עונג יום טוב כו

ונ"ל דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים לפי מה דמבואר בדברי הר"ן בחי' לסנהדרין (דף פ"ח) דאיסור ב"ת ליכא אלא שעושה המצוה בכל פרטיה ואם חיסר אחת מפרטי המצוה ועשאה שלא בזמנה ליכא ב"ת א"כ ה"נ אם לבש בגד ציצית בלילה אינו עובר אב"ת דמה שאינו, מחוייב בלילה הוא משום שאחד מפרטי המצוה הוא שיהא ביום דאין בלבישת ציצית מצוה אלא כשהוא ביום כדדרשינן מקרא דוראיתם אותו למעוטי כסות לילה שאינה בראי' כלל ובלילה אין כאן מצות ציצית כלל ול"ד להא דאמרינן בר"ה (דף כח) ובעירובין (דף צו) שלא בזמנו בעי כוונה לעבור אב"ת ואם כיון שלא בזמנו עובר אב"ת כמו ישן בשמיני בסוכה דהתם הזמן הוא אינו מפרטי המצוה רק שלא חייבה תורה לעשות מצוה זו אלא בזמן המיוחד לה היינו בט"ו בחודש השביעי ואז מחויב לישב בה שבעת ימים וכל השבעת ימים כיום א' דמיין כדדרשינן התם דבעינן סוכה הראויה לשבעה והמצוה הזאת היא בשלימותה בכל פרטי' גם בכל השנה רק שלא חייבתה תורה לעשות מצוה זו בכל השנה וקבע לה זמן המיוחד לה ואם עשאה בכל השנה כולה מיקרי מוסיף על ד"ת שעשה מצוה ולא חסר אחת מפרטי המצוה בשעה שהתורה פטרתו לעשותו דמה שאין עכשיו זמנה אין זה חסרון בפרט המצוה דזמנה לא הוי מפרטי המצוה אלא שהיא לה לקביעת זמן אימת תעשה וכיון דליכא חסרון בפרטי המצוה ועשאה שלא בזמנה והוסיף על הד"ת ועשאה בזמן שלא חייבתו התורה ולהכי עובר אב"ת ול"ד לציצית שהזמן הוא מפרטי המצוה ובלילה אין כאן מצות ציצית: והחילוק שנוכל לידע באיזה מצוה הוי הזמן מפרטי המצוה ובאיזה מצוה איננו מפרטי המצוה רק לקביעת זמן בעלמא הוא מבורר מסברא דמצוה שאין צריך לעשותה אלא פעם אחת ואם יחזור ויעשה אותה לא יהא בה שום מצוה בפעם השני כמו לולב ושופר ומצה דאחר שאכל כזית מצה שוב אין שום מצוה באכילתו ולאחר שתקע בשופר אין שום מצוה בתקיעתו ולולב נמי מדאגביה נפיק ביה וא"צ לעשותם אלא פעם א' בשנה במצות כאלו אמרינן דמה שקבעה להם התורה זמן לאו מפני שהזמן הוא מפרטי המצוה ומבלעדי הזמן אין מקום למצוה זו אלא שהזמן הוא למועד ולקביעות להמצוה אימתי תעשה וכן בסוכה אין צריך לקיים אלא שבעת ימים בשנה שהוא רק כמו פעם א' בשנה כדאמרינן בסוכה (דף מה) דלא מיפסקי ימים מלילות וכמו שכתבנו לעיל ובכל הני אם עשה המצוה שלא בזמן קביעותה לא חיסר שום פרט מפרטי המצוה רק שהוסיף על ד"ת ועשה מצוה בזמן שלא צוותה התורה וזה הוא עיקרו של איסור ב"ת אבל מצוה שאין הפסק לעשייתה כמו ציצית שאם פשט וחזר ולבש מקיים מצות ציצית אפילו כמה פעמים ביום ממילא אנו יודעים דמה שאמרה תורה דלילה לאו זמן ציצית הוא וחיובה הוא רק ביום אין זה מפני שרצתה תורה לקבוע זמן ומועד למצוה זו שהרי למצוה זו אין לה הפסק וע"כ שהזמן הוא מפרטי המצוה שאין מקום למצות ציצית אלא בזמן ראי' כדכתיב וראיתם אותו אבל בלילה אין זה מצות ציצית וממילא אם לבש ציצית בלילה לא עבר אב"ת כיון שחסר אחת מפרטי המצוה דהיינו זמן שישנו בראי' ומה"ט נמי אמרינן המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה ולא אמרינן דעבר אבל תוסיף משום דהא דלילה לאו זמן תפילין הוא משום דמפרטי מצות תפילין שיהא ביום והמניח בלילה חיסר מפרטי המצוה וליכא בל תוסיף: והא דאמרינן בעירובין (דף צו) דלמ"ד שבת לאו ז"ת אפילו בזוג א' עובר אבל תוסיף דקאמר התם אי הכי לר"מ אפילו זוג א' נמי לא אלמא דעבר אב"ת אם הניח תפילין בשבת אע"ג דתפילין נמי אין לה הפסק הוי הזמן מפרטי המצוה ואם מניחן בשויו"ט חיסר א' מפרטי המצוה וליכא ב"ת. יש לחלק דמאן דפטר שבת מתפילין הוא משום דדריש והי' לך לאות על ידך יצאו שבתות ויו"ט שאינם צריכים אות א"כ הרי גלי קרא דמה שפטרה תורה מתפילין בשבת ויו"ט הוא לאו משום דשבת ויו"ט אין המצוה כהלכתה אלא משום דאין צריך להם דקדושת שבת ויו"ט אינם צריכים אות אחר לא מפני שמצות תפילין צריכה להיות דווקא בחול וכיון דמצות תפילין