עונג יום טוב כד

[ואף דסתמא דהש"ס ביבמות (דף ה') כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר משמע בהדיא דהותר אפילו פשתן בצמר משום עשה דוחה ל"ת מ"מ הר"מ ז"ל לא פסק כהך תלמודא משום דאזלא ג"כ בשיטת שמואל דפשתן פוטר בש"צ משום דהוי היתר גמור ואזיל לטעמיה דסובר ציצית חובת מנא וכן מצינו בשבת (דף קל"א) דלהכי לא דחי שבת הואיל ובידו להפקירן ולא אמר בידו שלא ללובשן משום דאזיל בשיטת שמואל דחובת מנא הוא אבל אנן קיי"ל דציצית חובת גברא הוא וק"ל]: ולכאורה יש להביא ראיה לשיטת הרב"י דלהר"מ דפסק דכלאים בציצית הוי דיחוי אסור להטיל לבן משאינו מינו אפילו בדלית ליה ממינו כמ"ש לעיל משום דכיון דאינו מחויב ללבוש הבגד של ד' כנפות לא דחי ל"ת דכלאים בלבן דאי נימא דדחי כשאין לו ממינו א"כ לפ"ז מי שיש לו בגד של כלאים יהא מותר לעשות ממנו ד' כנפות ולהטיל בו ציצית וללבשו אם אין לו בגד ד"כ אחר משום דאתי עשה ודוחה ל"ת דבשלמא לשמואל דסובר דהותר לגמרי אפשר לומר דדווקא בכלאים הבאים מחמת הציצית שריא רחמנא דאין בהם משום כלאים אבל כלאים בעצם הבגד לא שרי רחמנא אבל כיון דפסקינן דהוה דיחוי ככל עשה דוחה ל"ת שבתורה א"כ מ"ש דשרי ללבוש בגד צמר עם ציצית של פשתן כשאין לו ממין אחר כדי לקיים מצות ציצית ואם הבגד בעצמו כלאים לא שרינן ליה ה"נ נשרי ליה כדי לקיים מצות ציצית אם אין לו בגד אחר של ד' כנפות ולא לישתמיט שום דוכתא דנימא דבגד כלאים חזי לעשות ממנו בגד ד' כנפות ואדרבה (בספ"ק דביצה) אמרינן כלאים למאי חזי עיי"ש א"ו דגבי ציצית לא נדחה איסור כלאים אלא בתכלת בפשתן לחוד כמש"כ בדעת הר"מ ז"ל משום דתכלת א"א לקיים בבגד פשתן בענין אחר. אבל בלבן אפילו ל"ל ממינו לא דחי דאמרינן ליה שלא ילבש את הבגד ולא יתחייב בציצית *): מיהו זה יש לדחות דאף דנימא דמצות ציצית דחי לאו דכלאים גבי לבן בדל"ל מינו מ"מ כשיש כלאים בעצם הבגד אסור ללובשו אע"ג דלית ליה בגד אחר דלא חייבה התורה בציצית אלא בגד הראוי ללובשו בעצמו אבל בגד כלאים שבעצמו אינו ראוי ללבישה אינו מחויב כלל בציצית ולא מהני מה שיהא ראוי ללבישה ע"י הטלת ציצית ודחיית העשה כיון שבעצמו אינו ראוי ללבוש ולא מיקרי כסותך אלא אם ראוי בעצמו לכיסוי ומטעם הנ"ל נראה דצריך ליזהר דטלית של פשתן שיש בו תכלת שלא יהא בעצם הבגד כלאים דלא מיבעיא לשיטת ר"ת ז"ל דכלאים בציצית הותר לגמרי א"כ כיון שהציצית אין עושין כלאים ודאי דאסור להטיל כלאים בבגד עצמו דכיון דמשום הציצית לא נעשה עדיין הבגד כלאים וכדמשמע במימרא דשמואל דאמר תכלת אין בו משום כלאים ואפילו הטיל למוטלת משמע דדוקא ב' מיני ציצית שרי אבל מלבד הציצית אסור להטיל כלאים בבגד אעפ"י שיש בו כלאים בלא"ה מהציצית דהציצית לא עשו עדיין כלאים שהם בדרך היתר לגמרי אלא אפי' לפי שיטת הר"מ ז"ל שסובר דכלאים בציצית הוי דיחוי ככל