עונג יום טוב רסט

כל המתלקט כיון דהשתא הוי במחובר לא מהני מה שאמר שיחולו כשיתלש ומדלא פשיט ממשנה זו דכל המתלקט דמחוסר תלישה לאו כמחוסר מעשה דמי ע"כ דהא דאין פודין במחובר הוא רק מדרבנן מטעם שכתב הר"ש מפני שאין שומתו ידוע או מטעם שכתבנו דגזרינן שמא יחלל כשהוא סמדר ולא גמר פירי להכי לא מצי למיפשט אתרומה דהתם מה"ת אינו יכול לתרום במחובר להכי אינו יכול לתרום אף אם אמר לכשיתלשו אבל בפדיון נט"ר יכול לחלל מה"ת במחובר רק מדרבנן אינו יכול לחלל כשהוא מחובר להכי אם אמר לכשיתלקט מהני חילולו מיהו יש לדחות דלא מצי פשיט ממתניתין משום דאיכא למידחי דאתיא כר"מ דסובר אדם מקנה דשלב"ל. [אע"ג דר' יוחנן בעצמו לא מוקי לה בב"ק כר"מ מ"מ הי' אפשר לדחות דאתיא כר"מ] להכי חייל הפדיון לכשיתלשו ומש"כ הרמב"ם ז"ל בטעמא שלא אמרו כל המתלקט משום דאין פודין במחובר ולא כתב משום דאין ברירה וכמו שהקשו בש"ס אטעמא דכל המתלקט י"ל דאי הוי אמר משום דאין ברירה הוי אמרינן דאכתי הא מצי לחלל כל הכרם בבת א' כקושיית התוס' שם בסוגיא להכי הוצרך הטעם משום דאין פודין במחובר שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שעמד בזה על הרמב"ם ז"ל במש"כ הטעם שאין פודין במחובר ויש לכוין דברינו לדבריו ז"ל: ויותר נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל במש"כ שאין פודין במחובר באופן פשוט דלכאורה קשה טובא בהא דאמר בב"ק אאוקימתא דכל הנלקט השתא נמי קשיא דר"י אדר"י דאמרת לר"י כל המתלקט אלמא אית ליה ברירה והא ר"י ל"ל ברירה דאר"א אר"י האחין שחלקו לקוחות הן כו' ולפי שיטת התוס' דיכולין לפדות במחובר לקרקע כדי שלא יכשלו העניים תקשה הא התוס' כתבו שם ד"ה כל הנלקט דלא בערב היו אומרים כל הנלקט דא"כ לא הי' מועיל למה שאכלו העניים כבר אלא בשחרית היו אומרים שיחול הפדיון כשיהיה נלקט עיי"ש ואפ"ה אין בכל הנלקט חשש ברירה דברירה לא מיקרי אלא באומר עכשיו שהנלקט יחולל מעכשיו כמו למ"ד כל המתלקט אבל אם אומר שיחולל אחר הלקיטה אין בזה חשש ברירה וכ"כ הר"ש ז"ל בפירוש המשניות והאריכו בפרט זה השא"ר והנוב"י ז"ל בתשובותיהם וא"כ אמאי פשיט ליה להש"ס דמ"ד כל המתלקט ודאי דסובר יש ברירה דילמא לעולם סובר דאין ברירה רק שאין כוונתו שיחול החילול מעכשיו על פירות המתלקטים אח"כ דזה לא מהני משום דאין ברירה אלא כוונתו שיחול בשעת הלקיטה כשיטול הפירות בידו לתלשם קודם שיתלשנו אז יהי' החילול ואז עדיין לא זכה בהן המלקט דהא מחוברים הן ולא נעשה עליהם גזלן וברשותו דמריה קיימא ובאותה שעה מבורר שפיר הפירות שלוקטים כיון שנוטלם בידו לתולשם ושפיר מהני חילול הבעלים וחייל אף למ"ד אין ברירה דהא אינו אומר שיחול החילול מעכשיו אלא לאחר זמן כשיתבררו הפירות שהם מלקטים היינו שיטלם בידו לתולשם אז יחול החילול ולא למפרע ואם כן מאי מקשה הש"ס דר"י אדר"י דלמא כל המתלקט היינו כשיטלם בידו ללקט ועדיין מחוברים הם יחול החילול ולא דמי לכל שילקטו העניים יהא הפקר דלא מהני למ"ד אין ברירה דשם גבי לקט מיירי בתבואה תלושה ולא מצי אמר שיחול מיד כשיטלנו