עונג יום טוב כח

לראי' וכמו שבארנו וה"נ מילה דלילה מיקרי לא חזי למילה ולא הוי זמ"ג להכי כתיב אותו ולא אותה: וראיתי להרב בעל ברכי יוסף ז"ל שהביא בשם רבינו ישעי' הראשון ז"ל דכשלובש בגד ציצית בלילה עובר בעשה כמו המניח תפילין אחר שקיעת החמה והנה הא וודאי דאם הי' מלובש בציצית מבעוד יום דא"צ להסירן משחשיכה דהא גם בתפילין פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות תפילין דאם הי' עליו מבע"י ליכא עשה דושמרת וכן מוכח בגמ' דמנחות דקאמר גזירה משום כסות לילה ואי נימא דאסור להיות מלובש בציצית בלילה לא שייך לגזור על כלאים בציצית שמא יהי' מכוסה בלילה ויעבור על איסור כלאים דהא בלא"ה לא יתכסה בהן בלילה דאסור להיות לבוש בציצית בלילה א"ו דכשהוא לבוש כבר מותר כמו בתפילין ולהכי גזרינן בכלאים משום כסות לילה ומ"ש בשם מוהרח"ו ז"ל שיש לזהר להסיר הציצית תיכף אחר שקיעה צע"ג דהא מהא דאמר גזירה משום כסות לילה מוכח דשרי ואפילו ללובשן לכתחילה בלילה לא ידעתי מנין דאסור דהא גם תפילין ילפינן איסורא מקרא דושמרת את החוקה הזאת כדאיתא במנחות (דף לו) כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ע"ש ובציצית דליכא קרא מנלן דאסור וצ"ע: ובענין מש"כ הר"מ ז"ל בהלכות שבועות דהנשבע שלא ללבוש בגד ד' כנפות מקרי נשבע לבטל את המצוה ותמה עליו הה"מ ז"ל (סימן ד') דמנ"ל דנראה דכיון דאינו מחויב ללבוש בגד ד"כ רק אם לובש בגד ד"כ בלי ציצית עובר במ"ע. אבל אם אינו לובש כלל אינו מבטל מ"ע לא מקרי נשבע לבטל את המצוה וכ' שצריך למחוק זה מדברי הר"מ ז"ל: ולענ"ד נראה ראי' לדברי הר"מ ז"ל מהא דאמרינן בירושלמי הביאו התוס' והרי"ף בפ' שבועות שתים דהנשבע שלא לאכול מצה סתם הוי כולל משום דסתם מצה בלשון ב"א הוי מצת מצוה ומצת רשות אבל הנשבע שלא לישב בסוכה לא הוי כולל ולא חייל משום דסתם סוכה בלשון ב"א לא הוי אלא סוכת מצוה ואין שבועה חלה לבטל את המצוה והנה הא וודאי דאף דסוכת הרשות אינה בכלל סוכה בלשון ב"א מ"מ סוכה כל שבעת ימי החג מקרי נמי סוכה בלשון ב"א דהוי נמי מצוה ומברכין עלי' כל שבעה וסוכת החג בכל שבעה לא הוי חוב לאכול כדאמרינן בסוכה (דף כז) דסוכה כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל וכמ"ש התוס' דמשום סעודת יו"ט יוצא בפירות ומשום מצות סוכה אינו מחויב לאכול והשתא אם נימא דמצוה שאינו חובה לעשות רק אם עושה הוי מצוה חלה שבועה עלה אם נשבע שלא לעשותה א"כ בנשבע שלא לאכול בסוכה נמי הוי כולל דכולל לילה הראשונה שהיא חובה וכל ימי החג שאינם חוב עליו לאכול ומגו דחייל על כל ימי החג חייל נמי על לילה הראשונה בכולל א"ו דגם הנשבע על דבר שאינו מחויב לעשותה ואם עושה אותה מקיים מ"ע ומברך עליה נמי לא חלה שבועה ושפיר קאמר הירושלמי דהנשבע שלא לאכול בסוכה לא הוי כולל דסתם סוכה הוי סוכת מצוה ואסוכת מצוה לא חייל בין דלילה הראשונה ובין דכל ימי החג ושפיר כתב הרמב"ם ז"ל דהנשבע שלא ללבוש בגד ארבע כנפות הוי נשבע לבטל את המצוה. ועיין בנדרים (דף ח') לענין קיום המצוה דאמרינן האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר כו' ופריך והלא מושבע ועומד הוא מהר סיני ומשני דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית משמע דודאי אי שונה ולומד מקיים מ"ע מ"מ שבועה חלה ע"ז משום דאי בעי פטר נפשי' מיהו יש לחלק בין קיום מצוה לביטול מצוה ועוד דלפי מה שכתב הר"ן