עונג יום טוב רלג

לא לא שייך לומר דמוקמינן אחזקה שלא נעשה דבר זה: וגם מהש"ס דחולין שהבאנו לעיל יש ראיה לזה דהא אמרינן שם לא בדק בסימנין ר"א בר ינאי אמר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא במאי קמיפלגי בדר"ה דאר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה ומ"ס בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן וקשה לפ"ד הרמב"ם שבארנו לעיל] אמאי בחזקת טומאה לא אמרינן הא בעינן למימר שהיא בחזקתה כמו שהיתה עד עכשיו אינה זבוחה כן היא עכשיו אינה זבוחה וממילא מטמא כיון דאינה זבוחה הוי כמתה מאליה א"ו דלא שייך להעמיד על חזקת אינה זבוחה שעל העדר הדבר לא שייך חזקה ועיקר חזקת אינה זבוחה שייך על קביעות מהות הבהמה דהיינו שאנו אומרים דכמו שהיתה הבהמה אסורה באכילה עד עכשיו מחמת שלא היתה זבוחה כן גם עכשיו אסורה באכילה מחמת שלא נשחטו רוב סימנין וכיון שעיקר החזקה הוא על קביעות האיסור שבבהמה להכי סובר ר"א בר ינאי דלא מהני הך חזקה לענין טומאה דהא בחייה לא היתה טמאה הרי מוכח מזה דא"א לדון דין חזקה אלא מחמת קביעות האיסור דרביע על דבר הנידון ובלתי זה א"א לומר שהיא אינה זבוחה כמו שהיתה עד עכשיו שהוא דבר שאין בו ממש ולא שייך ע"ז חזקה ואפילו לפי דתנא במתניתא דמטמא במשא אע"ג דעד עכשיו לא היתה מטמא אין הטעם משום דסובר דמעמידין על חזקת אינה זבוחה בלי שום קביעות איסור שבגוף הבהמה אלא דסובר כיון דמהני חזקה לענין איסור אכילה (שאיסור זה רביע עליה מחיים] לדון עלי' שלא נשחטה כהוגן ממילא היא טמאה דכל שלא נשחטה כהוגן מטמא אבל גם לדברי המתניתא היכא דאין שום קביעות איסור בדבר הנידון לא שייך חזקה כלל והכי משמע לשון הש"ס מ"ס בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא משמע בהדיא דלהכי מטמא משום דכיון דמהני לענין איסור ממילא היא טמאה כיון דמחמת האיסור אנו דנין שלא נזבחה כהוגן. אבל לענין טומאה לחוד לא הי' מועיל חזקה דבחי' לא היתה מטמאה ולומר שהיא בחזקת אינה זבוחה לא אמרינן שהוא דבר שאין בו ממש: ועיין בעירובין (דף ל"ה) תוס' ד"ה אמר ר' ירמי' שהקשו בהא דפריך הש"ס דר"מ אדר"מ דגבי עירוב סובר ר"מ דספק עירוב אסור ובנגע בא' בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת סובר ר"מ דטהור ומאי קושיא נימא הא דלא מוקי ר"מ גבי עירוב תרומה אחזקתה משום דאיכא כנגדה חזקה דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב כמ"ש רש"י לקמן בהא דאמרינן היינו טעמא דר"י דסובר גבי עירוב ספק עירוב כשר וגבי מקוה בספק שיש מ' סאה טבל דספיקא לחומרא דה"ט דר"י דאמרינן העמד טמא על חזקתו ופרש"י דגבי מקוה כולה חזקה לחומרא אבל גבי עירוב איכא חזקה לקולא ולחומרא חזקת תרומה שלא נטמאת לקולא וחזקת תחום ביתו לחומרא ע"כ: ונ"ל לישב דודאי לר' יוסי פרש"י שפיר דאיכא חזקת ביתו לחומרא דאי נימא שנטמאת מבע"י ולא יקנה עירוב ממילא יש לו תחום ביתו אבל לר"מ לטעמי' ליכא כלל תחום ביתו דהא אמר בעירובין (דף נ"ב) לא תימא טעמא דר"מ ספק עירב ספק לא עירב הוי חמר גמל אלא אפילו ודאי לא עירב הוי חמר גמל ופרש"י אפילו נתגלגל העירוב מבע"י חוץ לתחום ובודאי לאו עירוב הוא הוי חמר גמל לר"מ דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של צד שני לביתו עכ"ל א"כ לא שייך לר"מ חזקת