עונג יום טוב רכז

ובעינן שיעור ביטול לבטל גם הקלין משום דאפשר לסוחטו אסור ונעשה הנוגע גופו של איסור ובעינן לבטל גם את הנוגע: ואחרי שנתבאר דאפשר לסוחטו אסור בבליעת קודש יבואר לנו היטיב דברי רש"י ז"ל דבחולין (דף ק"ח) תנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם אסורה ניער את הקדירה אם יש בה בנותן טעם באותה קדירה אסורה ופירשו הרשב"א והר"ן בשם ר"י בעל התוס' דבלא ניער את הקדירה בעינן ששים רק באותה חתיכה והשאר מותרת משום דאיסור לח שנפל בחתיכה העומדת חוץ לרוטב האיסור מתפשט בכל החתיכה אבל אינו יוצא מחתיכה לחתיכה וכדאמרינן בגמ' אילימא לא ניער וכסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלט דמשמע שאין האיסור נפלט מחתיכה לחתיכה כל זמן שלא ניער. והוקשה להר"ן ז"ל דמ"ט נימא שיהא האיסור מתפשט בכל החתיכה ואפילו גסה כמה ולא יהא יוצא מחתיכה לחתיכה ואפי' בדקה שבדקות ועוד דאפילו נימא דמילתא דפסיקא היא שאין האיסור יוצא מחתיכה לחתיכה לעולם מ"מ היא עצמה פולטת לחתיכה הסמוכה לה ותאסר בפליטתה דחתיכה עצמה נעשה נבילה ותירצו בזה דאפי' למ"ד חתיכה נעשה נבילה אינה אוסרת אלא במקום שהאיסור עצמו יכול להתפשט לפי שבכל מקום שהאיסור וההיתר יכולין להתפשט חשבינן אף פליטת ההיתר כפליטת האיסור כיון שהוא מתערב עמו אבל במקום שאין האיסור יוצא אין ההיתר לבדו אוסר דאי לא תימא הכי רותח דצלי שאנו מתירין בקליפה נימא שאותה קליפה נעשה נבילה ואוסרת הסמוכה לה ושני' לשלישית וכן לעולם א"ו היינו טעמא שכיון שאין בליעת האיסור מתפשט אלא כדי קליפה מוהל של היתר היוצא מאותה קליפה אינו אוסר הסמוך לה זה דעת רבינו יצחק ז"ל אבל אינו מחוור דכיון דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נעשה נבילה שאפי' היה אפשר לאיסור שיסחט ויצא מחתיכה זו אפ"ה החתיכה זו אסורה הרי כל מה שחתיכה זו פולטת איסור הוא וכיון שהוא כגוף האיסור למה לא תאסר חברתה בפליטתה ומה שהביא ראי' מן הצלי נראה לי כיון דחתיכ' נעשה נבילה מבב"ח למדנו כמו שאפרש לקמן אין אומרין כן אלא דומיא דבב"ח דרך בישול ואין בבב"ח קליפה מן התורה דדרך בישול אסרה תורה ומאי דאמרינן לקמן בגמרא מבלע בלע מפלט לא פלט דאלמא כל שלא ניער אין החתיכה אוסרת חברתה מחמת פליטתה הני מילי למאן דס"ל אפשר לסוחטו מותר דכיון שכן אין חתיכה זו שקבלה טעם מן החלב נידונית כחתיכת בשר אסור אלא כחלב שקבלה טעם ממנו ומשום הכי מקשינן מבלע בלע מפלט לא פלטה פליטה אוסרת לפי שהחלב שבה אפשר שאינו יוצא מחתיכה לחתיכה ואפילו הוא יוצא ממנה הו"ל מין בשאינו מינו וא"א שתאסר כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. אבל למאי דמסקינן אפשר לסוחטו אסור אפשר דאפילו בשלא ניער כלל ולא כיסה כלל אמרינן דכיון שגוף היתר של חתיכה זו נעשה איסור אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה כיון שכולן עומדות בקדירה שיש בה הבל ולחות ולפיכך נראין דברי רש"י ז"ל דרב הכי מפרש לה למתניתין טפת חלב שנפלה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסורה כלומר הקדירה כולה מפני שחתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כולן מפני שהן מינה עכ"ל הר"ן ז"ל: הנה נתבאר לנו מדברי הר"ן ז"ל שני שיטות שיטת התוס' דאף היכא דחתיכה עצמה נעשה נבילה עכ"ז אין בכח הנאסר לאסור במקום שאין האיסור יכול לילך והוא הטעם בקליפה ונטילה שאין הקליפה והנטילה אוסרין בסמוכין להן וכן להלן ושיטת רש"י ז"ל דהיכא שהנאסר נעשה נבילה יכול הנאסר לאסור בסמוך לו אף שהאיסור אינו יכול לילך שמה וטעמא דקליפה ונטילה אינה אוסרת לסמוך הוא משום דנעשה נבילה בשאר איסורים הוא רק מדרבנן וגבי בשר וחלב לא אשכחן קליפה ונטילה משום דכל היכא דבעי