עשה דוחה ל"ת. א"כ לכאורה היה אפשר לומר כיון דבלא"ה איכא כלאים בהאי בגד ע"י הציצית א"כ מאי איכפת לן שמוסיף עוד כלאים בהאי בגד אטו בגד פשתן שיש בו שני חוטין של צמר חמיר איסורו מבגד פשתן שיש בו חוט א' כך לי חומר חוט א' כחומר כמה חוטין וכל בגד שיש בו חוט א' משאינו מינו נעשה כל הבגד כלאים [ומש"כ הכ"מ (בפ"ג מה"צ) שיש בזה משום מיעוטי באיסורא לא הבנתי ולענ"ד הכל איסור א'] מ"מ אסור להטיל בבגד עצמו כלאים מלבד הציצית מטעם שכתבנו לעיל דלא חייבה התורה בציצית אלא בגד הראוי ללבישה גם בלא הציצית אבל אם יש בבגד עצמו כלאים הרי אינו ראוי בעצמו ללבישה ופטור מציצית וכש"כ דא"ש טפי לפי מש"כ הר"ת ז"ל במנחות דלהכי כלאים בציצית הותר לגמרי אפילו בלילה ואפילו להציע תחתיו. משום דבבגד שראוי להנאתו התיר הכתוב לעשות בו ציצית. ומשמע דרשאי להשתמש בו כל צורכי הנאתו משום דסתם בגד הוא כך ובו חייבה התורה בציצית עיי"ש. א"כ כיון שסתם בגד האמור בתורה הוא העשוי לכל צורכי הנאתו אם יש בבגד עצמו כלאים אף אם נתירנו ללובשו משום דחיית העשה מ"מ שלא בעידן חיובא כמו בלילה ודאי דיהא אסור מחמת כלאים זה הבגד עצמו דעל כלאים שלא מחמת הציצית ודאי דלא שייך לומר דנעשים היתר גמור וכיון דאסור ללובשו שלא בעידן חיובא לא מיקרי בגד ופטור מן הציצית ודו"ק: ולפי מה שנתבאר שיטת הרמב"ם ז"ל דמ"ע דציצית אינו דוחה ל"ת אפילו היכא דל"ל לקיים במינו משום דאמרינן לי' שלא ילבש הבגד ולא יתחייב בציצית. נראה לפי מש"כ המרדכי (בה' ציצית) בשם רבינו שלמה מדריוש דמי שאין לו ציצית או שנפסק לו חוט של ציצית בשבת שאסור ללובשו עד שיתקן אותו ואם לובשו עובר בעשה והשיב רבינו יצחק דליתא כדמוכח בשמעתין דאם נפסק בכרמלית דשרי ואמאי והא לא דחינן מפני כבוד הבריות אלא לאו דלא תסור א"ו מ"ע דציצית אינו אלא כשילבשנו ולא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפות בלא ציצית דאז ודאי הי' הדין עמו. אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית מ"מ אין איסור ללבוש הטלית וגם אין עובר כיון שעתה אינו יכול להטיל שהוא שבת ובחול ודאי דאסור כ"ש שלובשו בעשה דהטל בו ציצית וכן במזוזה וכן במעקה ותדע דאטו במזוזה יאסר לכנוס לבית אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל המרדכי וא"כ ודאי נראה דלשיטת הר"י הנ"ל שסובר דאם אין לו ציצית רשאי ללבוש הבגד ה"נ אם יש לו ציצית שהם כלאים כמו לבן דצמר בפשתים ואין לו ממינו דאסור להטיל משאינו מינו לדעת הר"מ ז"ל משום דאין עשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים מ"מ מותר ללבוש הבגד בלי ציצית כלל כמו באין לו כלל ציצית לדעת ר"י הנ"ל ואע"ג דעיקר הטעם שאין עשה דציצית דוחה ל"ת משום דאמרינן לי' שלא ילבש הבגד ולא יצטרך לעבור וא"כ הי' ראוי לאסור עליו לבישת הבגד כשאין לו ממינו.