תחום ביתו דכיון דתחום ביתו אין לו אפי' אם נטמאת מבעוד יום ושפיר פריך על ר' מאיר דסובר ספק עירוב אסור אע"ג דאיתא חזקת טהרה דתרומה וגבי נגע בא' בלילה מטהר משום חזקה אבל לר"י שפיר פירש"י ז"ל דאמרינן חזקת תחום ביתו ודווקא לר' יוסי דסובר דאם אין עירובו עירוב לא הפסיד תחום ביתו שפיר אנו אומרים בספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה דמעמידין אותו על חזקת תחום ביתו אבל לר"מ דסובר דבכל גוונא הפסיד תחום ביתו אף אם נטמא מבעו"י א"כ לא שייך להעמידו על תחום ביתו דבין כך ובין כך הפסיד תחום ביתו ולהעמידו על חזקתו שלא עירב א"א שזה שאין לו תחום שהניח הוי דבר שאין בו ממש ולא שייך בו חזקה: וגם מהש"ס מוכרח דלר"י איכא חזקת תחום ביתו ולר"מ ליכא למימר חזקת תחום ביתו דהא מקשה מדר"י אדר"י דגבי מקוה סובר ר"י בנמדד ונמצא חסר טמא למפרע ובספק עירוב סובר דכשר ואטו לא ידע דגבי טומאה איכא חזקת טומאה וגבי עירוב איכא חזקת טהרה דתרומה ואף אי נימא דהוי ס"ד דמיירי במקוה שנמדד ואיכא התם נגד חזקת טומאה חזקה דמקוה אכתי הוי ספק השקול ולהכי מטמא ר"י ובעירוב מיקל דהוי חזקת טהרה לחוד א"ו דבעירוב נמי איכא נגד חזקת טהרה חזקת תחום ביתו ושפיר פריך דגבי עירוב מיקל בספק השקול ובטומאה מחמיר בספק השקול עד דמשני רבא דמיירי במקוה שלא נמדד והוי גבי טומאה חזקה לחומרא לבד וכ"ז הוא לר"י אבל לר"מ מוכח שם בש"ס דלא שייך לאוקמי אחזקת תחום ביתו והוי ספק השקול דהא רבא קאמר התם אהא דמקשינן דר"מ אדר"מ התם תרי חזקה הכא חדא חזקה דהיינו דבנוגע בא' בלילה יש תרי חזקה חזקת טהרה של הנוגע וחזקת חיים של המת והכא בעירוב חדא חזקה לקולא דהיינו חזקת תרומה משמע דהוי רק חזקה לקולא וחזקה לחומרא ליכא כנגדה. והיינו משום דלר"מ לא מיקרי חזקת תחום ביתו חזקה כלל כיון שכבר איבד תחום ביתו ולהעמידו על חזקתו שלא הי' לו תחום החדש נמי לא שייך דלא שייך חזקה על מה שלא היה לו שזה רק העדר בעלמא וכח חזקה הוא רק אם יש לה לחול על איזה דבר (ועיין ברש"י ז"ל שפי' דברי רבא בתירוצא דהתם תרי חזקה הכא חדא חזקה דמוקי נמי כרבה ורב יוסף דמיירי בשני כיתי עדים ובנגע בא' בלילה מטהר ר"מ אף בב' כיתי עדים משום דאיכא תרי חזקה ובעירוב מטמא בחדא חזקה בב' כיתי עדים וקשה למה הוצרך רש"י ז"ל לפרש לרבא דמיירי בב' כיתי עדים ולא פירש כפשוטו דרבא מיירי בכת אחת ומחלק בין תרי חזקה לקולא לחדא חזקה לקולא אבל לפמש"כ מ"ש דהוקשה לרש"י ז"ל דמאי משני הכא דלא מהני חדא חזקה לקולא הא בכל התורה מהני ומקילינן גם בחדא חזקה ואמאי אמר ר"מ הכא דהוי חמר גמל כיון דליכא חזקה אחרת לחומרא כנגדה דהא לר"מ ל"ל חזקת תחום ביתו להכי פרש"י ז"ל דרבא מוקי נמי בב' כיתי עדים וסובר כרבה ור"י דבב' כיתי עדים לא מוקמינן אחזקה מיהו בתרי חזקה מקילינן אפי' בב' כיתי עדים והיינו דמחלק רבא בין תרי חזקה לחדא חזקה משום דקאי אב' כיתי עדים אבל בכת אחת ודאי לא מחמיר ר"מ אף בחדא חזקה לקולא כיון דל"ל לר"מ חזקת תחום ביתו לחומרא בעינן למיזל בתר חזקה לקולא כמו בכל התורה וא"ל אוקמיה אחזקה שלא היה לו תחום חדש דזה לא שייך לאמר משום דלא שייך חזקה שלא הי' לו דחזקה הוא רק על איסור חפצא ולא שייך חזקה על ההעדר]: ואחרי שבארנו קצת עניני חזקה נבאר עתה דברי התוס' ביבמות (דף ס"ח) ד"ה רישא שהקשו בהא דתנן