי לי' כי לא חלקו נמי ליזל לגבי האי לדחיה ולגבי האי לדחיה אר"י זאת אומרת שני יוסף ב"ש שהיו בעיר אחת וקנו שדה בשותפות בע"ח גובה אותה מהן דאמר לי' אי בדידך מסיקנא מנתא דידך שקילנא אי בדחברך מסיקנא מנתא דחברך שקילנא אמר רבא מכדי נכסי דאיניש ערבין מי איכא מידי דלדידי' לא מצי תבע ולערב מצי תבע והתנן המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחילה אלא אמר רבא לעולם שמת לאחר ל' ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל הכא במ"ע כגון דליכא אלא ח"ס ודכו"ע אית להו דר' אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשים מחצה לקוחות ודכו"ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי ודכו"ע אית להו דר"פ דאמר מלוה ע"פ גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות והכא בחמש ולא חצי חמש קמפלגי דר"מ סובר חמש ולא חצי חמש ור"י סובר חמש ואפילו חצי חמש: ופריך מברייתא דתניא ר"י אומר האחין שחלקו אם יש עשרה זוז לזה ועשרה לזה חייבין ואם לאו פטורים כו' אלמא חמש ולא ח"ח ס"ל אלא דכו"ע חמש ולא חצי חמש והכא בדר' אסי ובדרב פפא קא מפלגי ופי' רש"י ז"ל דהיינו או בדר' אסי או בדר"פ קמפלגי ר"מ אית לי' דתרווייהו היינו דר' אסי דהוה מחצה יורשים ומחצה לקוחות ודר"פ דגובה מן היורשים ואינו גובה מלקוחות הילכך פטורים כשחלקו משום דהוי לי' חצי חמש ור' יהודה או דפליג על דר"פ וסובר דמלוה הכתובה בתורה גובה נמי מן הלקוחות או דפליג אר' אסי וסובר דכולהו יורשים נינהו ומצי למיגבי מינייהו כל הח"ס להכי אמר דנתחייבו הנכסים אף שחלקו: והרמב"ם ז"ל (בפ' י"א מהלכות בכורים) פסק כר' יהודא בין שמת בתוך למ"ד בין לאחר ל' בין שחלקו בין שלא חלקו ועיין בכ"מ שתמה עליו דהא רבא מוקי לה בלאחר ל' ובזה הוא דאמר ר"י נתחייבו הנכסים שהחיוב הוא מאביהן אבל בתוך ל' שלא נתחייב אביהם ודאי דפטורין בחלקו דכל חד מצי מדחי לי' ותירץ דכיון דבלישנא קמא שם קאמר אי דמת בתוך ל' כי לא חלקו נמי מצי מדחי לי' ולא פריך מ"ט דר"י דסובר נתחייבו הנכסים הא בתוך למ"ד לא נתחייב האב עדיין כדפריך בלישנא בתרא שם ש"מ דסובר דלר"י נתחייבו הנכסים אף במת בתוך ל' ולהכי פסק הרמב"ם ז"ל כן וכן פי' הגר"א ז"ל (בסימן ש"ה סעיף כ"ו) דברי הרמב"ם ז"ל בקצרה: וראיתי להרמב"ן ז"ל (בה' בכורות) שפי' שם הא דלא מקשה הש"ס בלישנא קמא אי דמית בתוך ל' מ"ט דר"י דאמר נתחייבו הנכסים משום דהוי מצי למימר דטעמא דר"י משום דאף אם לא נתחייבו הנכסים בתוך ל' ולא נתחייב אביהם ובא הכהן לתבוע מהבנים מחמת חיובא דידהו נמי מצי אמר להו אי בדידך מסיקנא מנתא דידך שקילנא ואי בדחברך מסיקנא משתעבדי לי מקמי דידך וכדאמר שם בלישנא בתרא ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל: ואם נפרש כן לא יתכן ג"כ פסק הרמב"ם ז"ל בהא דפסק דנתחייבו הנכסים אף בתוך ל' חדא דאנן בעינן למיפסק