עונג יום טוב רפח

פדוי לכן אחר שגובים ממנו ודאי גמר ומתרצה כדי שיהא תופס פדיונו לכה"פ ואפילו היכא דגובה ממנו בתורת ממ"נ שהוא לקח ממי שנתחייב בפדיון נמי אמרינן דמי שמכר לו ודאי מתרצה להקנות להכהן בתורת פדיון שהרי הוא חייב לפדות עצמו והדין נותן שהכהן יכול לטרוף מהלוקח שלקח ממי שנתחייב בפדיון ותופס פדיונו ברצון הנפדה: והשתא א"ש ולק"מ מה שהקשה המחנה אפרים ז"ל דאיך אפשר לומר דכשתקף זכה ואין מוציאין מידו לדידן דקיי"ל טוה"נ אינה ממון הא בעינן שיקנה האב או הבן לכהן ברצונו לדעת הרשב"א ז"ל דז"א דכיון דהדין נותן שהכהן אם תפס אין מוציאין מידו משום דטוה"נ אינה ממון וחותכין הדין שאין מוציאין מידו ממילא ודאי דגמר האב ומתרצה ליתן ומקנה לכהן ונתפס פדיונו דאם לא יגמור ליתן בלב שלם לא יהא פדוי וגם החמש סלעים הפקיעו הב"ד ממנו להכי ודאי דגמר ויהיב אבל הרשב"א ז"ל שפיר כ' לעומק הדין דכל היכא דאין מתרצה ליתן לכהן אין בנו פדוי כדאמר ר"ח לההוא גברא לא גמרת ויהבת אין בנו פדוי וכפרש"י ז"ל בלשון שני דאפילו אם לא יחזיר לו החמש סלעים נמי אין בנו פדוי אם אין האב מתרצה דכל הני דמצינו גבי פדיון דגובין ממנו בע"כ הוא הכל משום דודאי מתרצה אחר שהב"ד פוסקים דחייב ליתן וכן כשתפס הכהן הוא ג"כ מטעם זה דכיון דהדין נותן דאין מוציאין מידו ממילא גמר ומתרצה אבל כשלא מתרצה ויהיב אינו פדוי: ויצא לנו דאיכא למימר גם גבי פדיון הבן שאם תפס הכהן אין מוציאין ממנו וזכה במה שבידו ובנו פדוי לכ"ע כמו דאמרינן גבי תרומות ומעשרות שאם תפס הכהן זכה ומיושב היטב קושיית המחנה אפרים ז"ל: מיהו היכא דהוי רק ספק ותפס הכהן יש לעיין אי מוציאין מידו או לא. ונ"ל דגם בזה מהני תפיסה דכיון דבארנו דוודאי בכור מהני תפיסתו אף שאין דבר מבורר גבי ישראל ה"ה בספק כמו דגבי ספק בכור בהמה אין מוציאין מידו לדעת הרמב"ם ז"ל ה"ה בפדיון בכור אדם ובמק"א בארנו דעתו ז"ל ליישב ממה שהקשו עליו דבש"ס דב"מ (דף ו') פשיט דתקפו כהן מוציאין מידו מהא דתניא הספיקות נכנסין לדיר להתעשר והיינו ס' פדיון פטר חמור שמפריש עליו טלה לאפקועי איסורא והוא שלו ואי אמרת ת"כ אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן וקם האי פשיטותא בש"ס ואיך פסק הרמב"ם ז"ל דת"כ א"מ מידו: ונ"ל דבאמת הרשב"א ז"ל בתשובה הקשה על זה דקאמר דאי ת"כ א"מ מידו נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן הא השתא מיהא לא תפיס וממונא דידיה הוא ונראה דבחולין (דף קל"ד) אמתניתן דאמר לו מכור לי בני מעי' של פרה והי' בהם מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים ואמר רב שם לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ור' אסי אמר אפילו שקל לו טבח הדין עמו: ומסיק דבמתנות כהונה נגזלות קא מיפלגי דר' סבר מתנות כהונה נגזלות ור"א סובר מ"כ אינן נגזלות ופרש"י ז"ל מ"כ נגזלות ונתחייב גזלן לשלם בגזילתו דתורת גזלן עליהן ומ"ס אינן נגזלות אין כח לגוזלן וכ"ז שהן בעין כ"מ שהולכין החוב מוטל על מי שהם אצלו לתתם לכהן והראשון לא נעשה