עונג יום טוב רכט

איסור דהא האיסור שנפל לתוכו היה אסור ויש לו חזקת איסור מקודם שנתערב בהיתר ואם נימא שיהא בטל בהיתר הרי נעשה האיסור שנתערב להיתר ומוציאין אותו מחזקת האיסור שהי' לו קודם שנעשה התערובות וכיון שיש כאן ב' חזקות מתנגדות חזקת היתר של התבשיל וחזקת איסור של האיסור שנתערב בו אין לילך אחר שום חזקה עכ"ל ועדיין קשה לי דזה ניחא בשאר שיש להם חזקת איסור ובעינן למימר שלא נתבטלו עדיין אבל בחלב שנשפך לתוך קדירת בשר ולא ידענו אם יש ס' נגד החלב בזה שפיר הוי לן לאוקמי התבשיל על חזקתו של היתר ומותר הוא והחלב שנשפך לתוכו דהא שניהם היה להם חזקת היתר: וצ"ל דלהכי לא מוקמינן אחזקתו בנפל ואינו ידוע אם יש ס' לבטל משום דכיון דודאי נפל רק דמספקינן אם יש ס' לא מוקמינן אחזקה מדרבנן וכה"ג כתבו התוס' בכתובות (דף כ"ג) בזרק ספק קידושין כגון שע"א אומר קרוב לו ועד אחד אומר קרוב לה דלא מוקמינן אחזקה להתירה לכתחילה עיי"ש. מיהו הח"מ כתב באהע"ז (סימן ל') דדוקא בכת א' מחולקים אי קרוב לו או קרוב לה אסור מדרבנן משום דאיכא ע"א שאומר קרוב לה אבל אי מסופק לשני העדים אי היה קרוב לה אנן מוקמינן שפיר אחזקה אעפ"י שודאי זרק לה קידושין וא"כ ה"נ הוי לן לאוקמי אחזקה [ועיין בב"ש שם (ס"ק ט') שכתב טעם אחר להתיר במסופק לשני העדים דהוי כמקדש בלא עדים משמע הא לאו האי טעמא דמקדש בלא עדים לא הוה מוקמינן אחזקה] ועוד נ"ל דדברי בעל שיבת ציון שייכא אף בתערובות בב"ח אע"ג דהחלב היה מעיקרא מותר ולא שייך לומר דמוקמינן ליה אחזקת איסור דידיה מ"מ אכתי שייך לומר דמוקמינן אחזקתו שיש בו טעם ועודנו בטעמו ולא נתבטל בבשר ולהכי לא מוקמינן הבשר אחזקת היתר דידיה דאדרבה מוקמינן החלב אחזקתו ועודנו בקיומו וטעמו מיהו כ"ז בנפל ולא ידעינן אי יש ס' לבטלו אבל אם ספק אם נפל כלל בזה ודאי צריכין לאוקמיה אחזקתו בין בשאר איסורין בין בבב"ח: מיהו נ"ל דלא שייך חזקה אלא בדבר שהספק רכיב אכולא חפצא כמו בתרומה דמוקמינן אחזקת טבל דאי אמרת שנתרם הרי יצא מידי טבל דהוי פתיך בכולא כרי קודם שתיקן. או באשה שראתה דם דמטהרינן לה למפרע מחמת חזקה דהא אם נימא דעכשיו ראתה א"כ בראי' זו רבע שם טומאה אכולא גופא אבל בתערובות שאם נתערבה איסור בהיתר הרי ההיתר לא נשתנה מכמו שהיה רק שנדבק אליו איסור שאין באפשרי להפרישם בזה לא שייך לאוקמי אחזקה וכה"ג כתב הרשב"א ז"ל לענין גיד הנשה בספק אם נטל גידה ממנה דלא שייך לומר אוקמא אחזקת איסור על הירך משום שהגיד הוא דבר בפני עצמו והירך הוא דבר בפ"ע ואינם רק מחוברין זה בזה ואף שהפוסקים כתבו גבי תערובות איסור בהיתר ברוב דאיסור נהפך להיות היתר היינו דווקא דאיסור נהפך להיות היתר דאזיל מינה כח האיסור שהיה בו ונעשה ככל דבר המותר באכילה אבל היתר באיסור לא בטיל להיות בו קביעות כח האיסור כדאמרי' (מנחות כ"ג) א"א לשחוטה שתעשה נבילה והרי קיי"ל דהיתר בהיתר לא בטל דאין שייך ביטול אלא בכח הרע שבאיסור אבל לא היתר בהיתר ולא היתר באיסור: ויש להביא ראיה לזה מהא דפריך ביבמות (דף פ"ב) וסבר ר"י תרומה בזה"ז דאורייתא והתניא ב' קופות א' של תרומה וא' של חולין ולפניהם ב' סאין א' של תרומה וא' של חולין ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו ואר"ל והוא שרבו חולין על התרומה ור"י אומר אעפ"י שלא רבו חולין על התרומה בשלמא ר"ל קסבר בדרבנן נמי בעינן רביה אלא דר"י קשיא ופרש"י דמי תלינן לקולא באיסור דאורייתא ע"כ ומאי קשיא דילמא אף דסובר ר"י תרומה בזה"ז דאורייתא מ"מ שרינן בלא רביה משום דמוקמינן הך חולין אחזקתייהו שהיו מותרין עד עכשיו א"ו דבדבר שנאסר מחמת תערובות לא שייך לאוקמי אחזקתן כיון שאין אנו באין לאסור