עונג יום טוב רסג

ועוד אפשר לומר דגם הש"ס דילן דמשני דשויה שליח מפרש שתרם בשביל בעה"ב וחיילה תרומה מכאן ולהבא כשיטת הירושלמי ואף דהמקשה היה מפרש שתרם ליקח לעצמו כשיטת הר"מ ז"ל ולהכי לא הוה מצי לשנויי לאביי דתרומתו תרומה דקתני היינו מכאן ולהבא כדין גזל ולא נתייאשו הבעלי' שניהם אינן יכולים להקדיש אף ברצון הגזלן מ"מ המתרץ שתירץ דשויה שליח מפרש שתרם בשביל הבעה"ב וממילא מצינו לפרש תרומתו תרומה מכאן ולהבא כיון דליכא כאן דין גזל שהרי בשביל בעה"ב תרם ואף דלא חייל למפרע מ"מ כי אתי בעה"ב ואמר כלך אצ"י חייל התרומה במחשבתו מכאן ולהבא ואשמעינן ברייתא דאמדינן לישנא דכלך אצ"י לאומדנא גמורה דניחא לי' וכשיטת הירושלמי: ונ"ל שגם הרמב"ם ז"ל מפרש כמש"כ דהא דמשני דשוי' שליח מיירי שתרם בשביל בעה"ב ולא כמו שהי' מפרש המקשה שתרם ליקח לעצמו דהוא ז"ל פסק כהך ברייתא דכלך אצ"י בסתמא ופירשנו לעיל דטעמא משום דכיון דמפרש הברייתא בתורם ליקח לעצמו והו"ל גזלן להכי חיילא התרומה למפרע אפי' לדידן דקיי"ל כאביי ביאוש של"מ ומטעם שקנה הפירות ביאוש ושינוי השם כמ"ש לעיל וא"כ אכתי קשה דהא בש"ס מבואר דאפי' לסברת הש"ס דלאביי לא חיילא התרומה למפרע מ"מ בשויה שליח ותרם מיפות נמי מהני למפרע דלענין שינוי דיפות ובינונית מהני גם לאביי ניחותא דלמפרע וא"כ הו"ל להר"מ ז"ל להביא הך דינא דשליח שתרם מיפות בשביל בעה"ב ובא בעה"ב ואמר כלך אצ"י הוי תרומה למפרע ואף שלא כיון לגוזלן לעצמו ולא היה בו בהם שום קנין מ"מ לענין שינוי דבינונית ויפות מהני ניחותא דלמפרע וכסברת המתרץ שתי' דבהא מודה אביי דהא הש"ס הוי סובר דגם בלוקחם לעצמו ליכא קנין בפירות ואפ"ה משני דמהני לאביי מטעם ניחותא דלמפרע וא"כ נהי דלהר"מ ז"ל היכא דלקחם לעצמו קנה מטעם יאוש ושינוי השם כמ"ש לעיל מ"מ הו"ל לאתויי דאפי' היכא דתרם בשביל בעה"ב דליכא יאוש ושינוי השם מ"מ אם שויה שליח ושינה רק במה שתרם מיפות מהני כלך אצ"י אבל לפמש"כ א"ש דכמו דלא מהני לאביי כלך אצ"י בתורם שלא ברשות לגמרי ה"נ לא מהני בשויה שליח ותרם מיפות והש"ס דמשני בשויה שליח מפרש באמת דהוי תרומה מכאן ולהבא אבל למפרע לא מהני לאביי א"כ אין כאן חידש דין בהך שינויא דפשיטא דמכאן ולהבא חייל ועיקר רבותא דברייתא להשמיענו דלישנא כלך אצ"י לישנא דניחותא הוא וזה כבר השמיענו הר"מ ז"ל במש"כ דין תורם שלא מדעת בעלים ליקחם לעצמו כפי סברת המקשן בפי' הברייתא ובדברי המתרץ אין שום חידוש דין ע"כ לא כתבו הר"מ ז"ל כלל להך שינויא דשויה שליח: וא"כ לפי מה שביארנו דהמתרץ דמשני בשויה שליח מפרש תרומתו תרומה מכאן ולהבא והמקשה דמקשה לאביי לא רצה לפרש מכאן ולהבא משום דפי' בליקט ולקח לעצמו ולהכי לאביי דלא מהני התרומה למפרע לא מהני נמי אח"כ משום גזל ולא נתייאשו הבעלים הרי מוכח בהדיא כשיטת הרמב"ן ז"ל דהנגזל אינו יכול להקדיש ולתרום אף ברשות הגזלן דהא הכא