עונג יום טוב רנה

ומוכח גם מזה דלמ"ד שלוחי דשמיא שרי אף באומר לו להקריב שלא כדעת הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל: וראיתי להרא"ש ז"ל בנדרים שם וז"ל והא דקתני מלמדו מקרא היינו אפילו אם ביקש ממנו שילמדו מותר ואע"ג דאוקימנא להא דתורם תרומתו באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום הא אי אמר לו תרום אסור אלמא דאסור למיעבד שליחותו אפילו במידי דלא עבידי למשקל עליו אגרא כגון קריאת שם תרומה וכן לעיל גבי ומקריב קרבנותיו א"א שלוחי דשמיא נינהו ושרי ואע"ג שמהנהו שמקריב קרבנותיו מצוה קעביד ולא מיקרי הנאה מיהו אי שלוחי דידן נינהו קא מהניא לי' דקא עביד שליחותייהו אלמא אפילו היכא דמצוה קעביד אי משויא ליה לשליח אסור והיינו דוקא בדבר שצריך דעת ושליחות כגון תרומה וקרבן אבל מחזיר אבידתו ומלמדו מקרא ומרפאו רפואת נפשות כיון דא"צ דעת ושליחות אפילו אם מצוה לעשות לו מותר דאין איסור שליחות אלא בדבר שצריך שליחות והכי אמרינן גבי תרומה וא"א צריך לדעת הא קמהני ליה וכן גבי קרבן אי שלוחי דידן נינהו ואין הכהן רשאי להקריב קרבן אלא מדעת בעלים קא מהניא ליה ואי שלוחי דשמיא נינהו יכול הכהן להקריב מדעת בעלים ולא מיקרי הנאה והרמב"ן ז"ל פי' בע"א ואינו נראה עכ"ל והובא דבריו ביור"ד (סימן רכ"א ברמ"א) ולפמש"כ יש הוכחה לדבריו מהא דלא קתני במתניתין גבי קיני זבין וזבות דבעינן לדעתו של מדיר דווקא רק שקשה מהא דבש"ס בעי לאוקמי הא דתורם את תרומתו בתורם משל מדיר ולדעתו דמדיר אף דבתורם משלו על של חבירו א"צ שליחות כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' שם ואפ"ה לדעתו דמודר אסור: ונ"ל דודאי דברי הרשב"א ז"ל מוכרחים מהא דתורם משלו על של חבירו דבעינן לדעתו דמדיר אף היכא דלא בעינן שליחות מיהו זה בתרומה שאין על המדיר מצוה לעשות דבר זה לתרום את תרומתו של מודר או בפריעת חוב שג"כ אין מצוה עליו לפרוע חוב של מודר להכי אסור אם אמר לו להפריש או לפרוע חובו דכיון שאין על המדיר מצוה לעשות דבר זה הרי עושה רק לקיים אמירתו של המודר ואסור דקא מהניא ליה אבל בהקרבת הקינים לפי מה דבעינן למימר דשלוחי דשמיא נינהו שהמצוה על הכהן להקריב שרי אף באומר לו להדיא להקריב דכיון דשליחות ליכא הכא משום דלאו שלוחי דידן נינהו אלא שלוחי דשמיא שרי אף באומר לו דמה שמקריב הוא לאו משום אמירתו אלא משום המצוה שמוטלת עליו להכי אתי שפיר הא דלא קתני גבי ומקריב עליו קיני זבין דבעינן לדעתו של מדיר דווקא וכן במש"כ הרא"ש ז"ל דמלמדו מקרא ומחזיר אבידתו ומרפאהו רפואת נפשו דשרי אף באומר לו. התם נמי איכא מצוה על המדיר ואיכא למימר דלאו משום אמירתו הוא עבד אלא משום מצוה דרמיא עלי' דידיה: ואפשר דגם הרא"ש ז"ל מודה להרשב"א ז"ל בפריעת חוב דאסור לומר לו לפרוע חובו ומה שכתב הרא"ש ז"ל דהרמב"ן ז"ל פי' בע"א ואינו נראה צ"ע שז"ל בנדרים (דף ל"ז) ושמעינן מינה שהמודר הנאה מחבירו לא מיבעיא ליה למיעבד שליחותו ואפילו הו"ל שליחות כגון קריאת שם דתרומה דלא עביד למישקל עלי' שכר אסור דכיון דקאמר לי' ועביד קמהני' לי' עכ"ל הרמב"ן ז"ל ובקריאת שם דתרומה משל בעל הכרי על בעל הכרי הא מודה גם הרא"ש ז"ל דאסור דהא בעינן שליחות גמור] והא דלא קתני במתניתין גבי פורע חובו ושוקל את שקלו דבעינן לדעתו דמדיר דווקא נראה משום דכיון דהתם