כרבא דפליג אר' ירמיה ואמר שם מכדי נכסי דאינש אינון ערבין לי' ואנן תנן לא יפרע מן הערב תחילה וכל היכא דלא מצי תבע מיני' דידיה לא מצי למיגבי' מנכסים בתורת ממה נפשך ובעינן למיפטרינהו במת אביהם בתוך ל' אם חלקו ועוד דהאי ממ"נ דקאמר ר' ירמיה הוא רק אי אמרינן דמלוה הכתובה בתורה גובה מן הלקוחות דלהכי קאמר לי' אם בדחברך מסיקנא משתעבדי לי מקמי דידך והיינו משום דהוא לקח מחבירו והאחין שחלקו לקוחות הן כמו שפרש"י ז"ל שם בהדיא עיי"ש. א"כ אנן הא קיי"ל דמלוה הכתובה בתורה אינה גובה מן הלקוחות כמו שיבואר לקמן בעזה"י בדעת הרמב"ם והטור ז"ל א"כ אמאי פסק הר"מ ז"ל דנתחייבו הנכסים בחלקו בתוך ל' אלא הרמב"ם ז"ל דנתחייבו הנכסים אפילו בתוך למ"ד ע"כ דלא רצה לפרש כרמב"ן ז"ל משום דאם ידע המקשה מהך סברא דממ"נ דדחית לן ר' ירמיה ומשו"ה לא מקשה אר' יהודא א"כ מאי פריך נמי אר"מ כי לא חלקו נמי מצי מדחי לי' הא כיון דשותפי נינהו מצי למגבי מינייהו ממ"נ ומדפריך לר"מ כי לא חלקו נמי ע"כ דהוי סובר המקשן דלא אמרינן ממ"נ וכדמסיק רבא א"כ הוה לי' למיפרך נמי אמאי אמר ר' יהודא נתחייבו הנכסים בתוך למ"ד ומדלא פריך הכי יצא לי' להרמב"ם ז"ל דלר"י נתחייבו הנכסים מחיובו של אב אף בתוך למ"ד וגם בתוך למ"ד איכא שיעבוד נכסים וכדברי הכ"מ והגר"א ז"ל ואף דאמרינן שם (בדף ס"ט) בפודה בנו בתוך למ"ד אם אמר מעכשיו ד"ה אין בנו פדוי וכן אמרינן שם (דף מ"ז) בכהן שמת והניח בן חלל דאם מת בתוך למ"ד חייב בפדיון אע"ג דבמת אחר למ"ד אמרינן שם דכבר זכה האב בפדיונו מ"מ במת בתוך למ"ד לא זכה האב בפדיונו ומכ"ז משמע דבתוך למ"ד ליכא שיעבוד על האב כלל מ"מ סובר הרמב"ם ז"ל דהיינו דווקא לפדותו אינו יכול בתוך למ"ד אבל שיעבוד נכסים איכא אף בתוך למ"ד: וכה"ג מצינו גבי חיובא דשומרים דאמרינן בב"מ צ"ז גבי משאיל אומר שאולה מתה והשואל אומר אינו יודע חייב ופריך הש"ס ש"מ מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לימא תהוי תיובתא דר"נ וכ' הרמב"ן ז"ל דהך קושיא למ"ד בכתובות (דף ל"ד) דמשעת מיתה אתחייב לי' באונסין גבי היתה פרה שאולה לו אבל להך לישנא דמשעת משיכה אתחייב באונסין לא מקשה מידי דהא הוי לי' אינו יודע אם פרעתיך וחייב אפילו לר"נ והריטב"א ז"ל תירץ שם דאפילו למ"ד דשואל מתחייב משעת משיכה לאו דמחייב חיוב גמור לאלתר דהא כל כמה שהיא בחיים כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וליכא על השואל שום חיוב אלא לומר דלכי נגנבה או נאנסה ואיתא חיובא עליו משתעבדי נכסי למפרע משעת משיכה ונ"מ למי שמכר נכסיו בינתיים או לההוא דהניח להם אביהם פרה שאולה מ"מ כל שאומר איני יודע אם שאולה מתה או שכורה מתה הו"ל כאומר איני יודע אם נתחייבתי לך ונשתעבדו לך נכסי או לא נתחייבתי ולא נשתעבדו לך נכסי עכ"ל הש"מ (פ' אלו נערות) וכזה ממש דעת הר"מ ז"ל בדברי ר' יהודא גבי בכור דאף דאין שום