עונג יום טוב רמט

איסורא א"ו כדעת הרמז"ל דאם הדירה אותו והוא נהנה האיסור עלי' אם תהנהו שהיא נדרה ועברה אבל יחל ושפיר מקרי קטן אוכל נבלות: מיהו קשה לי מהא דתנן בנדרים (דף פ"ג) קונם כהנים לווים וישראלים נהנים לי יתנו ע"כ ופריך בגמרא אלמא אמרינן טובת הנאה אינו ממון אימא סיפא כהנים אלו ולווים אלו נהנים לי יטלו אחרים אבל להני לא אלמא טובת הנאה ממון ע"ש בסוגיא דמוקי לה כתנאי ורבא משני שאני תרומה משום דלא חזיא אלא לכהנים וכיון דקאתי למסרי עלייהו שווי' עפרא בעלמא ולדעת הרמב"ם ז"ל דהמדיר את חבירו מהנאתו איסור בל יחל על המדיר א"כ לא מקשי מידי דאע"ג דטובת הנאה ממון מותר ליתן להם דהא נתינה לכהן הוי מ"ע כמו שביאר בתוס' רי"ד בקדושין (דף נ"ח) דמלבד הפקעת איסור טבל שחיטה א' פוטרת כל הכרי יש עוד מצות נתינה לכהן כדי שיעור תרומה וא"כ אתי עשה דנתינת התרומה לכהן ודחי ל"ת דבל יחל ואע"ג דנדרים הוי נמי עשה ול"ת מ"מ הא אמרינן ביבמות (דף ה') דעשה דחי ל"ת ועשה שישנו בשאלה (ומה שכתב הרשב"א ז"ל בנדרים (דף ט"ו) גבי הא דאמר ישיבת סוכה עלי דאסור לישב בסוכה מטעם דאין עשה דסוכה דוחה ל"ת ועשה דנדרים בארנו במק"א דאף דנדרים ישנו בשאלה מ"מ עשה דסוכה נמי יש בה קולא שאינו שוה בכל וביבמות שם מבואר דלאו שאינו שוה בכל קיל כמו מידי דישנו בשאלה דתרווייהו נדחין אף אם יש בהם עשה ול"ת א"כ פשיטא דאין כח בעשה שאינו שוה בכל דקיל לדחות עשה ול"ת שישנו בשאלה ולהכי אסור בישיבת סוכה אבל עשה השוה בכל ודאי דדחי ל"ת ועשה דישנו בשאלה] וא"כ אמאי פריך אמאי באין ונוטלין בע"כ הא מתהני מטובת הנאה דמדיר לימא דאתי עשה דנתינת תרומה ודחי ל"ת ועשה דנדר כיון דנודר הנאה מכל הכהנים והוא צריך לקיים המצוה מצות נתינה ולדעת הרמב"ם ז"ל איסור בל יחל על המדיר אם ההנהו ואתי עשה דרמי עלי' ודחי ל"ת א"ו דהאיסור על הנהנה וא"כ שפיר פריך איך נוטלין בע"כ הא טובת הנאה ממון ונהנים הכהנים וגבי דידהו ליכא עשה כלל: ואין לומר דא"א לומר דמכח עשה דוחה ל"ת קאתינן עלי' דא"כ אמאי באין ונוטלין בע"כ ליתיב להו בידים מטעם דחיה דז"א דכיון דיוצא ידי נתינה כשהם נוטלים בעצמן אסור ליתן להם בידים דהא אפילו שימוש בעלמא אסור במודר הנאה דהא רק בבנו שרי למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ולצלות לו דג קטן כדאיתא שם (דף ל"ח) אבל בלא"ה אסור שימוש בעלמא ולהכי אסור ליתן לו בידים אבל ליטול בעצמם בעינן למשרי לדעת הרמב"ם ז"ל דהאיסור על המדיר מטעם עשה דוחה ל"ת דנדרים וא"ל דבאמת לא קיים מצות נתינה כשנוטלין בע"כ ומה שבאין ונוטלין הוא רק משום דממונם הוא ורחמנא זכי להו אבל מצות נתינה לא קיים להכי מקשה הש"ס כיון דטובת הנאה ממון איך באין ונוטלין דאי משום מצות נתינה הא לא מקיים כשנוטלין בע"כ דז"א דא"כ הא גופא תקשה אמתניתין דבאין ונוטלין בע"כ ליתיב להו בידים מטעם עשה דוחה ל"ת כיון דע"י מה שנוטלין בע"כ לא יצא ידי נתינה ומוכח ממתניתין גופא דהאיסור על הכהנים מדלא שרי למיתב להו בידים אבל באמת דודאי יוצא ידי נתינה גם כשבאין ונוטלין מעצמן רק הא דאסור ליתן להם בידים הוא משום הנאת השימוש בעלמא והש"ס מקשה הא טוה"נ ממון נמצא הם נהנין במה שנוטלין מעצמן דהא אית לי' להמדיר זכות בהך תרומה א"כ תקשה לדעת הרמז"ל נימא דרשאים ליטול מטעם דחיה שדחי לל"ת ומוכח מזה דהאיסור על המודר דהיינו על הכהנים ובדידהו ליכא עשה ושפיר מקשה הא טוה"נ ממון: מיהו לפמ"ש התוספות בעירובין (דף ק') דהיכי שבא ע"י פשיעה לא דחי ל"ת. א"כ אפ"ל דהכי נמי מיקרי בא ע"י פשיעה כדאמרינן בנדרים (דף כ"ב) (דפתח רב סחורא פתחא באיזהו דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' ושם הנודר כאלו