עונג יום טוב כג

התורה שתתקיים מצות ציצית ומצות ציצית יש בה כלאים ויש בה נמי תנאי היתר הלבישה אין באפשר למצוה זו להתקיים אלא א"כ יעקר מבגד זה לגמרי איסור כלאים. דהיינו שנימא שהציצית אין עושין את הבגד כלאים ולא נקבע כח הכלאים כלל בהאי בגד וכיון שמצות ציצית עוקרת מהבגד דין כלאים לגמרי לא איכפת לן במה שקיום המצוה הוא אף במונח בקופסא ואיסור כלאים הוא ע"י הלבישה דווקא כיון שנעקר מן הבגד דין כלאים אף שלא בעידן מצותו הרי אינו לובש כלאים כלל ועי"ז שפיר מתקיימת ציצית ע"י כלאים. ואף שיש במצוה זו תנאי שיהא ראוי ללבישה וכלאים אין ראויים ללבישה מ"מ מצות ציצית הכריחה שתיעקר הכלאים מבגד זה ומותר הבגד ללבישה כיון דאי אפשר למצות ציצית להתקיים בענין אחר וכיון שנעקר לגמרי דין כלאים מבגד זה מותר אף שלא בעידן מצותו כמו בלילה ולהכי פשיטא לי' לשמואל דתכלת אין בו משום כלאים אפילו בלילה דהא בעידן מצותו נמי לא בלבישה דידי' מקיים מצות ציצית דאין קיום המצוה בלבישה לחוד *) אלא שאנו צריכין לומר שקיום המצוה עוקר הכלאים מהבגד כדי לשוויה להאי בגד ראוי ללבישה ובר חיובא למצות ציצית ולהכי שלא בעידן מצותו נמי שרי כיון שקיום המצוה גרם שתעקר ממנו כלאים **) וכן ר"ז דאזיל לפרושי טעמא דסדין בציצית דפטרי ב"ש משום כסות לילה הוא היינו כסות המיוחד ללילה דר"ז נמי סובר כשמואל בזה דהא איהו אמר משמיה דשמואל תכלת אין בו משום כלאים משום דהוי היתר גמור ומסתמא דסובר נמי כלי קופסא חייב בציצית דהא זה הוא גוף הטעם דלא חיישינן לאיסור כלאים אף בלילה משום שמצות ציצית גרם שתעקר לגמרי לכלאים מהאי בגד ואף שלבישת לילה אינה גורמת קיום המצוה ואדרבה כסות המיוחד ללילה פטורה ועיקר תנאי מצות ציצית שיהא ללבישת יום מ"מ אין עלינו לומר שהציצית עוקרים ממנו דין כלאים ביום ובלילה יהא בדין כלאים אלא כיון שנעקר נעקר דהא ביום נמי קיום המצוה והעבירה לאו בחד מילתא הוא דהאיסור הוא בלבישה וקיום המצוה הוא גם בעת הנחתו בקופסא אלא שהמצוה גרמה שתעקר הכלאים וכיון דעקר עקר אפילו בלילה: אבל הרמב"ם ז"ל דפסק דציצית חובת גברא ואין המצוה מתקיימת אלא בשעת לבישה ועל ידי הלבישה ממש ודמי לכל עשה דוחה לא תעשה שבתורה שהאיסור ע"י הלבישה וגם העשה ע"י הלבישה ואין אנו צריכין לומר שנעקר כלאים מהאי בגד אלא דבשעת קיום המצוה היינו בשעת הלבישה לא חיישינן לאיסור כלאים שבו ולהכי בלילה דאין זה מצותו אסור ולהכי כתב הר"מ בטעמא דסדין בציצית גזירה שמא יתכסה בו בלילה דאפילו אם מיוחד ליום אסור להתכסות בו בלילה והשתא נמי הא דאמר שמואל חוטי פשתן פוטרין בשל צמר ואע"ג דאית ליה ממינו אע"ג דבכל התורה היכא דאפשר לקיים בלא דחייה אינו דוחה מ"מ דחיית עשה זו שאני כיון דסובר דכלי קופסא חייב בציצית והוצרכה מצוה זו לגרום שתעקר כלאים מהאי בגד לגמרי ומה"ט שרינן ללבוש הבגד אע"פ שאין המצוה בשעת לבישה דווקא ורק משום דמתנאי המצוה שיהא ראוי ללבישה מטעם זה נעקר