נטילה וקליפה הוא רק משום בליעה בעלמא אבל אינו מתבשל ובב"ח לא אסר קרא אלא דרך בישול הלכך בשאר איסורין שהחמירו בהן משום בב"ח לא החמירו אלא בגוונא דאסור בבב"ח דהיינו דקן בישול אולם הרשב"א ז"ל בחי' הקשה על שיטת רש"י ז"ל שפירש דטיפת חלב שנפלה על חתיכה שחוץ לרוטב שנאסרות שאר החתיכות משום שהחתיכה הראשונה נעשה נבילה ואוסרת שאר החתיכות א"כ טיפת חלב שנפלה על חתיכה מאי מהני אם יש בה ס' נימא מה שסמוך להטיפה נאסר מיד קודם שהגיע הטעם להלן להתבטל ונעשה נבילה ואוסר אח"כ בסמוך לו וכן להלן ותאסר כל החתיכה ולא יועיל ס' לבטולי ודחה מחמת זה פרש"י ז"ל והסכים לשיטת התוס' דכל מקום שאין האיסור יכול לילך אין הנאסר יכול לאסור אף שהנאסר נעשה נבילה: ונראה לי ליישב שיטת רש"י ז"ל דכיון דבב"ח לא אסרה תורה אלא דרך בישול דוקא ומזה ילפינן דבעינן טעם כדאמר רבא בחולין (ק"ח) דאף אי טכ"ע לאו דאורייתא אפ"ה א"א לומר דבב"ח יהא אסור היכא דלא יהיב טעמא משום דרך בישול אסרה תורה ודרך בישול מיקרי היכא דיהיב טעמא. להכי בעינן נמי שהחלב יהא בכחו לתת טעם בכל החתיכה. שזה מיקרי נתינת טעם דרך בישול אבל מה שנותן טעם רק סביבות החלב וכשמתפשט בחתיכה זו עצמה שנפל עלי' אין בכחה ליתן טעם אין זה דרך בישול דטעם דדרך בישול הוא כשמתפשט במקום נפילתו יכול ליתן טעם על כל החתיכה ולהכי אם בכל החתיכה אין בו לתת טעם שפיר מתבטל ולא איכפת לן במה שמתחיל ליתן טעם סביבות נפילתו דדרך בישול אסרה תורה ובישול הוא נתינת טעם כדמשני לרבא למ"ד טעמו ולא ממשו לאו דאורייתא: ולפ"ז כיון שביארנו דלדעת רש"י ז"ל והר"ן יכול הנאסר לאסור אף שאין באיסור עצמו להתפשט שם היכא דחנ"נ וטעמא דמהני ששים בטיפת חלב שנפל על חתיכה הוא משום דדרך בישול אסרה תורה א"כ היכא דלא בעינן דרך בישול בעינן למימר היכא דאפשר לסוחטו אסור לא מהני ששים דהטפה אוסרת סביבותי' ונעשה נבילה וכן לעולם כקושית הרשב"א ז"ל א"כ זרוע בשלה שנתבשלה עם האיל לא מהני בה ששים לבטולי דהאיל בולע מן הזרוע שאסור לזרים וכיון שנאסר הבשר שסביב הזרוע נעשה עצם האיסור שהרי ביארנו דבקדשים אפשר לסוחטו אסור כמו בב"ח וכשנבלע בתחילה סביב לזרוע נאסר וכן שני לשלישי וכן לעולם כמ"ש הרשב"א ז"ל וכאן לא בעינן דרך בישול וזה שאמר רבא דזה היתר הבא מכלל איסור הוא משום טכ"ע דאסור בקדשים וכיון דטעם כעיקר אסור בעינן למימר דלא מהני מאה וששים דהא בקדשים אפשר לסוחטו אסור דכתיב יקדש וכאן התירה תורה לבשל האיל עם הזרוע מחמת שבטל בס' ומאה ולא הקפידה תורה על מה שהאיל בולע מן הזרוע ונאסר האיל מחמת שבולע מן הזרוע סביבות הזרוע טרם שמגיע הבליעה לכלל ביטול וחוזר הנאסר ואוסר סביבותיו וזהו היתר הבא מכלל איסור והא דאמר בזבחים שם נוגע במקצת חתיכה אין כל החתיכה נאסרת מיירי שמקצתה היתה חם ובלעה ומקצתה צונן ולא בלעה והא דתנן בשר קדשים שנתבשל עם בשר חולין או קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלים כחמורין דמזה הקשה הרשב"א ז"ל על רש"י ז"ל דהא מבואר דבקדשים בעינן בנ"ט לא קשה דכיון דבארנו דגם רש"י ז"ל סובר דבקדשים מהני ביטול ואין איסורן במשהו רק דהיכא דהבליעה אוסרת קודם שמתפשטת בשיעור ששים לא מהני מה שמתפשט אח"כ הטעם ומתבטל בששים משום דכבר נאסר ונעשה עצם האיסור ואוסר להלן וזה שייך דווקא בזרוע בשלה שנותן טעם באיל מפני שטעם איסור שנכנס בדבר יבש אינו מתפשט בבת אחת בכל שיעור ששים רק מתפשט מעט מעט כידוע ושייך בו דין אפשר לסוחטו אבל טעם הנכנס בדבר לח כמו רוטב אם יש בו שיעור ביטול מתפשט הטעם בבת אחת בכל הנ"ט חלקי הביטול וא"כ שפיר קתני במתניתין בישל קדשים וחולין קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלין כחמורין משום דמשכחת לה שלא יהא בו