עונג יום טוב רפג

ונ"ל שדעת הר"מ ז"ל דאף דאסור להאכיל איסור לקטן בידים מ"מ קטנה נשואה אף שנשואין שלה מדרבנן שרי להאכילה בתרומה דאורייתא דלא הזהירה תורה שלא להאכיל לקטן אלא בדבר שאם היה גדול היה הדבר אסור עליו להכי הזהירה תורה שלא להאכיל אף לקטן אבל דבר שאם היה גדול הי' הדבר מותר וקטנותו גורם לו לאסור הדבר עליו לא אסרה תורה להאכילו בידים ולהכי קטנה ב"י נשואה לכהן שאם היתה גדולה היתה אוכלת בתרומה ע"י נשואין דידה שרי להאכילה בידים ע"י נישואי קטנות: ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בפסחים (דף פ"ח) דאמר שה לבית אבות לאו דאורייתא והקשו בתוס' דא"כ איך שרי להאכילו פסח הא הפסח אינו נאכל אלא למנוייו ולפמש"כ א"ש דכיון דאם הי' גדול היה מותר לאכול ע"י המנותו על הפסח רק שקטנותו גורם לו לא אסרה תורה להאכילו בהמנות דקטנות דקראי כתיבי רק בדם ושרצים ובטומאת כהנים שאסור בהן כשהוא גדול אז אסור להאכילו בידים אבל בדבר שמותר כשהוא גדול ע"י איזה מעשה דידי' שרי נמי בקטנותו ע"י מעשה זו רק דמעשה קטנות לא מהני מדאורייתא והש"ס ביבמות דפריך למ"ד אין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת מהא דאוכלת בתרומה לא פריך מאכילת הקטנה דזה שרי בלא"ה מטעם שכתבנו רק דכיון דקתני סתמא אוכלת בתרומה משמע דאפילו להאכיל בידים שרי והרי עובר הגדול על עשה דמשמרת תרומותי שמאכיל תרומה לזר אבל ממה שהקטנה אוכלת לא מקשה מידי דמהני נישואין דידה להאכילה בתרומה כמו שאם היתה גדולה היתה אוכלת ע"י נישואין וע"ז משני דאוכלת רק בתרומה דרבנן: וכ"ז הוא לפי הס"ד דלא ידע עדיין דבשוא"ת מודה רב חסדא דב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת אבל לפי המסקנא דמשני שוא"ת שאני נוכל לומר שפיר דאוכלת אף בתרומה דאורייתא ואף להאכילה בידים שרי ואף דהמאכיל את הזר תרומה עובר אעשה דמשמרת תרומותי מ"מ ביטול עשה הוא רק שוא"ת שאינו משמר את התרומה לעשות בה כהלכה ומיקרי שוא"ת וב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת והכא מחמת נשואין דרבנן לא איכפת לן בביטול עשה דמ"ת שהוא שוא"ת. ואף דעושה מעשה בידים ומאכילה מ"מ כיון שעיקר האיסור שיש בזה הוא שוא"ת דהיינו ביטול עשה דמ"ת יש לזה דין שוא"ת וכה"ג מצינו גבי סדין בציצית דקרי' ליה הש"ס שוא"ת שלובש בגד פשתן בלי ציצית אף שעושה מעשה ולובש הבגד בידים מ"מ כיון שעיקר האיסור שיש בזה הוא מה שמחוסר מ"ע דציצית מקרי שוא"ת אף שבא האיסור ע"י מעשה וכמו שביאר השא"ר ז"ל (בסימן ל"ב). וה"נ אם הבעל מאכיל את הקטנה תרומה והיא זרה מדאורייתא ביטל עשה דמ"ת היינו שלא שמר את התרומה כהלכתה שהיא עומדת לאכילת כהנים וקנין כספם וזה הוי רק שוא"ת וכיון דמשום לתא דאכילת קטן בעצמו לא חיישינן דמהני נשואין דרבנן כי היכי דמהני לה נישואי דאורייתא למיכל בתרומה וכי היכי דמהני המנות קטן על הפסח כמו שבארנו לעיל ומשום לתא דגדול נמי לא