עונג יום טוב ריח

יראה נקב שהאור יפה לבדיקה עכ"ל ואם כן בריאה נמי היכא דא"א לבדוק בנפיחה נבדוק בשימשא מיהו באמת הדבר נכון דאיך אפשר לבדוק בשימשא דהרי אנו רואין כל היכא דמפקא זיקא אין ניכר שם נקב בריאה אפ"ה יוצא הרוח הרי שודאי נקבי הריאה אינן דומין לשאר נקבי איברים הפנימים דבכל איברים הפנימים אם יש נקב ניכר לעין ובריאה מוציא רוח אף שאין ניכר לעין שום נקב וריעותא בקרום להכי א"א לסמוך בריאה אלא בבדיקת פושרי ולא במראית עין מיהו לפעמים שנראה לעין על קרום הריאה מחמת מוגלא שתחת הקרום שדוחק את הקרום ונראה כמו שניקב הקרום ויכול להיות שבאמת לא ניקב רק מחמת קושי המוגלא ודחיקת הקרום נראה כמו נקב אז מהני להסיר את המוגלא ואם נראה שהקרום לא ניקב לעיני השמש אז יש להתיר דבזה אנו רואין שמה שהיה נראה כמו נקב הוא רק מחמת דקירת המוגלא בקרום אבל בשארי ריעותות אין בדיקה אלא בפושרין ודו"ק: סימן עג שאלה במה שמצוי האידנא בריאה שנמצא עלי' בשר בלוי וכשקולפין הבשר בלוי מזעת טיפי דמים ולפעמים יוציאו הרבה דם וכשמקנחין את הדם לרגע או לשתים חוזרת ומזעת והאחרונים נסתפקו לומר דכיון דלא מפקא זיקא לא מיקרי נקב ויש אומרים שהדם בא משני הקרומין וניקב העליון ולא התחתון מה דינו: תשובה הנה באמת קשה הדבר להקל בסברות כרסיות כאלו בספק תורה מ"מ נראה לי דיש להקל מטעם אחר דהנה הרמ"א ז"ל כתב (בסי' ל"ט) ריאה שנמצא עלי' כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותה מעל הריאה ואם הריאה תחתי' שלם ויפה כשירה מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה עכ"ל וכיון שנמצאת הריאה שלם ויפה אחר הקליפה יש לתלות דם זה היוצא מחמת קליפת הבשר בלוי שניקלף בחוזק ונקרעו ונפתחו עורקי הדם וקודם הקליפה לא היה שום נקב בריאה רק שהקליפה גרם הנקב דמחמת שנפרד בכח גרם לינקב ואין לומר דאכתי לא עדיף מאלו לא נבדוק כלל דז"א דנראה לי דהך בדיקה דבשר בלוי אינה חיובית כלל ואם הסירו הבשר בלוי וראה שאין תחתיו מכה והיא בגדר שלם ויפה ולא בדק בנפיחה נמי כשירה דהאי שלם ויפה שכתב הרמ"א ז"ל אין כוונתו על הוצאת רוח מדכתב אח"כ מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה אלא דהאי שלם ויפה שכתב כוונתו שלא תהא תחת הבשר בלוי מכה או מסמוס הקרום שדומה לנקב אבל בדיקת נפיחה ודאי דאינה מעכבת דהא הב"י בשם הרוקח למד דין זה דבשר בלוי מהאי ריאה דקיימא גילדי גילדי המוזכר בגמרא (דף מ"ו) ושם אמרינן סתם כשירה ולא מצרכינן בדיקה וכן ציין הגר"א ז"ל בביאורו לש"ע על דברי הרמ"א ז"ל ממימרא דגילדי גילדי ואף דגם בדיקת שלם ויפה אחר הקליפה לא הוזכר שם ואפילו הכי היא חיובית וכמ"ש גם הטור (בסימן ל"ח) גילדי גילדי כמו נתק והיא שלימה איכא למימר דזה א"צ להזכיר דממילא מובן דבעינן שתהא שלימה בלי מכה תחת הנתק אבל בדיקה אם איתא דבעינן הוה ליה להזכיר ומדאמרי' סתם כשירה משמע דלא בעינן בדיקה כלל וקים להו לחז"ל דהריאה רגילה להעלות קרומים כאילו עליה שלא ע"י נקב וכן גבי סירכא תלוי' הסכימו כל הראשונים ז"ל שא"צ בדיקה בנפיחה כיון שאין נסרך למקום אחר בא על הריאה מחמת איזה חולשה אף בלא נקב: ואף הר"מ ז"ל שמצריך לבדוק בסירכא תלוי' כמו שלמדו מדבריו הר"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שכתב שכ"מ שיש ריעותא נופחין אותה נראה דטעמא רבה אית ביה דממ"נ אם נימא אין סרכה בלא