מיירי שהמדיר פורע ממעותיו פשיטא דלדעתו דמודר אסור ואף דגבי תורם משלו על של חבירו איצטריך לי' לתנא למיתני לדעתו התם שאני שהתרומה שייך להמדיר התורם כדמסקינן התם דטובת הנאה לתורם ודו"ק: סימן צא שאלה מי שנדר מעות לצדקה ומסרה לחבירו שיהא חבירו המחלק לעניים ואח"כ ירד ממעמדו עד שהוצרך לבריות והמעות שמסר לחבירו עדיין בעין אם יכול לשאול על נדרו ויחזיר לו אותו פלוני המעות לצורכו או לא: תשובה בשו"ע יו"ד (סימן רנ"ח) כתב הנודר צדקה אינו יכול לחזור בו אא"כ נשאל לחכם והתיר לו ואם הגיע ליד גבאי אינו יכול לשאול ע"כ והרשב"א ז"ל בתשובה למד דין זה מהא דאמרינן בנדרים (דף נ"ט) דפריך אמתניתין דסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה תרקב הא למאה תעלה והא הוי דשיל"מ בשאלה ומשני בתרומה ביד כהן הרי מבואר דאחר שבא ליד כהן לא מצי לישאל על התרומה ומזה דבצדקה נמי כל שמסר ליד אחר שיזכה בשביל עניים לא מהני שאלה עיי"ש בתשובה (סימן תרנ"ו): אמנם ראיתי להגאון בעל נוב"י ז"ל במה"ת (סימן קנ"ד) שפלפל בדין זה וכתב שמדברי הרא"ש בשם הר"א ממיץ מוכח שחולק על זה וסובר דמהני שאלה בתרומה אף אחר שבא ליד כהן שכ' הרא"ש שם וז"ל והרב ר' אלעזר ממיץ כתב דלא מצי למשאל עלי' דלאו איהו קרא עלה שם תרומה דאכהן קאי אבל ישראל שהפרישה מצי למשאל עלה ואע"ג דישראל מצי למשאל ולהחזירה לחולין מיקרי דבר שאין לו מתירין דלא שכיח שישאל עלה כשהיא ביד כהן עכ"ל: וראיתי להנוב"י שכ' דאפילו לדעת רש"י ז"ל והר"ן ז"ל דגבי תרומה לא מצי לאיתשולי ביד כהן מ"מ מודו דבצדקה מהני שאלה אף אחר שבא ליד גבאי לפמ"ש הר"ן ז"ל (בנדרים פ"ה) דהאוסר נכסיו עליו יכולים אחרים לזכות בהן מפני שנעשו הפקר ואף אם ישאלו הבעלים על נדרם לא מצי מפיק מהזוכים משום דאף דאיסורא אזל ע"י שאלה מ"מ זכות ממונם של הזוכים לא פקע ולהכי גם בתרומה ביד כהן משעה שנתנה לכהן כבר הסיח דעתו מהן שכבר אינו שלו. ואף שנשאל אח"כ מ"מ כבר זכה בה הכהן אף אם אינו תרומה הרי זכה מן ההפקר דל מהכא נתינתו של זה נשאר זכייתו של כהן מצד עצמו ואף דקיי"ל כב"ה דאינו הפקר עד שיופקר לכל כשמיטה ועיין בח"מ (סימן רע"ג) דאין אחר יכול לזכות בו בהפקר שהפקירו הבעלים לעניים ולא לעשירים נלענ"ד דהיינו בהפקירו לכל העניים ולא לעשירים שאז שום עני לא יכול לזכות בה אבל במפקיר זכות נגד אחד או שנים לנוכח מהני שהם יכולים לזכות והכי מוכח בנדרים (דף מ"ה) דקאמר הא דאפקרי' באפי תרי הא דאפקרי' באפי תלתא ופי' הר"ן ז"ל דבאפקרי' באפי תרי אז לא אפקרי' אלא אדעתא דחד מהנך משום הכי דמי למתנה כי היכי דבמתנה לא מפיק ליה מרשות אלא אדעתא דאידך ה"נ לא מפקיר לי' אלא אדעתא דאידך הלכך כי היכי דבמתנה לא נפיק מרשותו עד דאתי לרשות מקבל ה"נ בהפקר כי האי עיי"ש והיא גופא קשיא כיון דלא אפקרי' אלא אדעתא דהני איך הוי הפקר כלל ואיך רשאי לזכות בו ואטו ר' יוסי פליג על ב"ה. א"ו שאם מפקירו בפני אותן שמפקיר להם מהני להכי בתרומה ביד כהן כבר זכה בו הכהן אפילו אם יהא מיתשל על כך לא מצי למיתשל עלה אבל צדקה ביד גבאי שאם נשאל על זה אפילו אם נימא שהיתה הפקר למפרע לא זכה הגבאי לצורך העניים שהרי לא היו העניים כאן לנוכח כו' עכ"ל הנוב"י ז"ל בקיצור: והנה תחילת דברי הנוב"י משמע דרצה לפרש דמהני שאלה לענין שהתרומה חוזרת לטבלה רק דממונו של כהן