חיישינן משום דב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת בשוא"ת להכי אוכלת אף בתרומה דאורייתא: מיהו נ"ל דזה שכתבנו דמותר להאכיל לקטן בידים תרומה דאורייתא ע"י נישואין דרבנן מטעמא דכיון דנישואין דגדלות מאכילין בתרומה לא אסרה תורה אף בנשואין דרבנן זהו רק לדידן דקיי"ל קטן א"נ אין ב"ד מצ"ל ומוקמינן קרא דלא תאכילם דלא ליספו להו בידים א"כ סברא הוא מדלא הקפידה תורה להפריש את הקטן מאכילת איסור ש"מ דלא איכפת לן באכילתו מידי להכי לא הוזהרנו להפרישו משום דאיסור והיתר לגבי קטן הכל שווין דאי הוי קפיד קרא באכילתו ודאי דהיינו מוזהרים להפרישו ומדלא הוזהרנו להפרישו ע"כ דלא הקפידה התורה על אכילתו כלל ומה שהזהירה תורה דלא ליספו להו בידים הוא משום דלמא אתי למסרך לאכול בגדלותו ע"י שיזכור שהאכלנו אותו בידים להכי היכי שבגדלותו מותר לאכול ע"י נישואין אנו יכולים להאכילו אף בקטנותו ע"י נשואין דרבנן דהא אם יאכל ע"י נישואין בגדלותו התירא קאכיל: אבל למ"ד קטן אוכל נבילות מצווין להפרישו א"כ לדידי' ע"כ דקפיד קרא על אכילתו של קטן רק דקטן לא בר קבולי אזהרת התורה הוא אבל הגדול מוזהר עליו להפרישו א"כ לא מהני נישואין דרבנן להאכילו בתרומה דאורייתא כיון דסוף סוף נישואין דקטנות לאו כלום הוא ואיסורא קאכיל ואנו מצווין להפרישו ולדידי' צ"ל הא דמאכילין הקטן פסח משום דשה לבית אבות דאורייתא דבלא"ה הוי אסור להאכילו שאין הפסח נאכל אלא למנוייו ואי לאו דאורייתא הוא קטן לאו ממנוייו הוא או כמ"ש הר"נ והתוס' בנדרים (ד' ל"ו) כיון דאינן ראויין להמנות לא הוי שלא למנוייו עיי"ש]: ומיושב בזה סוגיא דנדה (דף מ"ו) דפריך שם למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מברייתא דיתומה שנדרה בעלה מיפר לה א"א בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדר מדרבנן אא"א דאורייתא אתי נישואין דרבנן ומבטלי נדר דאורייתא ומשני אמר רב יהודא א"ש בעלה מיפר לה ממ"נ אי דרבנן דרבנן הוא אי דאורייתא קטן א"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ואכתי קשה למאן דאמר מופלא סמוך לאיש דאורייתא ועיקר ההיתר הוא מחמת קטן א"נ א"כ ל"ל הפרה תאכל בלא הפרה ואין אנו מצווין להפרישו: ולפי מה שכתבנו הדברים נכונים דבאמת הרשב"א ז"ל בחי' ליבמות (פרק חרש) הקשה על סוגי' זו מאי קאמר קטן א"נ אמצ"ל הא הכא כיון שמיפר לה נדרה ואמר לה מופר לכי כמאכילה בידים דמי ולהאכילו בידים לכ"ע אסור. ולפי מה שכתבתי לק"מ דהכא כיון דאיכא נישואין דרבנן והפרת הבעל מותר להאכילה אף בידים דכיון שבגדלות מהני נישואין והפרת הבעל אין אנו מוזהרים מלהאכילה בידים אף בקטנות אף שהנשואין והפרה דכעת הוא רק דרבנן וכמו שבארתי לעיל ולמ"ד אמצ"ל ולא אסרה תורה רק שלא להאכילה בידים לא אסרינן להאכילם היכי שיש דבר שהי' מתיר בגדלות אף שעכשיו אין ממש בדבר המתיר מפני קטנותם. דמ"מ ליכא למיחש שמא יאכלו בגדלות דהא בגדלות מהני הך