עונג יום טוב רנג

דבר האסור לו בהנאה נמי אסור ליתן לאחר דאמר שם מעשה בר"ג שהי' רוכב על החמור והי' רבי אילעאי מהלך אחריו מצא גלוסקין בדרך אמר לו אילעאי טול גלוסקין מן הדרך מצא כותי אחד א"ל מבגאי טול גלוסקין מאילעאי וקאמר למדנו שלשה דברים למדנו שאין מעבירין על האוכלין ולמדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה ופרש"י מדלא שרי לי' לאוכלם בעצמו ש"מ שהחזיק אותו לפת עכומ"ז ומדשרי ליתנם לעכומ"ז אף דאיכא החזקת טובה ש"מ דחמץ של עכומ"ז שע"ע הפסח שרי בהנאה וקשה היכי מוכח דשרי בהנאה חמץ של עכומ"ז שע"ע הפ' אימא דאסור בהנאה אף חמצו של כותי והא דהתיר ליתנו לכותי הוא משום הא גופא דכיון דאסור בהנאה א"כ לא קני לי' ר' אילעאי דכל דבר האסור בהנאה לעולם לאו בר קנין הוא וכיון דלא קני לי' שרי ליתנו לכותי דאין הנתינה הנאה כיון דלאו דידי' יהיב לי' ולא חזי לדידי' לא מיקרי הנאה א"ו מדמוכיח הש"ס מזה דחמצו של כותי מותר בהנאה ש"מ דאי נימא דאסור בהנאה היה אסור ליתן לכותי אע"ג דלא קני לי' ר' אילעאי ולא חזי לדידיה משום דמ"מ איכא החזקת טובה במה שנותן לו אע"ג דלדידי' לא חזי לי': ודוחק לומר דהתם שלא ידע הכותי המבגאי שר"א לא הי' לו קנין בהאי חמץ הנמצא מיקרי החזקת טובה אף אם אין לו בו קנין כיון שהכותי סובר דמשלו נותן לו אבל היכא דהמקבל יודע שהנותן אינו רשאי ליהנות ממנו ליכא החזקת טובה מנתינתו ושרי דזה דוחק ועוד דהא אמרינן בירושלמי דפסחים ופסק כן בשו"ע (סימן תמ"ח) דאסור להאכיל חמץ אפילו לכלבים של הפקר משום דכתיב לא יאכל חמץ אע"ג דליכא החזקת טובה מיהו לפמ"ש שם המק"ח ז"ל דדוקא בחמץ אסור אפילו היכא דליכא החזקת טובה משום דכתיב לא יאכל אבל לא בשארי איה"נ, א"כ אפשר לומר דגבי מודר הנאה אם העני יודע שאסר נכסיו ע"ע ליכא החזקת טובה ושרי מ"מ נראה דמ"מ איכא החזקת טובה במה שנותן לו אף שהמקבל יודע דלא חזי מידי להנותן בעצמו ולא שרי אלא ליתן לקופה של צדקה כדברי המהרש"ל: וראיתי להרדב"ז ז"ל בחלק חמישי (סימן ש"א ש"ו) שמסתפק אי מותר להלות מנה לחבירו ע"מ שיתן דינר לצדקה ופסק דשרי ומה דתנן בשלהי א"נ לא יאמר לו דע שפלוני בא ממקום פלוני ופירש הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מה' מלוה ולוה) דהיינו שאמר לו אם יבא פלוני ממקום פלוני כבדהו מיירי דווקא אם פלוני הוא עשיר אבל אם אותו פלוני הוא עני שרי ולפמ"ש לא שרי אלא אם מלוהו ע"מ שיתן דינר לכיס של צדקה אבל אם אומר לו ע"מ שתתן לפלוני עני אסור דנתינה לפלוני הוי הנאה מה לי עני מה לי עשיר ומתניתין דאם בא פלוני ממקום פלוני כבדהו כמו שפי' הר"מ ז"ל סתמא קתני אפילו בעני וגם מה שהביא הרדב"ז ז"ל שם ראי' מהא דאיתא בירושלמי דמעות צדקה לוין בריבית תמוה דהתם שאני דהמעות אינם של המלוה כלל ולא הוי ריבית הבאה ממלוה ללוה. אבל הכא דמעות דידיה נינהו ונתינה לעני ידוע הוי הנאה ואסור ולא שרי אלא ע"מ שיתן לכיס של צדקה: סימן צ שאלה באחד שהדיר הנאה מחותנו ויש לו נושים רבים אם רשאי לבקש מחותנו שיפרע חובותיו באשר קשה עליו לסבול עול נוגשיו או לא: תשובה בנדרים (דף ל"ג) תנן המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו ופורע לו חובו ופסק הרמב"ם ז"ל כן (ובש"ע סי' רכ"א) דאפי' יש להמלוה משכון על מעותיו רשאי לפרוע חובו מיהו נ"ל דכל זה אם הוא פורע בעצמו אבל לבקש את המדיר שיפרע לו חובותיו אסור דכל שמבקש ממנו ועשה רצונו אסור דזה מיקרי הנאה והכי אמרינן בנדרים שם (ד' ל"ו) גבי תורם תרומתו לדעתו לדעתו דמאן אילימא לדעתו דבעל הכרי הא קא מהני ליה ומסיק דאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום וכדפי' הר"ן ז"ל שם דכל הרוצה מהני לענין תרומה דלא ליהוי תורם שלא מדעת בעה"ב ולענין מודר הנאה לא מיקרי שליחות אא"כ ציווהו בהדיא לתרום עכ"פ הרי חזינן דבאומר לו לתרום אסור במודר הנאה ואין לומר דדוקא בתרומה אסור באומר לו לתרום משום דתרומה בעי שליחות אבל פריעת חוב דלא שייך בזה שליחות שרי אף באומר לו לפרוע' דז"א דהא גבי תקיעת שופר פסקינן באו"ח (סימן תקפ"ט) דאסור לו לומר שיתקע להוציאו דכיון דמצוהו לתקוע מהנהו ואסור א"כ ה"ה בפריעת חוב דאינו שרי אא"כ פרע המדיר בעצמו אבל אם מבקשו שיפרע אסור: שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בחי' לב"ק (דף ק"ח) במשנה דהאומר לבניו קונם כו' וז"ל ואעפ"י ששנינו פורע את חובו ה"מ בפורע את חובו מדעת עצמו אבל אם אמר לו פרע את חובי דשליחותו קא עביד לא ומייתי שם ראיה שהבאנו לעיל מתרומה דאסור כשעושה מדעת המודר היינו שמצוה לו לתרום עיי"ש מבואר בהדיא כדברינו דאף בפורע חובו דלא שייך שליחות נמי אסור מדעת המודר: ובזה מיושב מה שקשה לכאורה הא דבעי בירושלמי אי מותר לפרוע חוב שיש עליו משכון או בבע"ח דוחק ופשיט מהא דשוקל את שקלו דאי לא שקל ממשכנין ואפ"ה מותר לשקול עבורו עיי"ש ועיין באו"ת שמפרש דמסקנת הירושלמי דשרי אפילו בבע"ח דוחק ולהכי סתמן הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכל הפוסקים דפורע את חובו דמשמע אפילו בבע"ח דוחק ולכאורה קשה הא תנן (בפ"ש דשקלים) הנותן שקלו לחבירו לשקול ע"י ושקל ע"י עצמו אם נתרמה תרומה מעל ופריך שם בירושלמי מה נהנה ומשני א"ר אבין כיון שנתנו ב"ד עיניהם