גזלן עליהם עכ"ל רש"י ז"ל וכן פי' בב"ק (דף קט"ו) וא"כ איכא למימר דרב חוניא דפשיט מהא דספיקות נכנסים לדיר להתעשר דת"כ מוציאין מידו משום דאי אין מוציאין נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן הוא משום דסובר כרב אסי דמת"כ אינן נגזלות ואין בהם תורת גזל וכל היכא דאיתנהו ברשותא דמרא איתנהו להכי פריך שפיר דאי נימא דת"כ מוציאין מידו א"ש הא דספיקות נכנסין לדיר להתעשר דטעמא דמוציאין מידו הוא משום דלא זכי רחמנא לכהן בספק בכור מידי ולא דמי לשאר ספק ממון דהתם אם טענת המוציא הוא אמת ממונא דידי' הוא רק שאינו יכול להוציא מיד המוחזק אבל מת"כ לית לי' זכי' בספק כלל ולהכי מוציאין מידו וא"ש הא דנכנס לדיר להתעשר כיון דלית לכהן זכיה גבי ספק כלל וממונא דבעלים הוא כמו דאמרינן עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק] אבל אם נימא דת"כ אין מוציאין מידו אלא דגם בספק בכור נמי אית לכהן זכיה אם לפי האמת הוא הבכור רק שאינו יכול להוציא מיד בעלים מספק ואם תפס אין מוציאין מידו א"כ אמאי נכנס לדיר להתעשר הא זה פוטר עצמו בממונו של כהן דהא אם בכור הוא ממונו של כהן הוא ואף דהשתא מיהו לא תפיס מ"מ מת"כ כל היכא דאיתא ברשותא דמרא נינהו דאין נגזלות וממונא דכהן הוא והוא פוטר בהן ממונו א"ו דמוציאין ממנו וכל היכא דהוי ס' בכור לית לכהן זכי' בגווי' אפילו אם באמת הוא בכור מ"מ כיון דלדידן הוי ספיקא אין לכהן זכות בו ומוציאין מידו ושפיר נכנס לדיר להתעשר וכ"ז הוא משום דר' חוניא סובר כר' אסי אבל הרמב"ם ז"ל פסק (בהלכות בכורים פ' ט' הלכה י"ד) דמתנות כהונה נגזלות להכי פסק דאף דת"כ אין מוציאין מידו אפ"ה נכנס לדיר להתעשר ולא קשה הא פוטר ממונו בממון של כהן דהשתא מיהא לא תפס כקושיית הרשב"א ז"ל דקני לה בדין הממעה"ר ודוקא למ"ד אינן נגזלות דכל היכא דאיתא ברשות מרא נינהו מקרי ממונו של כהן אף שלע"ע הבעלים מוחזקים אבל למ"ד דניקנים בתורת גזל כ"ש דיקנו מחמת שהוא מוחזק בהם ועוד דהא ודאי הכהנים מתייאשים מהאי בכור ויאוש קני היכא דבהתירא אתא לידו כמו במציאה וה"נ בהתירא אתא לידי' דדינא הכי המע"ה (ואף דלגבי מת"כ קאמר בב"ק (דף ט"ו) והא הכא דלפני יאוש הוא התם שעפ"י דין חייב ליתן והוא מכרם מיקרי לפני יאוש אבל הכא שעפ"י דין פטור הכהנים מתייאשים ואפילו אם לא ידעו מזה שהוא ספק בכור מ"מ אלו ידעי הוי מייאשי ולא מקרי ישל"מ כמו זוטו של ים ושלילותו של נהר דהוי יאוש אף לאביי] ולא הוי גזל דכיון דמת"כ נקנים בתורת גזל למ"ד מת"כ נגזלות ולא אמרינן כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא ה"ה דנקטינן לבעלים בתורת מוחזק כ"ז שלא תפסם הכהן וכקושיית הרשב"א ז"ל והשתא מיהא לא תפסם ולא מיקרי פוטר עצמו בממונו של כהן ושפיר כתב הרמז"ל דספיקות נכנסין לדיר להתעשר אף דפסק ת"כ אין מוציאין מידו וכבר ביארנו דכיון דבבכור בהמה אין מוציאין מידו ה"ה בפדיון בכור אדם אין מוציאין מידן: ומה שכתב הגאון בעל מח"א וז"ל ומ"מ נראה דספק בכור אדם אי תפס מוציאין מידו דהרי זה האב הוי ספק