נקב וכסדרן כשר משום דהוי סתימה מעליא א"כ ה"ה סרכה תלויה הויה סתימה מעליא ומ"מ בעי בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב וכמ"ש התוס' בפ' א"ט (דף מ"ז) סברא זו וכ"כ המרדכי שם וכן להך שיטה דיש סירכה בלא נקב ושלא כסדרן טריפה משום דסופו להתפרק ולהעשות נקב א"כ כשמוצאין סירכה תלוי' בעינן לחוש שמא היתה דבוקה למקום אחר וכבר נפסקה וניקבה ע"י מה שנפסקה ולהכי בעי בדיקה לשיטת הרמז"ל אבל בבשר בלוי שהוא כמו גילדי גילדי דל"ל מידי למסרך למקום אחר מודה גם הרמז"ל דא"צ בדיקה וכיון דבדיקת נפיחה לא הוי חיובית יכולין לתלות שמחמת הקליפה בעצמה נעשו הנקבים להוציא רוח או דם ואף שקלפו בנחת וכמ"ש הרמז"ל (בפ"ז מה"ש) גבי ריאה הסמוכה לדופן דאי איכא מכה בדופן תלינן בתר דופן אף אם נמצאת נקובה תלינן הנקב שנעשה בשעת פירוק הריאה מהדופן אף שפרקה בסכינא דחלש פומיה מ"מ שמא לא נזהרו יפה יפה ואף שהלחם משנה כתב שם דסירכה לדופן והסירו הסירכה מהריאה לא תלינן שבא הנקב מקליפת הסירכה מ"מ לא נראו דבריו ז"ל בזה דהחוש מעיד כשמפרידין מהריאה דבר שדבוק בה יכולה לינקב: ועוד נראה לי דאף הרמ"א ז"ל לא הצריך לבדוק הריאה בנפיחה אחר הסרת הבשר בלוי אלא שצריך לנפחה קודם ההסרה שמא יש בה נקב עכשיו כמו בכל ריאה שיש בה איזו ריעותא שצריכה בדיקה אבל לא בעינן לבדוק מקום שקלף דאפשר דמחמת הקליפה ניקבה וכן כל הפוסקים שהצריכו בדיקה בסרכה כסדרן ומכללם הרמ"א ז"ל (סימן ל"ט) אין כוונתם להסיר הסירכה ולבדוק מקומה אלא כוונתם לבדוק הריאה קודם הסרת הסירכה שמא יש בה נקב ועיין בתוס' פרק א"ט (דף מ"ז) שכתבו לשיטת האומרים אין סירכה בלא נקב וכסדרן סותם הנקב דבעי בדיקה שמא עדיין לא נסתם והתם ודאי כוונתם לבדוק בלא הסרת הסירכה דהא לאחר הסרת הסירכה שוב אין בחינה לידע שלא נסתם שהיא בעצמה סותמת הנקב וכן כוונת כל הראשונים ז"ל לבדוק קודם הסרת הסירכה והכי נמי לא הצריך הרמ"א ז"ל לבדוק מקום הקליפה של הבשר בלוי בנפיחה שמא תבצבץ דאף אם יבצבץ תלינן שמחמת הקליפה בא הנקב. רק דבעינן לבדוק הריאה ומהני הבדיקה אף קודם הקליפה וכיון שכן ודאי דיכולין לתלות הבצבוץ או הוצאת הדם בקליפת הבשר בלוי ועוד דהד"מ כתב (בסימן ל"ט ס"ק י"ד) ריאה שנמצא בה דלדולים כעין סירכות כשר ולא הוזכר שם קליפה ובדיקה וכן נוהגין להכשיר בכ"מ והמה בשיפולי הריאה ואם קולפין אותם לפעמים יוצא ג"כ דם הרבה ומקנחין וחוזר ומתמלא דם ולית מאן דחש להטריף וע"כ משום דאורחיה ורביתא דריאה היא אם קולפין ממנה דבר שנדבק בה בדוחק נפתחין העורקין ומוציאה דם ותימא גדולה הוא על המורים המטריפים אם נמצא דם תחת בשר בלוי וכשנמצא תחת הדלדולים מכשירין בפשיטות: ועוד נ"ל סברא להקל לפמ"ש הרא"ש ז"ל (בפ' א"ט סימן י"ד) וז"ל וא"ת כיון דאין סרכה באה בלא נקב כדפרישית א"כ מאי נ"מ במה שהקרום סותם הנקב הא אמרו קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וי"ל דהא דאמרינן דאינו קרום היינו בנקב שאינו רגילות להעלות קרום כגון שלא כסדרן ואם לפעמים יעלה קרום סופו ליפסק אבל כסדרן רגילות להעלות קרום ששוכבות זה אצל זה וגם אינו נפסק ומשמע לי מדברי הרא"ש דבכסדרן שרגיל להעלות קרום אף שקודם שעלה הקרום כבר נטרף מ"מ כשעלה בו קרום חוזר להכשירו ע"י קרום זה והכי כתב בפ' בהמה המקשה (סימן ז') שהקשה בשם הרמב"ן ז"ל דאם נחתכו הגידין יחתוך הרגל למעלה