עונג יום טוב כב

דשמואל להשמיענו דצמר פוטר בש"פ ולא בעינן מין כנף דווקא ולא בא להשמיענו כלל רבותא בדין כלאים. דכיון דל"ל ממינו ודאי דעשה דוחה ל"ת והש"ס דקאמר גבי קלא אילן אפשר במינו היינו היכא דאית לי' ממינו לא דחי ואסור להטיל משאינו מינו כדר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא כו' ע"כ דברי הרשב"א ז"ל אבל לשון הר"מ ז"ל ודאי משמע דאפילו לית לי' ממינו אסור לעשות הלבן מכלאים דלא מפליג כלל בין אית ליה ממינו בין לית לי' ממינו וכן משמעות דבריו שסיים וכאן אפשר לקיים שתיהן. וכן מצאתי להרב"י באו"ח (סימן י"א) שדעתו בשיטת הרמב"ם דאפילו אין לו ממינו אסור להטיל לבן של כלאים ואף דבכה"ת עשה דוחה ל"ת היכא דל"ל של היתר ומקרי אינו יכול לקיים שתיהם כמו גבי מילה בצרעת בשבת (דף קל"ג) דאי ליכא אחר מיקרי א"א יכול לקיים שתיהן ושרי לאבי הבן למול וכן גבי מצה של חדש שהביאו התוס' בספ"ק דקדושין בשם הירושלמי דעשה דוחה ל"ת מ"מ גבי כלאים בציצית נראה דהיינו טעמא דלא דחי אפילו היכא דל"ל ממינו משום דאינו מחויב ללבוש בגד של ד' כנפות רק אם לובשו מחויב להטיל בו ציצית כמ"ש הר"מ (בפ"ג מהלכות ציצית) להכי לא דחי אפילו אם ל"ל ממינו דלא ילבש הבגד ולא יצטרך לעבור על איסור כלאים ודווקא לענין תכלת בבגד פשתן גלי קרא דדחי דאל"כ יתבטל מצות תכלת בבגד פשתן לגמרי ואין לומר דניקו ונימא ליה שלא ילבש בגד פשתן כלל ויתקיים מצות תכלת בבגד צמר דז"א דהא עיקר מצות תכלת וציצית ניתן על בגד צמר ופשתים ומכש"כ לפי מה שפ' הר"מ ז"ל כמ"ד דשאר מינין אינן חייבין אלא מדרבנן א"כ מצות ציצית ותכלת ניתן רק על אלו שני מינין צמר ופשתן ואם נימא דלא ילבש פשתן עם תכלת הרי אנו עוקרין מצות תכלת בפשתן לגמרי אבל גבי לבן שפיר אמרינן דאפילו אין לו ממינו לא יטיל משאינו מינו ולא ילבש הבגד כשאין לו לבן ממינו ונתקיים מצות לבן בשני המינים היינו בצמר ופשתן כשיהיו לו ממינו ולישנא דהש"ס נמי הכי משמע דקאמר אפשר במינו ולא אמר גזירה שמא יהיה לו ממינו והיינו משום דכיון דאפשר להתקיים המצוה במינו אסור אפילו אין לו ממינו משום דאמרינן שלא ילבש הבגד כלל כשאין לו ממינו. ואף דלגבי יבום אמרינן ביבמות דע"ד ל"ת ולא איכפת לן במה דאפשר בחליצה משום דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא אלמא דלא חשבינן הא דאפשר למיפטר נפשי' ממצוה לאפשר לקיים שתיהן התם שאני דכיון דכבר חלה עליו המצוה לא חשבינן חליצה לאפשר אבל הכא שאם אינו לובש בגד של ד"כ לא חיילה עלי' חובת מצות עשה דציצית עדיפא לי' שלא ילבש הבגד משילבשנו ויעבור על הל"ת זו מה שנראה בשיטת הרמב"ם ז"ל: מעתה צריכין ליישב שיטת הר"מ ז"ל כיון דמתפרש להא דאמרינן אפשר במינו היינו דמהאי טעמא לא דחי כלל אפילו בדלית לי' ממינו ואפילו מדאורייתא לא דחי דהא אמר שמואל דפשתן פוטר בש"צ וש"צ פוטר בש"פ וכן אמר שמואל שם במנחות תכלת אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ומסיק מאי פטורה אפילו הטיל למוטלת ופרש"י ז"ל כגון הטיל למוטלת דכי שרא רחמנא כלאים בציצית לגמרי אישתרי והתוס' פירשו שם דאפילו בלילה דלאו זמן ציצית נמי אין בו משום כלאים והר"מ ז"ל השמיט גם הך מימרא דשמואל: ע"כ נראה לפענ"ד בשיטת הרמב"ם ז"ל, דשמואל במימרא דפשתן פוטר בש"צ וש"צ בשל פשתן וכן באידך מימרא דתכלת אין בו משום כלאים אזיל לטעמי' דאמר שם כלי קופסא חייב בציצית דציצית חובת מנא וא"כ אנו צריכין להבין בעיקר הדברים מ"ט אתי עשה דציצית ודחי ל"ת דכלאים. הא יכול לקיים עשה דציצית כשהוא מונח בקופסא ול"ת דכלאים עובר בלבישה דווקא אולם הדבר נכון דהא שמואל אמר שם דבזקן שעשה לכבודו פטור כיון שאינו עשוי ללבישה וכיון דאינו מתחייב בציצית אא"כ עשוי ללבישה א"ש הא דלא חשבינן אפשר לקיים שניהם ע"י שיהא מונח בקופסא דאם נאסר ללבוש אין אנו יכולים לחייבו בציצית דכל חיובו הוא רק מחמת שראוי ללבישה וכיון דאין אנו יכולים לחייבו בציצית אא"כ נתיר ללובשו וקיי"ל דעשה דוחה ל"ת הרי אנו מוכרחים להתיר הלבישה ולא איכפת לן במה שאפשר לקיים מצות ציצית במה שהבגד מונח בקופסא דמ"מ אין מקום למצוה זו אא"כ נתיר הלבישה והשתא נמי מש"ה פשיטא לי' לשמואל דתכלת אין בו משום כלאים אפילו בלילה דבשלמא אי כלי קופסא הוי פטורין ולא היה חיוב מצות ציצית אלא בשעת לבישה ממש והיה דומה ממש לכל עשה דוחה ל"ת שבתורה שבשעה שעובר על הל"ת במה שעובר על הל"ת בזה מקיים העשה דהעשה מקיים בלבישה והל"ת עובר ג"כ בלבישה אז ודאי דלא הוי שרי אלא בשעת קיום המצוה ממש דהיינו ביום ולא בלילה. אבל כיון דכלי קופסא נמי חייבין א"כ אין קיום המצוה ע"י הלבישה דווקא וכשאינו לובשו נמי מקיים מצות ציצית אלא שהותרה הלבישה משום דאין מקום לקיים מצות ציצית אא"כ יותר הלבישה ומתנאי המצוה הוא שיהא ראוי ללבישה א"כ לא הי' העשה יכולה לדחות כלל הל"ת כיון שבעיקר העבירה ומעשה לבישת הבגד לא מתקיימת העשה דהעשה מתקיימת גם בהנחה בקופסא והל"ת בלבישה ואחרי שבאמת הי' רצון