בנה במה וכו'] מיהו מדברי הרשב"א ז"ל מוכח דעשה דסוכה הוי דחי ל"ת דנדרים אי לאו דנדרים הוה עשה ול"ת ולא אמרינן הך סברא דבא ע"י פשיעה וגם הגאון בעל טו"א ז"ל שדי נרגא בהך תירוצא שתירצו התוס' דהיכא דאיתא ע"י פשיעה לא דחי מהא דאמרינן בזבחים (דף צ"ז) מקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל ואם כשירה תאכל כחמור שבה ומקשה התם ליתי עשה ולידחי ל"ת אע"ג דהתם נמי בא ע"י פשיעה ובארנו במק"א דגם התוס' שכתבו דע"י פשיעה לא דחי היינו דוקא התם דבהך טיפתא דמא דמתן ב' דעובר אבל תוסיף אינו מקיים עשה דמתן ד' מקיים בהך דמא וב"ת עובר בהך דמא רק שנתערבו זו בזו ובזה שאינו מקיים העשה בעצם הדבר שעובר הל"ת לא דחי היכא שבא ע"י פשיעה אבל היכא דמקיים העשה בעצם הדבר שעובר הל"ת דחי אף שבא ע"י פשיעה ולהכי במקדש שנתערב טעם הפסול בבשר קודש כשר התם מקיים ממש העשה במה שעובר הל"ת דאנן ילפינן דטעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור ועצם ההיתר נעשה איסור ובעצם הבשר שעובר עליו בו ממש מקיים העשה דחד מילתא הוא להכי דחי אפילו בבא ע"י פשיעה ולהכי סובר הרשב"א ז"ל ג"כ דעשה דסוכה דחי ל"ת דנדר אי לאו דהוי עשה ול"ת: מיהו יש לדחות ראיה זו דאפ"ל דעשה דנתינה לכהן לא דחי ל"ת וכהא דאמרינן בב"מ (דף ל"א) דדרשינן שם בברייתא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם הא כיצד הוא כהן והיא בבה"ק ופריך הש"ס ל"ל קרא הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא עיי"ש אלמא דפשיטא ליה להש"ס דמצות עשה דהשבת אבידה לא דחי ל"ת אע"ג שהיא מצוה ככל המצות שבתורה אפילו הכי כיון שעיקר מצותה הוא משום לתא דממון חבירו להכי לא דחה ל"ת דלא דחינן איסורא מקמא ממונא א"כ אף אנו נאמר דמצות נתינת התרומה לכהן ל"ד ל"ת דבל יחל משום דלא דחינן איסורא מקמי ממונא דעיקר מצות נתינה לכהן הוא משום ממונא דכהן שהיה רצון התורה לתת לו חלף עבודתו וכ"כ רש"י ז"ל בתמורה (דף ח') דאם לא נתן בכור בעל מום לכהן יש בו דין גזל עיי"ש בדברי רש"י ז"ל היטב ולהכי מצוה זו לא דחי שום ל"ת ואם טובת הנאה ממון ודאי דהמדיר אסור ליתן המתנות לכהנים ולווים: ועוד נ"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דפסק דלוקה המדיר אם ההנהו לו דיצא לו זה מהא דאמרינן בנדרים (דף ל"ו) במודר הנאה מחבירו דתורם את תרומתו ומבעי בגמ' התורם משלו על ש"ח צריך דעת בעלים או א"צ דעת בעלים ופשיט מהא דתנן ותורם את תרומתו לדעתו הכ"ד אילימא משל בעל הכרי על בעל הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דבעל הכרי הא קא מהני לי' אלא לדעתו דידי' מאן שווי' שליח אלא בתורם משלו על של בעל הכרי ומשני כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ופי' הר"ן ז"ל דרבא אמר לאוקימתא דידי' לקמן בבעיא דטוה"נ של מי עיי"ש. והנה שם בבעיא דטוה"נ למי מי אמרינן אי לאו פירא דהאיך לא מתקנא כרי דההוא או דילמא אי לאו כרי דההוא לא הוי פירא דהדין תרומה אמר לי' אמר קרא את כל תבואת זרעך ונתתה איתבי' תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו ואי אמרת טוה"נ דבעל הכרי הא קא מהני לי' אלא ש"מ דטוה"נ דילי' אמרי לא משל הכרי על בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ובאומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום והנה התם לא הוזכר כלל רבא ואיך כתב הר"ן ז"ל דהא דקאמר לעיל דקאמר רבא היינו בבעיא דטוה"נ למי ושם לא הוזכר כלל רבא: ועוד קשה דאם נימא דהך אוקימא דדחינן פשיטותא דטוה"נ למי רבא קאמר לה קשה טובא דלפ"ז אמר רבא הכי משום דלא רצה לאוקמי בתורם משלו על של בעל הכרי משום דסובר דטוה"נ לבעל הכרי ואסור דקא מהני