עונג יום טוב כה

ז"א דמה שאין לו ציצית של היתר דומה ממש לאין לו כלל וממילא רשאי ללבוש הבגד כיון דאין הטלת ציצית מעכב לבישת הבגד ומה שאנו אומרים שאין העשה דוחה ל"ת משום דאמרינן לי' שלא ילבש הבגד היינו כיון שבידו שלא ללובשו אין כח בעשה כזו לבטל אבל באמת אנו מתירין לו ללובשו בלא ציצית דכיון דאינו דוחה דמי לאין לו ציצית כלל וזה פשוט: ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בשבת פרק ר"א דמילה (דף קלא) לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחה שבת ומודה שאם צייץ טליתו בשבת ועשה מזוזה לפתחו שחייב משום שבידו להפקירן וכתבו התוס' שם דכיון דאמר בידו להפקירן ולא אמר בידו שלא ללובשן ש"מ דסבר כלי קופסא חייב בציצית עיי"ש. ומדאמר הש"ס הואיל ובידו להפקירן **(הג"ה מיהו המג"א ז"ל בא"ח (סימן י"ג) מבואר מדבריו הא דקאמר הואיל ובידו להפקירן. היינו שמחוייב להפקירן כדי שלא יבטל מ"ע דציצית. והקשה מזה אמאי דשרינן ללבוש בשבת בגד ד"כ דכמו דלמ"ד חובת מנא מחויב להפקירן בשבת ה"נ למ"ד חובת גברא אסור ללובשן בשבת בלא ציצית עיי"ש מיהו לשון הואיל ובידו להפקירן לא משמע שמחוייב להפקירן אלא שהואיל שבידו להפקירן אינו דוחה שבת ורשאי ללבוש הבגד בלא ציצית שלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלי ציצית:)** משמע שאינו מחויב להפקירן כדי שלא יתבטל מצות ציצית ממנו רק כיון דמצי להפקירן שוב אין מצותו דוחה שבת ויכול להחזיק הטלית בלא ציצית ואין עליו עונש ביטול מצות ציצית כיון שהוא אנוס מחמת איסור שבת ומדחי נמי לא דחי איסור שבת אף לר"א דמכשירי מצוה דוחה שבת] כיון דבידו להפקירן וה"נ לדידן דקיי"ל דציצית חובת גברא לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שאין עשה דוחה ל"ת דכלאים אף בדלית לי' ממינו הואיל ובידו שלא ללובשן ואפ"ה מותר ללבוש הבגד הואיל והוא אנוס מחמת שאין לו ציצית ממינו וכדעת ר"י הנ"ל וזה ברור: ובזה יתיישב מה שהקשיתי לשיטת הר"י הנ"ל מהא דאמרינן במנחות (דף כ"ח) דרבנן סברי דציצית מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה א' ור' ישמעאל סובר ארבעתן ד' מצות ומהדר לאשכוחי שם איכא בינייהו טובא ואמאי לא אמר בפשיטות דלרבנן דסברי מצוה א' אם אין לו אלא ב' או ג' ציצית אינו מחויב להטילן דאין בהם שום מצוה כלל והוי כמו פלגא דמצוה וילבש הבגד בלא ציצית כשיטת הר"י אבל לר' ישמעאל דסובר ד' מצות הן מחויב להטיל מה שיש לו ומקיים בהם מצותן אלא ודאי דאם אין לו ציצית אסור ללבוש הבגד בין לרבנן בין לר' ישמעאל ואפילו לר' ישמעאל דבמה שיכול להטיל מקיים בו עשה מ"מ אסור ללבוש כדי שלא יבטל עשה דהנך ציצית שחסרו בהאי בגד דאין עשה דוחה עשה ולהכי לא מצי למימר הך נפקותא וא"כ קשה לכאורה על מ"ש הר"י דמותר ללבוש בגד ד"כ אף שאין לו ציצית ולפי מה שבארנו בשיטת הר"מ ז"ל א"ש מהא דאמרינן בר"ה (דף כ"ח) ובזבחים (דף פ') במתן א' שנתערב במתן ד' דר"א סובר ינתן במתן ד' ור' יהושע סבר ינתן במתן א' ואמר התם דבניתנין במתן ד' שנתן במתן א' עובר אלא תגרעו עיי"ש אף דהוא אנוס במה שאינו נותן יותר מ"מ עובר אלא תגרעו עיי"ש וכן הוא בספרי (פ' ראה) לא תוסיפו עליו ולא תגרעו ממנו מכאן אמרו הניתנין במתן א' שנתערבו בניתנין במתן ד' ינתנו א' ד"א לא תוסיפו עליו מנין שאין מוסיפין לא על הלולב