עונג יום טוב רלו

דמשועבדים לבע"ח דקדושת דמים אינה מפקיע מידי שיעבוד ועיין בתוספת גיטין שם בד"ה הקדש שהקשו מאי שנא הקדש דמים מהקדש הגוף ועי"ש מה שתירצו: אולם רש"י ז"ל בפסחים (דף ל"א) בהא דאמר היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה טריף ואתי מלוה ופריק וז"ל אפילו לרבא דאמר עד עכשיו היה ברשותו של לוה מודה הוא דאין מכירתו מכירה ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה אע"פ שהן שלו אינן ברשותו ורחמנא אמר איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עכ"ל וע"ש ברש"י ז"ל שמסיים ג"כ דהא דאמר רבא הקדש מפקיע מידי שיעבוד היינו דווקא קדושת הגוף אבל לא קדושת דמים והנה לפמש"כ רש"י דבקדושת דמים לא מפקיע מידי שיעבוד אף לרבא דסובר מכאן ולהבא הוא גובה משום דאף דהוי שלו מ"מ מיקרי אינו ברשותו כיון שהם ממושכנים למלוה ונראה מזה דקדושת הגוף דמפקיע מידי שעבוד הוא משום דקדושת הגוף חייל אף שאינו ברשותו וקרא דוכי יקדיש הוא רק בקדושת דמים וקשה דהא בב"ק (דף ס"ח) דמוקי ר"ל מתניתין דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר שהקדישו בעלים ביד גנב ופריך ומי קדיש והאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש עיי"ש והא התם דהוי קדושת הגוף למזבח ואפ"ה פריך מדרבי יוחנן אלמא דגם בהקדש מזבח בעינן שיהא ברשותו: ומצאתי להקצוה"ח (בסימן קי"ד) שהקשה כן ותירץ דלר"ל פריך לטעמי' דאיהו מוקי לקמן (דף ע"ז) משנה דגנב והקדיש ואח"כ טבח בשוחט בעלי מומין בחוץ דהוי רק קדושת דמים להכי בעינן שיהא ברשותו: אבל תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לחומר הקושיא דהא חזינן שם בסוגיא (דף ע"ו) דפריך אר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב נהי דסבר ר"ש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים איפכא מיבעיא לי' קדשים שחייב באחריותן פטור דאכתי לא נפיק מרשותי' קדשים שאינו חייב באחריותן חייב דמפקי לי' מרשותו ע"ש דמקשי הכי משום דמפרש דמיירי שהקדיש הגנב ומחמת זה הוצרך לחסר מתניתין ולאמר דר"ש אמילתא אחריתא קאי והכי קתני אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי דו"ה וכן גונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש רש"א קדשים שחייב באחריותן וכו' וכ"ז רק מחמת שהוא מפרש מתניתין שגנב והקדיש שהקדישו הגנב. דלר"ל שמפרש שהקדישו בעלים ביד גנב אין צריך לחסר מתניתין דשפיר קאי ר"ש אהקדישו בעלים בבית גנב ומחלק בין קדשים שחייב באחריותן דהוי עדיין ברשות בעלים וחייב לקדשים שאינו חייב באחריותן וכמ"ש התוס' בהדיא שם (עמוד ב') ד"ה ור"ל דלר"ל אין צריך לומר דר"ש אמילתא אחריתא קאי א"כ הא גופא תיקשי אמאי לא מוקי סתמא דהש"ס בהקדישו בעלים ביד גנב ולא נצטרך לחסר מתניתין ולמימר דר"ש אמילתא אחריתא קאי וע"כ דהיינו טעמא דמילתא דר"ל מוקי לה כשהקדישו בעלים ביד גנב הוא משום דסובר כצנועין דיכול להקדיש דבר שאינו ברשותו אבל ר"י לא בעי לאוקמי הכי משום דאזיל לטעמי' דסובר שאינו יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כמו שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו ולהכי לא מצי לאוקמי כשהקדישו בעלים ביד גנב דאינם יכולים להקדיש והוצרך לומר דר"ש אמילתא אחריתא קאי אגונב מבית הקדש וא"כ תיקשי לשיטת רש"י ז"ל דסובר דבקדושת הגוף מצי להקדיש דבר שאינו ברשותו הא ר"י מוקי לה בשוחט תמימים שלא לשם בעלים שם בסוגיא כי היכי דלא תיקשי והא חזרה קרן לבעלים וא"כ כיון דבתמימים מיירי הא הוי קדושת הגוף וחל ההקדש אף שאינו ברשותו והוי' לי' לאוקמי שהקדישו בעלים ביד גנב ולא לחסר מתניתין ולמימר ר"ש אמילתא אחריתא קאי: לכן נראה לי דדברי רש"י ז"ל נכונים מטעם אחר ולא קשה מסוגיא דב"ק דודאי גבי קדושת הגוף חיילא קדושה אף בדבר שאינו ברשותו אף דבקדושת דמים לא חיילא וטעמא דמילתא דגבי קדושת דמים אמרינן דלא חייל קדושה בדבר שאינו ברשותו משום דלאחר שיחול ההקדש שוב אין לבעלים זכי' בגווייהו ונפיק מרשותו לגמרי ואנן קיי"ל דדבר שאינו ברשותו אינו יכול להקדיש אבל קדושת הגוף שאחר שיחול ההקדש יהא לבעלים זכי' בגווייהו שהקרבן יקרא ע"ש ומה"ט אמרינן בב"ק (דף ע"ו) דאף דהקדש מקרי מכירה גבי קדשי בדק הבית משום מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לגבוה מ"מ בקדשי מזבח לא מיקרי מכירה משום דעדיין שם בעלים עלייהו וכמ"ש התוס' (שם) ד"ה והשתא עיי"ש וכיון דשם בעלים עלייהו ויהא אחר הקדש לבעלים זכי' בגווייהו לא איכפת לן במה שעכשיו בשעת הקדש אינו ברשותו כיון שאחר ההקדש יהא ברשותו דלא גרע הא דבעינן לענין הקדש שיהא ברשותו מהא דבעינן שיהא שלו דאמרינן בב"ק (ס"ז) הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה אפילו למ"ד יאוש לחוד לא קני משום דאיכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא תרומה ואע"ג דכל כמה דלא חיילא תרומתו ליכא שינוי השם ממילא חיילא התרומה א"כ כ"ש דאמרינן הכי לענין דבר שאינו ברשותו דאף אם קודם ההקדש אינו ברשותו מ"מ בגוונא דאם יחול ההקדש יהא ברשותו שפיר חייל וא"כ בקדושת הגוף אף דהשתא לאו ברשותו מ"מ כיון דשלו הוי למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה שפיר חייל ההקדש משום דאם יחול ההקדש יהא ברשותו ככל קדשי מזבח דרשות בעלים עליהם ופקע שיעבוד הבע"ח וחייל ההקדש ושפיר אמר רבא דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד: וכ"ז בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית דלאחר שיחול ההקדש אין לבעלים שום זכי' בגווייהו ולא יהא ברשותו אחר ההקדש כלל דמה"ט חשבינן להו כמכירה גמורה והשתא קודם הקדש נמי לאו ברשותו קיימי כמ"ש רש"י דבמה שהם ממושכנין למלוה לא מיקרי ברשותו של לוה להכי בדבר שאינו רשותו