עונג יום טוב כא

חלק או"ח סימן א דין כלאים בציצית ועשה דוחה ל"ת: במנחות (דף ל"ט:) אמר שמואל משמי' דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן איבעיא להו של פשתן מהו שיפטרו בשל צמר, צמר בפשתים הוא דפטר כיון דתכלת פטרה לבן נמי פטר אבל פשתים בצמר לא או דילמא כיון דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך ל"ש צמר בפשתן ל"ש פשתן בצמר ת"ש דאמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן בשל צמר עכ"ל הגמרא וכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכות ציצית) ומהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן או חוטי פשתן בכסות של צמר אעפ"י שהוא לבן בלא תכלת בדין שיהא מותר שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותו לפשתן ומפני מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות החוטין ממינו וכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת וכאן אפשר לקיים שניהם וכ' הכ"מ בשיטת הר"מ ז"ל דלא פסק כשמואל דחוטי צמר פוטרין בש"פ ולא כפשיטותא דרחבה אר"י אלא כי הא דאמרינן שם גבי סדין בציצית דב"ש פוטרין ואמרינן דטעמא משום גזירה דקלא אילן ופריך ולא יהא אלא לבן ומשני משום דאפשר במינן כדר"ל דאר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת אלמא דלבן של כלאים אסור וסובר הר"מ ז"ל מדאורייתא נמי איירי שאף שהתורה התירה כלאים בציצית לא הותר אלא מה דא"א בענין אחר כמו תכלת בפשתן דא"א לקיים מצות תכלת אלא ע"י שידחה לאו דכלאים אבל לבן שבו כיון דאפשר לקיים במינו לא דחי ל"ת דכלאים ומפני סוגיא זו דחה מימרא דשמואל עיי"ש בכ"מ: והנה גם התוס' שם הקשה אהא דאמר הש"ס אפשר לקיים במינו ממימרא דשמואל דחוטי פשתן פוטרין בש"צ. ותי' דשמואל מיירי במקום תכלת דמגו דתכלת פוטר לבן נמי פוטר אבל שלא במקום תכלת אמרינן אפשר במינו: והכ"מ כתב דהר"מ ודאי דלא סובר לחלק בין מקום תכלת לשלא במקום תכלת דאי הוי סובר לחלק בהכי לא הוי שתק מלכתוב דבמקום תכלת שרי להטיל לבן משאינו מינו גם התי' השני שכתבו התוס' דמדאורייתא ודאי דהותר לגמרי כלאים בציצית אף היכא דאפשר במינו והא דאמרינן כיון דאפשר במינו לא דחי הוי רק מדרבנן בעלמא עיי"ש בתוס'. נראה ודאי דאין דעת הר"מ כן אלא דאפילו מה"ת לא דחי היכא דאפשר במינו דהא (בהלכה ח') כ' סדין בציצית אסור להטיל בו ציצית מדרבנן גזירה משום כסות לילה כשינויא דר' זירא ואם איתא דמ"ש גבי לבן של כלאים דאסור משום דאפשר במינו הוי רק מדרבנן א"כ למה איצטריך כלל להאי טעמא דאפשר במינו. דבלא"ה אסור משום כסות לילה ומה"ט דגזרינן גבי תכלת משום כסות לילה ה"נ יש לגזור בלבן משאינו מינו ובגמרא הא דקאמר האי טעמא אפשר במינו היה קודם שידע טעם איסור התכלת משום גזירה דכסות לילה אבל השתא דמסיק טעמא דכסות לילה אין אנו צריכין לטעם דאפשר במינו גבי לבן. א"ו דהאי טעמא דאפשר במינו הוי מדאורייתא ולהכי כתב גבי לבן האי טעמא להשמיענו דלבן שאינו מינו אסור מה"ת משא"כ תכלת דשרי מה"ת אסרינן מדרבנן משום גזירה דכסות לילה ובלא"ה הלשון דחוק לפרש דהא דקאמר אפשר במינו מדר"ל הוי מדרבנן דמימרא דר"ל איתאמר בכל דוכתא לענין מדאורייתא כדאיתא בשבת (דף קל"ג) גבי קרא דבשר ערלתו דפריך מדר"ל. וכן ביבמות (דף ך') דמוכח דאי אמרינן דח"ל לא מתייבמי משום גזירה דביאה ראשונה אם בעלו קנו משום דמה"ת מתיבמת דעשה דוחה ל"ת ואי הא דאמרינן דאינן מתייבמות הוא משום דר"ל דאפשר בחליצה אם בעלו לא קנו אלמא דהא דר"ל הוי מדאורייתא וכיון דהוי מדאורייתא ודאי דקשה מהא דשמואל דלא חייש לאפשר במינו: ואין לומר דהר"מ ז"ל מפרש דסוגיא דאפשר במינו פליגי אמימרא דשמואל דשמואל סובר דכלאים בציצית הוי היתר גמור אפילו בדאית לי' ממינו כמ"ש התוס' גבי הא דקאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית אפילו בלילה אבל הך סוגיא דאפשר במינו סברה דהוי רק דיחוי כשאר עשה דוחה ל"ת שבתורה להכי במה דאפשר במינו לא דחי והר"מ פסק כהך סוגיא משום דסוגיא דפר"ק דיבמות נמי סברה דהוה רק דיחוי דהא יליף מכלאים בציצית דעדל"ת דזה דוחק גדול דכל סוגיא דיבמות אזלא דלא כשמואל ועוד דהא הך סוגיא דיבמות אזלא כשמואל דאמר התם כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר והיינו כשמואל: ויותר קשה כיון דהך סוגיא דיבמות אזלא כשמואל דכלאים בציצית הוי היתר גמור א"כ מנ"ל למילף מכאן לכל התורה כולה דעשה דוחה ל"ת דלמא שאני כלאים בציצית דהוי היתר גמור דשרי אפילו היכא דאפשר במינו אבל בכל התורה דהוי דיחוי אימא דלא דחי כלל *): וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו ביבמות בסוגיא דעליה שפירש הא דאמר שמואל חוטי פשתן פוטר בשל צמר וש"צ בש"פ מיירי בדלית ליה ממינו: ועיקר רבותא