עונג יום טוב רע

והיין ראוי להתחלל גם עכשיו להכי לא מיקרי ברירה אם אומר שיחולל כשיטלו הטהורין היין מן הכד אבל הכא דהשתא לא מצי לחלל מטעם מחובר אם מתנה שמה שיתלוש מן המחובר יחולל לא מהני למ"ד אין ברירה דהיכא דדיבורו מצי חייל על כל היין נכנס כל היין בספק וכשהטהור שותה חל ע"ז החילול אבל כשהפירות מחוברין לא חייל דיבורו על פירות המחוברין כלל וכשאנו רוצין שיחול על אותן שנתלשו כשיתלשו אנו צריכין לומר דאגלאי מילתא למפרע שהם היו עומדין לתלוש וחייל אז דיבורו עליהם ושוב קאתינן לחשש ברירה דהא כל אדם שאומר על איזה דבר שיחול לאחר זמן כמו מקדש ומקדיש ומחלל אף שאין הדבר נגמר עכשיו כ"א לאחר זמן מ"מ דיבורו חייל עכשיו על הדבר ומטעם זה נגמר הדבר מאליו בבוא הזמן שקבע לזה אבל אם יש דבר המעכב שאין הדבר ראוי לחול עליו עכשיו לא חייל דיבורו כלל עכשיו ואף אם כשבא הזמן שקבע שפיר ראוי לחול עליו מ"מ כיון שלא התחיל דיבורו כלל אז לא מצי חייל לאח"ז ולהכי אם אמר דבריו על פירות הרבה והן מחוברין שיחול על איזה מהן שיתלש קאתינן לחשש ברירה אף שאינו רוצה שיחול למפרע כ"א אחר התלישה נמי מיקרי ברירה שאין אנו יודעין עכשיו על איזה פירות יתחיל להמשך חלות דבריו ואיזה מהן יהיו תלושין וזה מקרי ברירה גמורה ואף דלענין דשלב"ל אמרינן מחוסר תלישה לאו כמחוסר מעשה דמי ואם אמר פירות ערוגה זו תלושין על פירות ערוגה זו מחוברין לא מיקרי דשלב"ל זהו דווקא לענין דלא מקרי דשלב"ל ומיירי כשמברר הפירות שיחול עליהם כשיתלשו אבל לענין ברירה שאינו מברר הפירות רק שאומר על כל הכרם שיחול על הפירות שיתלשו העניים לא מיקרי מבורר כשמחוסר תלישה דלענין ברירה לא מהני מה שבידו לתלוש. ועוד דהא לא בתלישתו תלה כ"א בתלישת העניים את הפירות וזה לא הוי בידו דהא לא רצה לחלל על אלו המעות רק מה שיתלשו העניים ותלישת העניים לא הוי בידו] וכיון דלא מצי חייל על מחובר מיקרי ברירה אף שרצה שיוגמר הדבר לאח"ז ושפיר פריך לר' יוחנן דסובר הלכה כסתם משנה ובמשנה הא קתני כל המתלקט דהיינו שיחול עם הלקט בהדדי משום דיש ברירה. ופסק נמי האחין שחלקו לקוחות הן משום דאין ברירה: ולפ"ז מתברר שיטת הרמב"ם ז"ל מדברי הש"ס גופא דאין יכול לחלל במחובר דהא מהאי טעמא קאתי עלה לדין ברירה מטעם שאינו יכול לחלל במחובר ומה שלא אמר הר"מ ז"ל שלא היה יכול לומר כל המתלקט משום דאנן קיי"ל אין ברירה. משום דבזה עדיין היה קשה אמאי לא חללו כל הכרם ביחד כמו שהקשו התוס' להכי כתב סתם דלהכי אמרו כל הנלקט שהרי אינו יכול לפדות במחובר ובטעם זה מבורר שלא חיללו כל הכרם ביחד וגם שלא אמרו כל המתלקט דהיינו שיחול עם תחילת הלקיטה נמי מתיישב בזה דכיון שאינו יכול לפדות במחובר אם יאמר כל המתלקט קא אתינן לדין ברירה ואנן קיימא לן אין ברירה ונתיישבו בעז"ה כל דברי הרמב"ם ז"ל על מכונם: סימן צד הרמב"ם ז"ל (בה' טומאת צרעת פ"י) כתב דמילה דוחה צרעת מפני שעשה דוחה ל"ת וכבר תמהו ע"ז הלח"מ והמל"מ ז"ל דבגמרא בשבת (דף קל"ב) אמרינן דהא דמילה דוחה צרעת הוא משום דכתיב בשר אפילו במקום בהרת