בידו דמיד שנוטלם בידו זכה ונעשה עליהם גזלן ושוב לא מצי בעלים להפקירן למאן דסובר כר"י ולהכי מוכרח לומר דכל שילקטו ויתבררו יהא הפקר למפרע וזה לא מהני למ"ד אין ברירה. אבל גבי צנועין דהוי מחובר לקרקע דלא זכה מיד בנטילתו בידו קודם שתלשן יכול לאמר שאז יחול החילול שבאותו שעה מבוררין הם וגם עדיין לא זכה בהן המלקט: וכה"ג איתא במשנה (דמע"ש פ"ב) מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורין מניח את הסלע ואומר מה שהטהורים שותים סלע זו מחוללת ע"ז ונמצאו טהורים וטמאים שותים בכד א' עכ"ל המשנה וקאמר עלה בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב כלומר דאמר מעכשיו יהא מחולל כפי שמגיע לטהורים נמצא הכל מעורב ואף הטמאין שותין מעשר ואם באומר לכשישתו למפרע חולין שתו כלומר ואין הסלע מתחלל על מה ששתו אלא הן קיימין באומר מכבר לכשישתו כלומר מעכשיו יהא מחולל לכשישתו עכ"ל הירושלמי עם פי' הר"ש שם ועיין (בפ"ח מה' מע"ש) שגם הראב"ד הביא דברי הירושלמי שם (בהלכה ט"ו) וסיים שם ויש ברירה ופי' הכ"מ שדעתו להקשות על דברי הר"מ ז"ל שפסק כהך מתניתין והך מתניתין אתיא כמ"ד יש ברירה ואנן קיי"ל אין ברירה. והכ"מ תירץ דלא מיירי המתניתין כמו שפי' הראב"ד ז"ל דאמר מעכשיו לכשישתו אלא שאמר סמוך לעת שמתחילין לשתות תהא סלע זו מחוללת עליו דהשתא חל החילול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה עכ"ל הרי מבואר בהדיא שיכול לחלל באופן שיחולל בשעה שפירש היין מהכד שאז הוא עדיין קודם השתייה ואין בזה חשש ברירה וה"נ אם אמר כל מה שילקטו העניים כשיטלו בידם קודם תלישה מן הקרקע יהא מחולל מהני ואין בזה לא משום ברירה ולא משום דבר שאינו ברשותו: ע"כ נראה מזה ראי' ברורה לשיטת הרמז"ל דלא מצי לפדות במחובר לקרקע ומה שאמר בש"ס כל המתלקט אין הכוונה שמה שילקוט יחולל מעכשיו כשהוא מחובר אלא שיחולל תיכף בעת הלקיטה אחר התלישה דאף דאין אדם מחלל דבר שא"ב מ"מ אם אמר שיחולל בעת התלישה ויבוא ביחד עם התלישה שפיר חייל דהא בתמורה (דף כ"ה) בעי באמר על לקט עם נשירת רובו יהא הפקר ובע"ל התם דכיון דבהדדי קאתי הוי הפקר וכן בבכור אם אמר עם יציאת רובו הרי הוא עולה נמי חייל ורק דהתם מסתפק בזה משום דאיכא למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ונדחין דברי התלמיד אבל נגזל שאמר שיחול הקדישו וחילולו עם זכיית הגזלן בהדדי בשעת התחלת זכייתו ממש נראה דשפיר חייל דהא זכיית הבעלים קודמת ואין בכח זכיית הגזלן למנוע ההקדש והחילול והכי דייק פשטא דלישנא דכל המתלקט דהיינו בשעת לקיטה ממש יחול החילול עם התלישה ולא הוי מחובר וגם אין קנין הגזלן מעכב חילול של הבעלים אז אבל לעולם במחובר ממש לא מהני כלל חילול וע"ז פריך אח"כ דהא ר"י סובר אין ברירה וברירה שייך אף אם אמר שיחול בשעת לקיטה ואף שביארנו דברירה לא שייכא רק אם מתנה שיחול למפרע אבל אם מתנה שיחול כשיתברר יש ברירה לכ"ע כמו גבי מקצת בניו טמאים דמהני אם אומר מה שטהורין שותין מחולל על הסלע התם שאני דאין שום דבר המונע את החילול עכשיו