ז"ל להכי חייל משום דמצוה דושננתם אתיא רק מדרשא וחייל עלה שבועה ודו"ק: ודע דלכאורה קשה לי על דברי המרדכי שכתב דאם נפסקה ציצתו בשבת. או אפילו בחול ואין לו ציצית להטיל בבגד ד"כ אפ"ה רשאי ללבוש הבגד משום דהתורה לא אמרה לא תלבש בגד ד"כ בלא ציצית רק אמרה תורה כשלובש בגד ד"כ יטיל בו ציצית וכיון שאין לו ציצית רשאי ללבוש הבגד בלי ציצית וכן פסקינן בשו"ע (סימן י"ג) וכמו שהסביר המג"א שם דאטו מי שאין לו מזוזה אסור לישב בביתו וקשה לכאורה מהא דפסקינן ביו"ד (סימן כ"ח) דמי שאין לו עפר לכסות אסור לו לשחוט הא התם נמי לא כתיב לא תשחט אא"כ תכסה, רק דכתיב כי יצוד ציד חיה או עוף וכסה את דמו ונימא נמי דאם אין לו עפר אפ"ה לא נאסרה עליו השחיטה ונראה דיש לחלק דהתם אם נדחה השחיטה על זמן שיהא לו עפר לכסות יעשה שחיטה זו כתיקונה עם כיסוי וכשאנו אוסרין עליו השחיטה כעת מחמת שאין לו עפר. אין אנו אוסרין עליו השחיטה אלא שדוחין אותה על זמן שיהא בידו לקיים מצות כיסוי התלוי בה דאחר זמן יעשה שחיטה עם כיסוי אבל הכא אם אוסרין ללבוש הבגד וכשיהיו לו ציצית יטיל וילבש הבגד הלא הטלת הציצית יהא בשביל הלבישה שילבש אז והלבישה דכעת שאנו אוסרין עליו אין לו תקנה ואין שייך לומר דדוחין הלבישה על זמן שיהא לו ציצית דהא יכול ללבוש כעת וגם לאחר זמן ולאסור לבישה דכעת א"א דהא לא אמרה תורה לא תלבש בגד בלי ציצית. משא"כ התם דאין אנו אוסרין השחיטה אלא דוחין אותה שישחוט בשעה שיהא בידו לקיים מצות כיסוי וזה ברור: דברי הכותב יו"ט ליפמאן בר"י היילפרין סימן ב דין ציצית שנטוה ע"י חשו"ק וגדול עע"ג: המג"א כתב (בסי' י"א) ולענין אם טוואן חש"ו וגדול עע"ג תליא בפלוגתא שכתב הרב"י (בסימן ת"ס) והרב ב"י (בסימן ת"ס) כתב דתליא בפלוגתא דרבוותא דלשיטת התוס' בחולין (דף י"ב) אם אחרים עומדים על גביהן ומלמדין אותן מהני בחו"ק דאית להו דעת קלישתא ואינם שוטים גמורים להכי יוצאין ידי ח"מ אם לשו חו"ק אם אחרים מלמדין אותן לעשות שימור לשם מצה אבל בשוטה אין יוצאין בה כמו דלא מהני בחליצה גדול עע"ג אע"ג דגבי גט מהני ג"ע ע"ג אפילו בשוטה כדאמרינן בגיטין (דף כ"ב) שאני גט הואיל ויש בו הוכחה שאומרים לו כתוב לשם פלוני ופלונית והוא כותב רמי אנפשי' ומכוון לשמה משא"כ בחליצה ועשיית מצה נמי לחליצה דמיא ולפי דברי רבינו יונה מצה שלשה חשו"ק בשאחרים עומדין ע"ג יוצאין בה ומסתברא לי שהכל תלוי בהוכחה דבגט דאיכא הוכחה גמורה כשאחרים עע"ג אפילו שוטה כשר ובדבר שאין בו הוכחה כלל כשחיטה אף כשאחרים עומדים ע"ג אינם כשירים אבל בחליצה דאיכא הוכחה קצת כשר בחו"ק וכשרים ע"י מה שמלמדין העומדים ע"ג אבל שוטה דלאו בר דעת הוא כלל לא ולפ"ז אף במצה כן דליכא הוכחה כלל וכשחיטה הוא דליכא הוכחה כלל והלכך אף בשאחרים עע"ג אינם יוצאים בה ולזה הדעת נראה שנטה הפייטן שכ' סתם כו' ע"כ דברי הב"י בשם הרשב"א ז"ל. ולמד המג"א טווית ציצית לשמה מעשיית מצה דלמ"ד געע"ג מהני במצה מהני נמי בטווית ציצית: ולענ"ד יש לעיין טובא בזה ונקדים מה דאיתא ביבמות (דף ק"ד) אמתניתין דחרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה ובגמרא אמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבה לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה ומתניתין כדר"ז דאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת והתוס' ד"ה והא אמרי הקשו מנ"ל האי טעמא דלמא