הכלאים וכיון דנעקר הכלאים שוב לא איכפת לן במה דאפשר במינו דכי נמי מקיים מצות ציצית ע"י כלאים אין כאן כלאים שנעקרו על ידי מצות ציצית להכי לא מהדרינן כלל אציצית דמינו דאידי ואידי היתר גמור הוא ולא מסתבר להו לחכמים לאמר שהתכלת בבגד פשתן עוקרין דין כלאים וחוטי צמר בב"פ הוי כלאים דכיון דציצית לית בהו דין כלאים אין חילוק בין ציצית צמר בב"פ לציצית דפשתן בב"צ תרווייהו אין בהם דין כלאים אבל סתמא דתלמודא דאפשר במינו הוא אליבא דהלכתא דציצית חובת גברא ואין אנו צריכין לומר שהכלאים נעקרין מהאי בגד כיון שבעיקר הלבישה הוא מקיים המצוה ולא כשהוא מונח בקופסא והרי הוא ככל עשה דוחה ל"ת שבתורה שבמה שעובר על הל"ת מקיים העשה ויש כאן כלאים אלא דשרי מטעם קיום המצוה שע"י הלבישה א"כ אם אפשר במינו אינו דוחה ככל עשה ול"ת שבתורה ולשיטת רבינו ירוחם שהביאו הרב ב"י (בסימן י"א) אף כשאין לו ממינו נמי אסור משום דאמרינן לו שלא ילבש הבגד כשאין לו ממינו כיון שדחייה זו כשאר דחיות שבתורה. וסוגיא דאפשר במינו אתיא כהלכתא דציצית חובת גברא הוא. ואף דב"ש סברי ציצית חובת מנא לפירוש רש"י ז"ל שם מדאמר לשון פוטרין מ"מ הש"ס שם אזיל לפרש דברי ר' אליבא דהילכתא דציצית חובת גברא הוא לדידיה מדאמר למה אסרוה ושפיר דחה הרמב"ם ז"ל מהלכה מימרא דשמואל בחוטי פשתן וכן אידך מימרא דתכלת אין בו משום כלאים ופסק כסוגיא דאפשר במינו משום דכל הני מימרא דשמואל הוא רק לטעמי' דציצית חובת מנא ולית הילכתא כוותיה בזה: ואתי שפיר נמי לפ"ז מה שהקשיתי לשמואל דסבר כלאים בציצית הוי היתר גמור אפילו בדאית ליה ממינו. א"כ היכי ילפינן מיניה דעשה דוחה ל"ת כיון שבציצית הותרה לגמרי ולא דמי לכל דחיות שבתורה וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל בחי' (בפ"ק דיבמות) דכיון דכל דחיות עשה לל"ת מכלאים גמרינן א"כ איך אפשר לומר דבכלאים הוי היתר גמור ובכה"ת הוי רק דחויה אבל לפי מה שכתבתי א"ש טפי דהא נמי דהותר הכלאים מן הבגד הוא נמי מחמת דיחוי דעשה דוחה ל"ת רק משום דא"א לדיחוי זה להיות כשאר דחיות מחמת שקיום המצוה הוא גם כשהוא בקופסא והעבירה היא בלבישה וא"א להתיר אא"כ יעקר הכלאים לגמרי להיות הבגד ראוי ללבישה להכי הוי היתר גמור ומ"מ אין זה אלא אי אמרינן עשה דוחה ל"ת ושפיר ילפינן דעשה דוחה ל"ת בכה"ת דמה שנעשה בציצית היתר גמור הוא שא"א להתקיים המצוה ע"י דחייה משום דהמצוה היא בקופסא ג"כ והתורה רצתה שיתקיים העשה להכי הוכרח לעקור הכלאים לגמרי להיות היתר אבל אם אין עשה דוחה ל"ת לא הוי אפשר לעקור הכלאים מהאי בגד וממילא בכה"ת היכא דקיום העשה והעבירה הוא בחד מילתא כמו באכילת מצה דחדש או ייבום דחייבי לאוין וכיוצא בזה העשה דוחה ל"ת בשעת קיומה ממש אבל בכלאים א"א לדחות אא"כ יעקור לגמרי לשמואל ואתיא סוגיא דיבמות גם לשמואל ומ"מ הר"מ ז"ל דלא הותר אלא תכלת בבגד פשתן לחוד משום דלא קיי"ל כשמואל במאי דסובר כלי קופסא חייב בציצית