עונג יום טוב רמח

כמו שפסק הרמב"ם ז"ל וע"כ לאמר כמ"ש דלדידן דקיי"ל שלוחי דשמיא נינהו בעינן לפרושי מתניתין מקריב עליו קרבנות דהיינו שהמדיר מקריב משלו ולהכי לא מצי למיתני סתם קרבנות שהרי אינו יכול לפוטרו מקרבנות שנדר המודר שאין אדם יכול לפטור את חבירו מנדרו ולהכי לא מיתני ליה אלא קרבנות שחייבתו תורה כמו קיני זבין וזבות וחטאות ואשמות: ובזה נראה לי לבאר מ"ש הרמ"א ז"ל בחה"מ (סימן רי"ב וסי' רנ"ב) דהנודר ומת אין היורשים מחוייבים לקיים נדרו וכן כתב המהרי"ט ז"ל והביא ראיה מריבית דאין היורשים מחוייבים להחזיר ריבית שלקח אביהם אעפ"י שאביהם נתחייב להחזיר ולא אמרינן דנשתעבדו נכסי מחיים וכן בגזל הגר ונשבע לו ונתן הכסף דאי לאו דכסף מכפר מחצה הי' הכהן צריך להחזיר הכסף ליורשים משום דאדעתא דהכי לא יהבי לי' דמשמע דעל היורשים ליכא חיובא לשלם גזילת הגר של אביהם עיי"ש במהרי"ט ולכאורה צריך טעם דמ"ש נודר מכל חיובי אדם במלוה הכתובה בתורה כמו עולת יולדת דתנן האשה שהביאה חטאתה יביאו יורשים עולתה וכן עולת ראי' אמרינן בירושלמי דחגיגה דלמ"ד שיעבודא דאורייתא מחוייבים היורשי' כשהניח להם אביהם קרקעות ומ"ש נודר דליכא חיוב על היורשי' אף שהניח להם אביהם קרקעות: ולפמ"ש הדבר נכון מאוד דהא מילתא דשיעבוד נכסים הוא מטעם ערבות כדאמרינן בבכורות (דף מ"ח) מכדי נכסי דאינשי אינון ערבין וא"כ לא שייך ערבות אלא היכא דאם הערב משלם בעד הלוה מיפטר הלוה דבזה שייך ערבות וכן נכסין של אדם ערבין שיוכל המלוה לגבות מהם וחל עליהם חיוב מן התורה בתורת ערבות אבל דבר שהוא מתחייב והוא צריך לשלם בעצמו ואלו אם אדם אחר סילק החוב בעבורו לפוטרו מן החוב לא נפטר בזה החייב כ"ז שלא נתן בעצמו משום דהחוב רמי על החייב בעצמו לא שייך בזה ערבות כלל להכי לא חל שיעבוד על הנכסים כלל רק על עצמו של המתחייב להכי בנודר ליתן להקדש או לעני שאין אחר יכול לפוטרו מחוב זה וחל החיוב על עצמו של נודר לקיים נדרו לא חל תורת ערבות על הנכסים דהא ודאי דאם נדר ליתן להקדש וכפוהו ב"ד לקיים נדרו וגבו ממנו אם יודע בעצמו שלא נתרצה ליתן רק שלא הי' בכחו להנצל מכפיית ב"ד נמי לא יצא ידי נדרו שהרי הוא לא נתן ברצונו רק שהגזבר והב"ד לקחו ממנו והוא נדר ליתן ואף דאמרינן (בפ"ק דר"ה) ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך דמשמע שבזה יצא ידי נדרו התם היינו משום דאמרינן דודאי מתרצה משום מצוה לשמוע דברי חכמים. אבל אם ידע דבלבו לא ניחא לי' לא יצא ידי נדרו ואפשר דאמרינן גם בזה דברים שבלב אינן דברים וכיון שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני יצא ידי נדרו ובמק"א נסתפקנו אם הא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים הוא רק גבי קנינים ולא גבי קיום מצות או דלא שנא] ואף שהנכסים שלמו חיוב נדר לא מהני וכיון דלא מהני אא"כ ישלם בעצמו לא חל על הנכסים תורת ערבות וליכא שיעבוד עלייהו כלל וכיון דליכא שיעבוד נכסים אלא שיעבוד הגוף לחוד היורשים פטורים דכיון שמת ליכא חיובא: וכן נמי מי שנדר ליתן סלע לעני והגיע סלע שלו ליד העני בלא דעת אפשר דאין העני רשאי לעכבו כיון שהנודר לא יצא ידי נדרו שנדר ליתן ולא נתן וכ"ז הוא רק גבי נודר ליתן לצדקה והיינו נמי טעמא דריבית דחייבתו תורה להחזיר לתקן איסורא דעבד ליקח ריבית דהא קרינן ליה מה"ט בב"מ (דף ס"ב) ניתק לעשה ובעינן שיחזיר מעצמו אבל אם הגיע ממונו ללוה ותפס משל המלוה לא ניתקן הלאו ואף דקיי"ל ריבית קצוצה יוצא בדיינים אלמא דמתקן הלאו במה ע"י כפיה מ"מ הא כתב הריב"ש בתשובה (סימן ש"ה) בשם הרשב"א ז"ל דלא נחתינן לנכסיו משום דשיעבוד נכסים ליכא וכופין אותו כמו שכופין מ"ע שבתורה ומכין אותו עד שיקיים [וכשמקיים אמרינן דודאי נתרצה] עיי"ש וכיון דחיוב מ"ע בעלמא הוא לא שייך כאן שיעבוד נכסים דשיעבוד נכסים הוא מטעם ערבות וערבות לא שייך אלא היכא דאם פרע הערב פקע חיובא אבל הכא דאם פרע הערב בלא רצון המחוייב לאו כלום הוא ובריבית לא מתקן הלאו ובנודר לא קיים נדרו ליכא דין ערבות כלל ולא חל שיעבוד על הנכסים והוי רק חיובא דגופא לחוד וכן גבי גזל הגר נמי ודאי דבעינן שיתן הגזלן בעצמו ולא מהני מה שיתן אחר עבורו להכי ליכא שיעבוד נכסים דמילתא דרמי אגופא ואין אחר יכול לפוטרו לא שייך שיעבוד נכסים דשיעבוד נכסים הוא מטעם ערבות וחיוב זה חל על הגוף לבד ולהכי ליכא חיובא ביורשים דערבות דנכסים כערבות דאיש אחר דמי ואין אחר יכול לפוטרו מנדרו והא דאדם מביא עולה ושלמים חטאת ואשם מנכסיו על חבירו בקרבנות שחייבתו תורה מיירי אבל לא בקרבנות שנדר דבקרבנות שנדר אין אחר יכול לפוטרו וכן בערכו עלי דאמרינן בערכין (דף י"ט) האומר משקלי עלי דחייבים היורשים ליתן הוא נמי דלא אמר לשון אתן שיחול חיובו על גופו לקיים נדרו בעצמו אלא אמר ערכי ולא שיתן הוא בעצמו אלא ששיעבוד מוטל עליו ואלו נתן אחר עבורו נפטר הוא להכי גם יורשים מחויבים ליתן כשהניח קרקעות אבל אם היה אומר אתן ערכי להקדש אין אחר יכול לפוטרו וכשמת היורשים פטורים משום דאז צריך לקיים בעצמו נדרו וליכא שיעבוד נכסים וצ"ע: סימן פח שאלה המדיר חבירו מהנאתו ועבר וההנהו מי עבר על בל יחל המדיר שההנהו או המודר שנהנה ממנו: תשובה הרמב"ם ז"ל (בהלכות נדרים פ' י' הלכה י"ב) כתב דהמדיר את חבירו וההנהו דלוקה המדיר. דהא דאמרינן בנדרים (דף ט"ו ודף נ"ז) שאם הדירה ואמר קונם שאת ניהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח וא"ר אבא הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה דהיינו שהוא לוקה כיון שהדירה לוקה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקה כיון דלא נדרה ולא שייך בה בל יחל והר"ן ז"ל חלק עליו בנדרים (דף ט"ו ודף ל"ה) וכתב דוודאי המודר עובר משום בל יחל דברו דאף דהוא לא דיבר כלל לא יחל אדבר קאמר: וכ' עוד שם דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפ' אין בין המודר (דף ל"ה) גבי יש מעילה בקונמות א"ל ר"א ברי' דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עלי' אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי ודאי עבר דאע"ג דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבר קאמר עכ"ל הר"ן ז"ל: ולכאורה יש להביא ראי' לדעת הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בנדה (דף מ"ו) דפריך התם למ"ד מופלא לאיש מן התורה מהא דתניא יתומה שנדרה בעלה מיפר לה א"א בשלמא מופלא סמוך לאיש מדרבנן אתי נשואין דרבנן ושרי נדר דרבנן אבל אי מופלא סמוך לאיש מדאורייתא היכי אתי נשואין דרבנן ושרי נדר דאורייתא ומשני בעלה מיפר לה ממ"נ אי דרבנן דרבנן ואי דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו וקשה הא בברייתא סתמא קתני יתומה שנדרה מי לא עסקינן נמי שאסרה הנאתה עליו כמו הנאת תשמישי עליך או בשארי דברים וכיון דמדאורייתא חל נדרה דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ושיעבוד דידי' נמי הוא רק מדרבנן מנשואין דרבנן ומאי מהני מאי דמיפר לה. וע"ז לא שייך לשנויי קטן אוכל נבילות הוא דהא הוא נהנה ועביד