עונג יום טוב רלד

ספק בן ט' שנה ויום אחד ספק שאינו פוסל בביאתו בפסולי כהונה ואמאי נוקמי הקטן אחזקה קמייתא דהוא פחות מבן ט' ונוקי אתתא אחזקתה. מיהו לכהונה ניחא דלא מוקמינן ליוחסין אחזקה כו' אבל לתרומה קשיא. ויש לומר דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אף על פי שהיה ספק כשבא עלי' לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לה עכ"ל. והקשה המהרי"ט ז"ל (חלק א' סימן י"א) אמה שכתבו התוס' כיון שהוא בן ט' לפנינו לא אמרינן אוקי אחזקה והא בכל דוכתא מוקמינן אחזקה אע"ג דעכשיו אשתני הדבר כמו בנדה דאמרינן אשה זו בחזקת טהורה עומדת אע"ג דעכשיו היא טמאה ובחביות ובמקוה אי לאו דהוי תרתי לריעותא הוי מוקמינן המקוה בחזקת שלימה והחביות בחזקת שלא החמיץ אע"ג דהשתא נמצאת המקוה חסירה והחבית חמוצה וכן גבי נגע בפ"ק דחולין (דף י') דמוקמינן לה אחזקת שלימה ולא חיישינן אדנפיק ליה ואתי בציר לי' שיעורא אע"ג דהשתא היא חסירה כמ"ש התוס' שם ודווקא גבי בוגרת ביומא דמשלם שית לא מוקמינן לה בחזקת נערה כשהיא בוגרת לפנינו כדאיתא בקידושין (דף ע"ט) משום שביום זה היא עשויה להשתנות ולהביא סימני בוגרת אבל בכל דוכתי אזלינן בתר חזקה אע"פ שנשתנה עכשיו: ונ"ל דלענין מה שהקשו התוס' נוקי קטן אחזקה יש לומר דלא אמרינן אוקי אחזקה אלא בדבר שאנו ממשיכין זמן החזקה הראשונה במה שמעמידין הדבר על חזקתו כמו נדה שאנו אומרין שעד עכשיו טהורה היתה ועכשיו ראתה מפני שאנו צריכין להעמיד אחזקה כמקדם כל מה שאנו יכולין לומר שתכונתו הראשונה נמשך כל מה שאנו יכולין להמשיך כמו בנגעים ובמקוה ובחביות וכן בסימני גדלות שהקטנות יכול להמשך זמן רב וכן כל כיוצא בו אבל בדבר שזמנו ידוע כמו ט' שנים ויום אחד דקטן שאף ע"י החזקה שנעמיד אין אנו יכולין להמשיך הזמן יותר שהרי בכלות ט' שנים ויום אחד ע"כ נעשה גדול לענין שתהא ביאתו פוסלת בלי איחור רק שאם נרצה להתיר האשה הזאת שאנו דנין על ביאתו עליה ולומר שבשעת ביאה עדיין לא היה בן ט' אנו מוכרחין לאחר זמן לידתו ולומר שלא כלה הזמן קטנותו עד אחר ביאתו ומאי חזית לאחר לידתו מלהקדימו להכי אין זה בכלל חזקה דגופא כיון שזמן קטנותו קצובה וא"א להמשיכו יותר מקצבתו ודוקא אם אפשר לומר שגם כעת הקטן אינו בן ט' בזה שייך שפיר לאוקמי אחזקה כיון שאנו באין לדין על גופו של קטן זה אז מעמידין גוף זה על חזקתו ואומרין שעדיין הוא קטן אבל אם הקטן לפנינו הוא בן ט' ואנו באין לדון על זמן ביאתו אם היה תוך ט' או לאחר ט' בזה עיקר הספק אימתי התחילו הט' שנים ואימת כלו לא שייך בזה חזקה ומאי חזית שכלו אחר זמן ביאתו שמא כלו קודם זמן ביאתו ולהמשיך הזמן יותר מט' א"א מפני שהט' שנים הוא קצוב וזה פשוט ועיין בשו"ע אהע"ז (סימן קנ"ה סעיף י"ד) ברמ"א בשם תשובת הרשב"א בספק אם הגיע לי"ב אי לא אזלינן לחומרא והיינו כמש"כ דלא שייך בזה חזקה: ובסברא זו נ"ל ליישב מה דקשה לי במש"כ הר"ן בפ"ק דביצה (דף ב') בשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות אף ביו"ט שחל אחר השבת כדמשמע לישנא דהש"ס וקשה נימא אי לא הוה שחיט לה היה מתיליד האידנא ומאתמול גמרה לה ואסור מה"ת משום שבת מכין וספיקא אסורה כדאמר התם בש"ס דלרבה ספיקא אסורה ודחיק שם הר"ן והרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל דכל כמה דלא מתילדא לא מיקרי גמר הכנה עיי"ש וקשה לכאורה מאי קשיא להו להנך רבוותא נהי דהכנה דאורייתא מ"מ נוקי אחזקה והיום הוא דנגמרה ושריא וכמ"ש התוס' בב"ק (דף מ"ו) ד"ה מידע לענין לידת בהמה ואף דביצה הוי דבר שיל"מ מ"מ הא מבואר בדברי הר"ן ז"ל דאזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ כיון דלא אתחזק איסורא והכי מוכח התם (דף ז') דקאמר כי לא בדק אימר מאתמול הוא ופרש"י משום דרובא ביממא ילדן עיי"ש אלמא דגם בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא וה"ה בתר חזקה אבל לפמש"כ דבדבר שיש לו זמן ידוע ואינו נמשך יותר לא שייך חזקה י"ל דלידת תרנגולת נמי אין זמנו נמשך ויש לו זמן קבוע מטעינתו עד גמרו להכי לא שייך לאוקמי אחזקה מפני שאין זמן עיבור נמשך יותר מזמן קבוע שיש לו ואין הספק אלא מתי התחיל ומתי נשלם זמנו ובזה לא שייך חזקה ול"ד ללידת בהמה שפעמים נמשך זמנו יותר כדאיתא בבכורות (דף כ"א) דיולדת למקוטעין ואמרינן בה ג"כ מקצת היום ככולו משא"כ בתרנגולת אמרינן בבכורות (דף ח') שיולדת לכ"א יום ואין עיבורה נמשך יותר ומסתמא אינה נגמרת קודם זמן הקבוע: ובזה מיושב נמי מה שקשה לי בהא דפריך בביצה (דף ג') למ"ד משום גזירה מברייתא דקתני וספיקה אסורה הא הוי ספק דרבנן ודחיק לשנויי דאתאן לספק טריפה וקשה אמאי לא מוקי דמיירי בספק על הביצה אימתי נולדה בעיו"ט או ביו"ט דאסור מטעם חזקה והשתא הוא דנולדה לדעת הפוסקים דספק דרבנן אסור בחזקת איסור א"ו דגבי תרנגולת דזמנה קבוע כ"א יום לא שייך בה חזקה לאחר את זמן לידתה ודו"ק כי נכון הוא: ולענין מה שהקשו התוס' בספק בן ט' ספק אינו בן ט' דנוקי אשה אחזקתה לתרומה ולכהונה א"ש דלא מוקמינן ליוחסין אחזקה אבל לתרומה קשיא נוקי אותה אחזקה. נ"ל דא"ש הא דלא מוקמינן אחזקה דכיון דמשמשת אסורה לאכול בתרומה דכתיב ורחצו במים וטמאו עד הערב ואם נתהפכה אסורה כל ג' ימים שא"א שלא תפלוט כדאיתא בנדה (דף מ"א מ"ב) מיהו זהו ודאי דווקא בבן ט' שנים ויום אחד שביאתו ביאה אבל פחות מבן ט' אין ביאתו ביאה ואינה מטמאה משום משמשת וגם משום פליטה שאין קריו מטמא ואם בא עלי' מי שהוא ספק בן ט' שנים אם ברה"י דקיי"ל ספיקו טמא ולא מוקמינן אחזקה דספק טומאה ברה"י כוודאי דמי כמ"ש התוס' בחולין (דף ט') עיי"ש ובנדה (דף ב') ואסורה לאכול בתרומה משום משמשת דטמא עד הערב ומחזקינן לה לוודאי טמאה כדין ספק טומאה ברה"י ואמרינן דהאי בועל בן תשעה ויום אחד הוא ומטמא בביאתו כמו ספק שרץ ספק צפרדע בדבר שיש בו דעת לשאול ברה"י וכיון שהחזקנו אותו לודאי בן ט' עד שתטבול וגם יעברו ג' ימי פליטה לכן אף שתטבול אח"כ ותטהר מטומאת השימוש והפליטה נמי אינה אוכלת בתרומה דכיון שהחזקנו את הבועל לבן ט' לענין פליטה ממילא פוסל בביאתו ואנו מוכרחים לאוסרה לתרומה לעולם. ואף דלענין הך ספק פסול ביאתו הוי לן לאוקמי איתתא אחזקה מ"מ כיון שספק טומאה שבביאתו גרמה לנו להחזיקו בוודאי בן ט' אנו מחזיקין אותו גם לענין ספק פסול ביאתו לודאי בן ט' ולא מוקמינן אחזקה דהא כמה מרבוותא סברי דהא דחוששין לספק דרוסה וכל ספק טריפות דאיתילד מחיים הוא משום שנולד הספק בשעה שהיתה באיסור אמה"ח להכי אסרינן אף אחר שחיטתה שהלך ממנה בודאי האי איסור אבמה"ח ולא מוקמינן לה אחזקה דאתיא מכח רוב בהמות כשירות הן כ"ש הכא שהספק פסול ביאה נולד ביחד ממש עם הספק טומאת ביאה דוודאי מהני מה שהחמירה תורה למשווי לודאי את הספק טומאת ביאה למשווי גם את הספק פסול ביאה לודאי ולא להעמידה על חזקתה לענין פסול ביאת הספק בן ט': ואף לשיטת התוס' בחולין (דף מ"ג) דסברי דהא דחוששין לספק דרוסה הוא משום דדרוסה שכיח הא לא"ה הוה מוקמינן אחזקת כשרות אף שנולד בשעה שהיתה אסורה עדיין מחמת אבמה"ח ולא מהני איסור אבמה"ח לספק איסור טריפה מידי אחרי שאיסור אבמה"ח כבר הלך לו בודאי שהרי נשחטה מ"מ היינו דוקא התם שאיסור אבמה"ח ואיסור טריפה תרי מילי נינהו