ולא על הציצית ת"ל לא תוסיפו עליו ומנין שאין פוחתין מהם ת"ל לא תגרעו ממנו וכיון דאיכא בפוחת מד' ציצית לאו דבל תגרע שוב אפשר לומר כשיטת הר"י ז"ל דאם אין לו ציצית מותר ללבוש הבגד משום דלא נאמר בתורה איסור ללבוש בגד ד"כ בלא ציצית מיהו הנ"מ כשאינו מטיל כלל דאז ליכא בל תגרע כלל כמ"ש הטו"א דמבטל המצוה לגמרי ליכא בל תגרע אלא ביטול מ"ע לחוד והא אנוס הוא והתורה לא אמרה לא תלבש בגד ד"כ בלא ציצית. אבל כשלובש ב' או ג' ציצית עובר אבל תגרע. ולהכי קאמר הש"ס הך נפקותא משום דבין לרבנן דחד מצוה ובין לר' ישמעאל דד' מצות הן רשאי ללבוש הבגד בלי ציצית לגמרי ולא יטיל אף הציצית שיש לו משום בל תגרע ואין לומר דאכתי מחויב להטיל לר' ישמעאל הציצית שיש לו משום דאתי עשה דציצית ודחי לאו דב"ת דמשום האי טעמא כתב הטו"א דרשאי ליתן במתן א' דאע"ג דעובר אבל תגרע ולא אמרינן דמוטב שלא ליתן כלל ולא יעבור אבל תגרע וה"נ אתי עשה דהנך ציצית שיש לו ודוחה ל"ת דבל תגרע דז"א דהא בארנו דלשיטת הרמב"ם ז"ל עשה דציצית אינו דוחה לשום ל"ת כיון דאינו מחויב ללבוש בגד עם ציצית ורשאי ללבוש הבגד בלי ציצית כשאין לו ציצית וה"נ גם לר"י אסור להטיל הציצית שיש לו ורשאי ללבוש הבגד בלי ציצית כלל ולהכי לא אמרינן הך נפקותא *): מיהו לשיטת הרשב"א ז"ל בר"ה (דף ט"ז) דמשמע שם מדבריו דאינו עושה המצוה כלל נמי עובר אבל תגרע א"כ לר"י צריך להטיל הציצית שיש לו ואי משום בל תגרע הא לענין בת"ג כך לי כשאינו מטיל ציצית כלל או שמטיל ב' או ג' ציצית א"כ מאי מפסיד במאי שמטיל הציצית שיש לו ומחויב להטילן לקיים מצותן ואכתי הוי מצי הש"ס לומר נפקותא דלרבנן אין צריך להטיל ולר' ישמעאל צריך להטיל ודו"ק: ולפי מה שבארנו דהר"מ ז"ל לא פסק כהך דשמואל דתכלת אין בו משום כלאים וסובר דכלאים בציצית לא הותר אלא בתורת דחי' כשאר עשה דוחה ל"ת צ"ל מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה"צ ה"ט) מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואעפ"י שאינה זמנה דמיירי שאין בו כלאים וכ"כ הכ"מ שם ובב"י (סימן י"ח) וקמ"ל דלא עבר אבתו"ס בלילה ובשבת קמ"ל דמותר לצאת בהן ברה"ר בלילה ולא הוי כמשוי אע"ג דלילה לאו זמן ציצית וכמו שביאר שם הכ"מ קשה באמת אמאי לא עבר אבתו"ס בלילה ואין לומר דמיירי שמכוין שלא לשם מצוה רק שצריך ללבוש הבגד דא"כ מה זה שמסיים שם ובלבד שלא יברך דמאי אריא דאסור לברך אפילו לכוין לשם מצוה בלא ברכה נמי אסור והול"ל ובלבד שלא יכוין לשם מצוה ונהי דמש"כ הר"מ ז"ל דבשבת לא מיקרי משוי א"ש כיון דבחול הציצית בטלו לגבי בגד מפני קיום המצוה לא מסתבר דבחול להוי כנוי הבגד ובשבת להוי משוי וכיון דבטלו לגבי בגד בחול בטלו נמי בשבת אבל לענין ב"ת קשה אמאי לא עבר אב"ת: ואין לומר דיצא לו להר"מ ז"ל דליכא ב"ת בלילה מדקאמר ר"ז שם גזירה משום כסות לילה והיינו דלהכי אסור להטיל ציצית בסדין שמא יתכסה בו בלילה דלאו זמן ציצית הוא ועבר אלאו דכלאים ואם נימא דאיכא ב"ת בלובש ציצית בלילה א"כ לא שייך למיגזר שילבש בגד ציצית שיש בו כלאים דבלאו כלאים נמי לא ילבש בגד ציצית בלילה משום ב"ת א"ו דליכא ב"ת בלבישת ציצית בלילה דאין זה ראי' דאף דאיכא בזה ב"ת מ"מ ה"מ שמכוון לשם מצוה אבל במכוון שלא לשם מצוה הא ליכא ב"ת ורשאי ללובשו ולהכי גזרינן שמא יהא בו כלאים ועבר אלאו דכלאים: