עונג יום טוב רנו

לא פקע. ובסוף דבריו משמע דכיון דממונו של כהן לא פקע שוב לא מהני שאלה להחזיר התרומה לטבלה שהרי כתב להכי בתרומה ביד כהן כבר זכה בו הכהן אפיו אם יהא מיתשל עליו לא מצי למיתשל עליו ואף שהסברא דחוקה דמאיזה טעם נתלה זה בזה ואמאי לא נימא דלענין זכות ממונו לא מהני שאלה ולענין הפקעת קדושת תרומה מהני שאלה מ"מ ע"כ כוונתו דלא מהני שאלה אף לענין חזרת התרומה לטבלה דהא הש"ס מוקי לה בתרומה ביד כהן כי היכי דלא להוי דבר שיש לו מתירין ועולה באחד ומאה ואם נימא דשפיר חוזרת לטבלה הרי שוב מיקרי דשיל"מ ומה איכפת לן דלא מהני שאלה לענין זכות ממונו של כהן סוף סוף כיון דפקע ממנו שם תרומה הוי דשיל"מ וע"כ דכוונת הנוב"י דהיכא דלא מהני שאלה לענין זכות ממון של כהן לא מהני לענין קדושת התרומה ולא הוי דבר שיל"מ: מיהו נראה דאכתי אפשר לאמר דלענין הפקעת התרומה שפיר מהני שאלה אע"ג דלא מהני לענין זכות ממונו של כהן וכמ"ש הר"ן גבי אוסר נכסיו על עצמו וזכה בהן אחר דמהני שאלה לענין איסור ולא לענין להפקיע זכות הזוכה והא דמשני הש"ס בתרומה ביד כהן דלא מיקרי דשיל"מ אע"ג דלענין הדרא לטבלה מהני שאלה מ"מ כיון שהכהן כבר זכה בתרומתו וממונו הוא מטעם הפקר כמ"ש הנוב"י הרי ממילא צריך הישראל לתרום על פירותיו ממקום אחר והרי איכא הפסד לישראל ע"י שאלה זו דהתרומה נשארת ביד כהן והוא צריך לחזור ולתרום על פירותיו וכל היכא דאיכא פסידא לא מיקרי דשיל"מ כדאיתא ביו"ד (סימן ק"ב ס"ג) והש"ס דקאמר דלא מצי מיתשיל עלה ר"ל כיון דלא מצי לשאול שיופקע עי"ז ממונו של כהן להכי הוי דבר שאין לו מתירין: מיהו אכתי קשה דהא יכול הכהן לחזור ולעשות פירות אלו שנשאל הישראל עליהן תרומה על פירותיו של ישראל השואל כדין תורם משלו על של חבירו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מה' תרומות) שאחר השאלה יכול לחזור ולעשותן תרומה עיי"ש ונראה דגם זה לא קשה דהא אנן בתרומה טמאה עסקינן כדקתני סאה תרומה טמאה ומשכחת לה שנטמא אחר ההפרשה והשתא שישאל עליו שוב א"א לעשותן תרומה על פירותיו של ישראל דאין תורמין מן הטמא על הטהור וצריך הישראל לתרום על פירותיו ממקום אחר ופירות שנשאל עליהן כבר זכה בהן הכהן ולא מיקרי דשיל"מ כיון דאיכא פסידא כמבואר בסי' ק"ב ביו"ד: מיהו עיקר דברי הנוב"י שכ' דעיקר הטעם דלא מהני שאלה אחר שבא ליד כהן משום דאף אם מהני שאלה לענין התרומה מ"מ זכות ממונו לא פקע משום שזכה בתורת הפקר והפקר לנוכח מהני אע"ג דלא הוי לכל זה אינו נראה כלל דודאי כל שלא הפקיר לכל כשמיטה לא הוי הפקר ומה שמביא ראיה מהא דאמרינן בנדרים הא דאפקרינהו באנפי תרי דיכולים הני תרי לזכות בהן משום דאדעתא דידהו הפקיר לאו ראיה היא כלל דמה שהנהו תרי יכולים לזכות בהם לאו מדין הפקר הוא אלא מדין מתנה דכיון שאמר באפי תרי שמפקירם אמדינן לדעתו שרצה שהם יזכו בזה והוציא הדבר בלשון הפקר ואף אם אינו הפקר מ"מ מתנה הוי דהא גלי דעתו דניחא לי' שיזכו הן ולהכי אמר בפניהם שמפקיר כדי שיזכו ואיהו אמר לשון הפקר ומהני לענין שיועיל זכייתם מדין מתנה אבל ודאי הפקר לא הוי עד שיפקיר לכל אדם וא"כ הכא שנתן התרומה ושאל עליו כמו שנתבטלה קדושת התרומה מחמת שאלה ה"נ נתבטל זכיית הכהן מטעם שאלה דשאלה הוי כמו טעות שהרי נתן לו שהיה סבור שהיא תרומה ועכשיו שנעשה חולין למפרע בטלה מתנותיו ומדין הפקר מחמת שנסתלקו הבעלים נמי לא זכה דהפקר לא הוי עד שיפקיר לכל וממילא גם מה שכ' הנוב"י לפי דרכו דבצדקה מודה הרשב"א דמהני שאלה דשם לא זכה הגבאי מתורת הפקר משום דלא הוי לנוכח ובעינן שיפקיר לכל זה ג"כ אינו דנהי דלא הוי הפקר אם הפקיר לעניים לחוד מ"מ זכה הגבאי בתורת מתנה שהרי נתן לו לזכות לעניים ולא שייך כאן דין כלל וכל דברי הנוב"י בזה אינם מובנים לי: מיהו נראה לי דשפיר אפשר לומר דהא דלא מהני שאלה בתרומה משבא ליד כהן הוא דע"י שאלה לא בטלה זכות הכהן [וכמ"ש לעיל דכיון דלא בטלה זכיית הכהן שוב לא מיקרי דשיל"מ מטעם פסידא דישראל] ולא מטעמא של הנוב"י דהפקר לנוכח מהני אף שאינו הפקר לכל דודאי כל שלא הפקירו לכל אין זה הפקר אלא מתנה והש"ס דמשני בתרומה ביד כהן קאזיל לשנויי מילתא דר' אבא דאיהו משני דתרומה הוי דשיל"מ ועלי' דידי' מקשה הש"ס מסאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב הא למאה תעלה והא הוי דשיל"מ וע"ז משני בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עליו ור' אבא לשיטתו דאמר בב"מ (דף י"א) אעובדא דר"ג וזקנים שהלכו בספינה ואמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו דפריך התם אעולא דאמר דבעינן עומד בצד שדהו וכי בצד שדהו של ר"ג עומדים ומשני דמטלטלין אג"ק הקנה להם ור"ז קיבל האי שינויא ור"א לא קבלה משום דכי לא היה להם סודר לקנות ממנו אלא משום דטוה"נ אינה ממון לקנות בקנין סודר או אגב קרקע ולא מצי להקנות אלא בתורת חצר ופרש"י שם דכיון דטוה"נ אינה ממון ואין לו בה אלא זכות לתתה למי שירצה אינה ממון לחול עליו קנין חליפין אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה להם חצירו בתורת חצר כשאר הפקר עיי"ש הרי מבואר דסובר ר' אבא דטוה"נ אינה ממון וכשמקנה לכהן הוא בתורת הפקר שמסלק רשותו מה שנתנה לו תורה זכות לתת למי שירצה ומתרצה שיזכה כהן זה ואחרי שהוא מסלק רשותו קונה הכהן בתורת הפקר [ואף דלא הוי הפקר אלא לכהנים ולא לישראלים צ"ל דהא דבעינן שיהא הפקר לכל ואי לאו הכי לא הוי הפקר היינו דווקא במידי דחזי לכל בזה צריך שיהא הפקר לכל אבל תרומה דלא חזי אלא לכהנים ולא לישראלים סגי במה דהוה הפקר לכהנים ותרומה לא חזי לישראלים אף דמצי למכרם מ"מ הא עיקרה קאי לקיים בהו מצות אכילת תרומה לכהן הילכך הוי הפקר לכהנים לחוד] ולדידי' שפיר משני בתרומה ביד כהן דלא מצי לאיתשולי עליו משום דאף אם יתבטל דין תרומה מכל מקום זכיית הכהן שזכה מדין הפקר לא בטל ולהכי לא מצי לאיתשולי: והא דלא אמרינן דהוי הפקר בטעות וחוזר שהפקירו מחמת שהי' סבור שהוא תרומה דזה אינו דהא אמרינן בכריתות (דף כ"ד) שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה ולא אמרינן דהוי הפקר בטעות והראשונים ז"ל הקשו הא אמרינן בב"ק (דף קט"ז) בר"ס דאפקרי' לארי דלוה בהדייהו ולא אכל הארי את חמורו דלא הוי הפקר משום דלארי אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרי' וה"נ נימא אדעת שידונו אותו אפקרי' ולא אדעתא דכ"ע ותירצו דהיכא דהפקיר מדעתו ורצונו אמרינן אדעתא דארי אפקרי' כו' אבל מה שמפקיר בע"כ כמו שור הנסקל שהוזמו עדיו דבע"כ שקלי ב"ד מיניה הוי הפקר אף שנתברר אח"כ שאינו חייב מיתה וה"נ גבי תרומה שהתורה חייבתו לתת לכהן תרומתו ונתינתו מיקרי לגבי כהן הפקר ואין טעותו מבטל ההפקר הלכך אף שאח"כ שאל על התרומה מ"מ דידי' לא פקע וזכותו של כהן במקומו עומד ולהכי לא מהני שאלה לר"א תרומה ביד כהן ולא הוי דבר שיש לו מתירין: ולפ"ז לדידן דלא סבירא לן כרבי אבא בהא מילתא וקיי"ל דמתנות כהונה נקנה באגב קרקע כדמוכח בש"ס דקידושין (דף כ"ז) גבי קרקע במכר ומטלטלין במתנה דר"ג וזקנים אג"ק הקנו וכמ"ש הש"ך בחוה"מ (סימן ר"ג) דאפילו אם טוה"נ אינה ממון מ"מ נקנה באגב משום דבעי נתינה