עונג יום טוב רטו

קבוע כמע"מ דמי והתורה אמרה לא יבוא ממזר ודאי לא יבוא הא ספק ממזר יבוא בקהל ע"כ. הרי דלא שרינן מטעם ספק אלא היכא דהוי מחצה ע"מ הא אי הוי רוב פסולין אצלה ואזלה אינהו לגבה דלא הוי קבוע אסור מה"ת ואם נימא כדברי הש"מ דגבי עשירי אפילו אם נתבטל ברובא מיקרי ספק א"כ נימא אפילו ברוב פסולין אצלה שרי מה"ת דמיקרי ספק ממזר מיהו אפשר לומר דמה שהתחיל רבא לומר דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה הוא קודם שמסיים הך סברא דממזר ספק שרי ובעי למימר דכשר מטעם רוב כשרים אצלה ואם באנו לחוש דילמא אזלה איהי לגבייהו ע"ז מסיים התורה אמרה ממזר ודאי לא יבא הא ספק יבא ולפי הך דרשא אפילו רוב פסולים אצלה נמי שרי דגם זה מיקרי ספק והכי מוכח בגמרא דהא פסקינן (שם ע"ד) כאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואמרינן שם דהלכה כאבא שאול ואפילו ברוב פסולין וטעם נאמנות שלה כ' הה"מ (בפ' ט"ו מהלכות א"ב הלכה י"א) שמה"ת אין לאמו נאמנות ומה"ט אינה נאמנת אם אומרת לממזר נבעלתי עיי"ש רק שנאמנת לומר לכשר נבעלתי שתנשא הבת לישראל משום דמה"ת בלא"ה מותרת משום דהוי רק ספק ממזר הרי חזינן דגם ברוב פסולין אצלה מיקרי רק ספק ממזר: וכיון שבארנו דאף בתר רובא לא אזלינן בספק ממזר א"כ ודאי דא"ש מ"ש הרמז"ל דספק קידושין וספק גירושין הוי ספק ממזר ולא אזלינן בתר חזקה דהא עדיף רוב מחזקה וכיון דלא אזלינן בת"ר כ"ש דלא אזלינן בתר חזקה אבל בכל דוכתא אזלינן בתר חזקה מה"ת ומדרבנן בעלמא אסרינן כמו ביבמות (דף לא) גבי ספק קידושין וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לקדושין (דף ס"ו) דבזרק קרוב לה מוקמינן אחזקת פנוי' וזרק לה גט מוקמינן לה בחזקת א"א ומה"ת מתייבמת ואם היה כהן מותרת לו עכ"ל עיי"ש שתי' כל הסוגיות הסותרות לזה וגם הא דפריך בכתובות (דף כ"ג) הבא עלי' באשם תלוי קיימא ולא קאמר בחטאת קיימא עיי"ש היטב וכן מ"ש הר"מ ז"ל (בפ"ב מהלכות אבל הי"ג) הספיקות אינו מטמא להם שנאמר לה יטמא מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק לפיכך הוולדות שנתערבו והבן שהוא ספק בן שבעה לאחרון אם בן תשעה לראשון וכל כיוצא בהן אינו מטמא להן מספק וכן כל המתגרשת ספק גירושין או בגט פסול אינו מטמא לה עכ"ל והוא לשון הברייתא הביאו הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות וקשה לכאורה אמאי אינו מטמא לה בנתגרשה בספק גירושין נימא דנוקמי אחזקה והיא עדיין אשתו גמורה ודוחק לומר דמדרבנן בעלמא אינו מטמא לה דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה ואף דקיי"ל כר' עקיבא (בסוטה דף ג') דלה יטמא חובה מה"ת מ"מ ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת בשוא"ת וחיישינן שמא אינו אשתו ואסור לטמאות. דז"א דמשמעות לשון הר"מ ז"ל דיליף לה מקרא דלה יטמא מטמא על הודאי ואינו מטמא על הספק דומיא דוולד התערובות דהוי מה"ת וכן נתגרשה בגט פסול נמי הוי מה"ת דגט פסול הוא גט שכשר מה"ת ופסול מדרבנן ואינו מטמא לה מה"ת כיון שמה"ת הוא כשר ודומיא דהכי חשיב נתגרשה בספק גירושין דאינו מטמא מה"ת וקשה דנוקמי אחזקה אבל לפי מה שכתבנו לעיל א"ש דכיון דדרשינן מטמא על הודאי ואינו מטמא על הספק לא מהני הא דמוקמינן אחזקת א"א דמ"מ מיקרי ספק כמ"ש לענין ספק ממזר: ** (הגה"ה ועיין במל"מ שם שכתב דאם נתערב ממזר בוולדות כשרים כולם אסורים ואף מה"ת משום דאיקבע איסורא ואין זה סתירה לדברינו דאף שכתבנו דלא אזלינן בתר חזקה או בתר רוב גבי ספק ממזר מ"מ באיקבע איסורא גרע טפי שהרי יש כאן ממזר אחד ודאי משא"כ ברובא וחזקה דאפשר דאין כאן ממזר כלל:) ומדברי הר"ם אלו שהם מברייתא הביאם הרא"ש ז"ל (בהלכות טומאה) מוכח דסובר הר"מ דכמו דספק איסור מה"ת לקולא ה"נ בספק קיום המצוה לקולא מה"ת וא"צ לקיים דהא לכאורה קשה מנלן דקרא אתא למעוטי דאסור לטמאות מספק דילמא מותר לטמאות כמו בכל ספק איסור וקרא אתי למעוטי רק מחיובא דהא קיי"ל לה יטמא לחובה כר"ע ואתי קרא דבספק לא הוי חיובא אבל איסורא מנלן וצ"ל דספק מצוה נמי לקולא ולא צריך קרא דא"צ לטמאות א"ו דאתי קרא לאיסורא שאסור לטמאות אף דבכל דוכתא ספיקא לקולא מה"ת הכא גלי קרא דאסור לטמאות מספק [ועיין בטורי אבן בחגיגה (דף ד') בהא דפריך שם אהא דממעטינן טומטום מראי' דמבואר מדבריו שם ג"כ דלדעת הרמב"ם ספק מצות ראי' לקולא הוא מה"ת כמו ספק איסור] ולשיטת רוב הראשונים דסברי ספיקא מה"ת לחומרא צ"ל באמת דקרא ממעט מחיובא שאינו מחויב לטמאות דהו"א דמחויב לטמאות אע"ג דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ ה"א כיון דאיכא ספק עשה דלה יטמא אתי ספק עשה ודחי ספק ל"ת דטומאה ומחויב לטמאות [ועיין בטו"א בר"ה שנסתפק בזה אי ספק עשה דחי ספק ל"ת ומכאן ראי' דדחי ואפשר לומר דאדרבה מהכא ילפינן דלא דחי דגלי קרא דאסור לטמאות ואין ספק עשה דוחה ספק ל"ת דטומאה] וצ"ל דהך ברייתא דיליף מלה יטמא שאינו מטמא על הספק אתיא כר"ע דסובר לה יטמא חובה דלר' ישמעאל דסובר רשות וליכא חובה אפילו בודאי וע"כ ממעט דבספק לא הוי רשות אלא איסור וקשה ל"ל קרא דפשיטא דאסור לטמאות דספיקא דאורייתא לחומרא לדידי' דהא איהו סובר בסנהדרין (דף ד') יש אם למסורת דדריש לטטפת לטטפת ובכריתות (ד' י"ז) אמרינן דמאן דדריש יש אם למסורת מחייב אשם תלוי אף בחתיכה אחת דדריש מצות ולא מצוות וכיון דחייב אשם תלוי פשיטא דספיקא דאורייתא לחומרא א"כ הא לא צריך קרא למעט ספק מגורשת דבלא"ה ידעינן דאסור לטמאות מספקא כיון דמצוה ליכא דהא סובר לה יטמא רשות וצ"ל דל"ל הך דרשא ולשיטת הפוסקים באהע"ז (סימן צ') דבספק מגורשת הבעל יורש אותה אפשר לומר דגם רי"ש אית ליה הך דרשא דאינו מטמא על הספק ואתי קרא דהו"א הואיל ויורשה הוי לה כמת מצוה דקרי לי' ולא עני ומותר לטמאות כדאמרינן הך סברא גבי קטנה ביבמות (דף פ"ט) להכי דרש קרא דאפ"ה אינו מטמא לה וצ"ל לפ"ז דסובר ירושת הבעל דאורייתא ומיהו אפילו למ"ד ירושת הבעל דרבנן מ"מ אתא קרא לתערובות וולדות שהן יורשין את הוולדות כדתנן ביבמות (דף ק') דהוי ממון המוטל בספק וחולקין ואפ"ה אתי קרא שאין מטמאין מספק: ונ"ל דיש להביא ראיה דספק מצוה לקולא לדעת הר"מ ז"ל מהא דאבעיא לן בכתובות (דף מ"ו) בעי רב אשי הוציא שם רע על נשואין הראשונים על נשואי אחיו מהו ובעיא קמייתא לא איפשטא ופסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכ' נערה בתולה) בקידש נערה וגרשה וחזר וקידשה והוציא עלי' שם רע ה"ז פטור מן המלקות ומן התשלומין וכל הפטור אם רוצה לגרש יגרש והקשה המל"מ כיון דהוי בעיא דלא איפשטא נהי דפטור מן התשלומין וממלקות אבל לענין מ"ע ולו תהיה לאשה כתיב