החולין בעצמותן רק מחמת התרומה שנתערב בהן ואף שהתוס' הקשו שם אהא דמותיב מהך ברייתא ולא מייתי מתניתין דב' קופות א' של חולין וא' של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך א' מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה אני אומר לתוך תרומה נפל ואמאי לא פליגי נמי ר"י ור"ל אהך משנה ותי' דמשום רבותא דר"י מייתי הך ברייתא דאפי' בשתי קופות ושתי סאין דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקתייהו והיינו משום דכיון דודאי נפל להו רק דלא ידעינן מה נפל דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה ר"י בלא רביה ואפשר דבסאה א' אפי' ר"ל שרי בלא רביה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתניתין אלא אברייתא עכ"ל התוס' הרי משמע מדברי התוס' דשייך לאוקמה אחזקה: מ"מ נ"ל דאפ"ל דדוקא גבי תרומה דרבנן מוקמינן אחזקה כה"ג גבי תערובות דקיל טפי אבל באיסור דאורייתא לא מוקמינן אחזקה גבי תערובות כמו שהוכחנו לעיל מהא דפריך הש"ס לר"י דסבר תרומה בזה"ז דאורייתא [ואפילו באיסור דרבנן נמי נ"ל דיש לחלק בין איסור תרומה שנפלה לתוך חולין דבתרומה שייך קצת לאוקמי אחזקה גבי תערובות משום דאיסור תערובות תרומה נפקא לן בספרי ובירושלמי בפ"ד דתרומות מקרא דכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו ודרשינן דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו דמשמע לישנא דקרא שתערובות התרומה מקדש חולין שנפל לתוכו ומשמע פשטא דלישנא שגם החולין נעשה קדוש וכיון שנשתנה שם החולין ע"י התערובות שייך קצת לאוקמי אחזקתו הראשונה שלא נתערב ולא הקדישו אבל בשאר איסורין לא שייך כלל חזקה גבי תערובות]: שוב ראיתי שגם בגמרא איתא בהדיא דבספק דימוע שייך לאוקמי אחזקה דאמרינן בעירובין (דף ל"ו) כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ונטמאת ספק מבע"י נטמאת ספק משחשיכה וכן בפירות ספק נתקנו מבע"י ספק משחשיכה ופריך מ"ש ספק תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתו ואימא טהורה היא פירות נמי העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו ומשני לא תימא ספק מבע"י נתקנו אלא אימא ספק מבע"י נדמעו עיי"ש. והא התם טעמא דר"י דאמר ספק עירוב כשר משום חזקה דתרומה כמ"ש רבא שם וכדקאמר הש"ס מ"ש תרומה דאמרינן העמד על חזקתו הרי חזינן דבספק נדמעו נמי מוקמינן אחזקה אע"ג דע"י הדמוע אין העצם החולין נשתנה והוי רק תערובות אפ"ה מוקמינן אחזקה: מיהו לפמ"ש הה"מ (בפ"ו מהלכות עירוב) מקילינן בספק עירוב אף היכא דליכא חזקת היתר ולא בעינן רק שלא יהא חזקת איסור וצ"ל הא דאמר מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתו הוא לרווחא דמילתא שוב ראיתי דאף אם נימא דלא מקילינן אלא היכא דאיכא חזקה לקולא מ"מ א"ש דמיירי שנפל תרומה לתוך החולין ורבו החולין על התרומה דמדאורייתא בטל ברובא רק מדרבנן אסור דהוי דימוע דרבנן ולא חזי לעירוב וכיון דהוי ספק מבע"י נדמעו ספק משחשיכה אוקמינן תרומה המעורבת אחזקתייהו ונפלה משחשיכה דהא תרומה אם נפלה לרוב חולין מדאורייתא אזיל מיני' קדושת תרומה ואיסור נהפך להיות היתר ומוקמינן אחזקה דלא אזיל מינה דין תרומה עד שחשיכה ובזה שפיר אזלינן בתר חזקה כיון דהביטול מהפך איסור להיתר שייך חזקה שנתהפך משחשיכה אבל היכא דאין אנו רוצין להפך דבר מעצמותו לא שייך חזקה: ובזה ישבתי מה שהקשה בעה"מ משכנות יעקב מהא דאמרינן במס' ע"ז (דף כ"ג) דפליגי ר"א ורבנן אם לוקחין קרבנות מעכומ"ז דר"א סובר אין לוקחין דחיישינן לרביעה ורבנן לא חיישי לרביעה ומשמע שם דר"א מדאורייתא חייש דהא מקשי לי' התם מקראי טובא ואמאי הא ספק בעלמא