המלקט רוצה שיהא תרומה רק כיון שלא הועיל מה שאמר בעה"ב כלך אצ"י נעשה המלקט גזלן במה שלוקחם לעצמו עד עכשיו לא מהני נמי מחשבתו דבעה"ב לשויה תרומה מכאן ולהבא: ונ"ל דטעמו של דבר הוא דהא דאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין הנגזל יכול להקדיש לפי שא"ב אין הטעם לפי שהגזלן קנאה קצת ונכנסה לרשותו להתחייב באונסין. דלפ"ז הוי מהני אם הגזלן מתרצה ג"כ להקדישו אלא הטעם הוא לפי שהוקלש כח הבעלים הואיל ואינו ברשותו ולהכי לא מהני אף אם הגזלן מתרצה ג"כ להקדישו דסוף סוף הוקלש כח הנגזל מהחפץ ואין בידו להקדישו: ולכאורה יש להביא ראיה לדברינו שביארנו דעיקר הטעם שאין הנגזל יכול להקדיש הוא משום דקלישא כחו ולא משום קנין הגזלן מהא דאמרינן בב"ק (דף ס"ט) גבי צנועין דאמרי כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות ואמר שם דצנועין פליגי אדר"י דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב דהא אינהו הוו מחללי אחר שלקטו וגזלו העניים ולבתר הכי קאמר רבא אי לאו דאר"י צנועין ור"ד אמרו ד"א הו"א מאן תנא צנועין ר"מ היא לא אמר ר"מ מע"ש ממון גבוה ואפ"ה לענין פדיון אוקמא רחמנא ברשותו דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש כרם רבעי נמי גמר קודש ממעשר מה קודש דכתיב גבי מעשר אע"ג דממון גבוה הוא לענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותו אף האי קודש דכתיב גבי נטע רבעי אע"ג דלאו ממון דידיה לענין אחולי אוקמי רחמנא ברשותיה דהא כי איתא ברשותו נמי לאו דידיה הוא ומצי מחיל מש"ה מצי מחיל אבל גבי לקט כיון דממונא דידיה כי איתא ברשותו הוא דמצי מפקיר כי ליתא ברשותו לא מצי מפקיר עכ"ל הגמרא והשתא תקשה ל"ל לרבא להאריך בטעמא דמצי בעה"ב לחלל לר"מ משום דבלא"ה לאו ברשותו לר"מ הא בלאו האי טעמא ניחא הא דמצי לחלל לר"מ דהא אמרינן בקידושין (דף נ"ג) דלר"מ דסובר מע"ש ממון גבוה לא מצי יהיב ליה במתנה כלל ולא יוכל אדם לזכות בהן א"כ הא לא שייך לאמר בהן דין גזל ולא נתייאשו הבעלים אין הנגזל יכול להקדישו לפי שא"ב כיון דהגזלן לא קנה להו ואין לגזלן בהם שום קנין דממון גבוה הוא ולא איקליש זכות הנגזל ע"י מה שגזלו העניים ולהכי מצי לחלל בכרם רבעי משו' דגמר קודש קודש ממעשר א"ו דהא דאין הנגזל יכול להקדיש אין הטעם כלל משום קניית הגזלן אלא משום דהורע כחו של הנגזל ע"י מה שאין הדבר בידו ולהכי גם במעשר שני דלא קנה גזלן נמי אין הבעה"ב יכול להקדישו ולהפקיר דמ"מ הוקלש כח הבעה"ב ואינו יכול להקדישו: מיהו אין ראיה מכאן דאיכא למימר דלעולם הטעם דאין הנגזל יכול להקדישו הוא משום קניית הגזלן ואף דמע"ש ממון גבוה הוא ולא מצי זכי בהו למהוי שלו לגמרי מ"מ להתחייב באונסין שפיר קני' ליה ומה"ט דקני ליה להתחייב באונסין אין הנגזל יכול להקדישו דהא בכל גזילה דעלמא נמי לא קני ליה למהוי שלו רק להתחייב באונסין כמש"כ התוס'