עונג יום טוב ריג

ומה שכתבנו בסימן שלפנינו דהיכא דאיכא חזקה דאיסורא לוקה משום נבילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"ש) גבי לא בדק בסימנים וכ"כ התוס' בחולין (דף פ"ו) דאי שחיטת חש"ו הוי פלגא מתוקנים ופלגא מקולקלין לקי עלה משום נבילה ומותר לשחוט אחריהם מטעם חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכ"נ להוכיח מגוף מימרא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והוכרחנו לדחוק ולהמציא מקום לחזקה זו להחזיק מאל"א כפרש"י ז"ל או להמציא איסור עשה דאינו זבוח כפי' התוס' ואם נימא דהך מלתא לא משוי לן אלא ספיקא בעלמא לחוש לחומרא א"כ ל"ל כלל האי טעמא דחזקה הא בלא"ה בעינן למיחש לחומרא כיון דודאי נעשה בה מעשה טריפות דנקיבת הוושט ופסוקת הגרגרת מעשה טריפה הוא רק שאם נעשה בדרך שחיטה כהלכתו יש כח במעשה זו להכשיר אבל אם נחסר בה דבר אחד מגדרי הכשר שחיטה מעשה טריפה בעלמא הוא כמו שביאר רש"י ז"ל בחולין (דף כ') ד"ה וכי מתה עומד ומולק כו' וכיון שודאי נעשה בה חתיכת הוושט ופסוקת הגרגרת ואנו מסתפקין אם נעשה בהכשר שחיטה עליך להביא ראיה שנעשה בהכשר. א"כ למה הוצרך להאי חזקה א"ו שחידש לן ר"ה שיש כאן חזקה דודאי נבילה ללקות עליה משום נבילה ולא הוי כספיקא בעלמא: והא דאמרינן בחולין (דף פ"ו) גבי חשו"ק ששחטו ואחרים רואין אותן דר"מ מחייב על שחיטתן משום נבילה ולהכי מתיר לשחוט אחריהם משום דרוב מעשיהן מקולקלין. ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה כו' ומשני אם אמרו בספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ואכתי קשה נהי דלא הו"מ לומר מיעוט מעשיהן מקולקלין משום דמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וספק איסור לאיסור מ"מ הו"מ לומר דמעשיהן ספק מקולקלין ספק אינו מקולקלין וכיון דאיכא נמי חזקת איסור חייב משום נבילה ומותר לשחוט אחריהם ול"ל לומר רוב מעשיהן מקולקלין: ונ"ל דהש"ס סובר דשחיטת אותו ואת בנו הו"ל דבר שיש לו מתירין ובדבר שיש לו מתירין דאינו בטל ברוב לא אזלינן בתר רובא וכיון דלא אזלינן בתר רובא דעדיף מחזקה כש"כ דלא מהני חזקה ולהכי אי לאו דרוב מעשיהם מקולקלין היה אסור לשחוט אחריהם ועיין בר"ן פר"ק דביצה בהלכה דבדק בקינה של תרנגולים מעיו"ט דאפילו בדשילמ"ת אזלינן בתר רובא משום דלא אתחזק איסורא והיינו דדוקא לענין ביטול דיש כאן איסור ברור אמרינן דדשיל"מ לא בטל אבל למיזל בתר רובא ולומר דלית כאן איסור כלל אזלינן אפילו בדבר שילמ"ת והכי משמע בחולין (דף כ"ו) דאמרינן התם אלא מתניתין דקתני החמיץ אין לא החמיץ לא דלמא אי שבקיה הוה מחמיץ ופרש"י אי שבקיה היכא דליתא קמן ניזיל בתר רובא ורובא מחמיצין הן ומדקתני אינו ניקח ופוסל ש"מ כל כמה דלא החמיץ אעפ"י שעתיד להחמיץ מיהו ההיא שעתא לאו פירא הוא ולא הוי חילול עכ"ל רש"י ז"ל והרי מע"ש הוי דשיל"מ כדאיתא בב"מ (דף נ"ב) ואפ"ה אזלינן בתר רובא ועיין במל"מ הלכות מעילה] ועוד אפ"ל כיון דודאי שחוט לפנינו ואיכא ספיקא אם נשחט כהוגן יש לאסור מדרבנן לשחוט אחריו אף דאיכא חזקה דאבמה"ח להתיר לשחוט אחריהם כדאמרינן בכתובות (דף כ"ג) ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכתבו התוס' ע"ז אע"ג דאיכא חזקת פנוי' מ"מ כיון דודאי זריק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לה או לו לא תנשא לכתחילה. וה"נ דכוותה כיון דודאי שחוט ואיכא ספיקא אי שחוט שפיר או לא אסור מדרבנן לשחוט אחריהם ולהכי אי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין היה אסור לשחוט אחריהם: ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה מ"ט שהקשו שם ורבנן מאי סברי דאי הוה פלגא ופלגא נסמוך חזקה דאיסורא לפלגא דמקולקלין ונתיר לשחוט אחריהם ולפמש"כ א"ש דמדרבנן ודאי דאסור לשחוט אחריהם בפלגא ופלגא והא דדייק הש"ס לר"מ מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי משום דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה ולא משני דאי משום מיעוט וחזקה הוי אסור מדרבנן לשחוט אחריו נ"ל דהש"ס היה סובר מעיקרא דמיעוטא וחזקה עדיף טפי דשרי אף מדרבנן והמתרץ הוא דחידש דהוי פלגא ופלגא וכן פרש"י ז"ל שם בהא דפריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי וז"ל אפילו מיעוט מקולקלין נמי פשיטא לן דנבילה הוא כו' עכ"ל הרי דהמקשה הוי סבר דמיעוט וחזקה עדיף מרובא והויא ודאי נבילה ובלאו הכי צריך לפרש כן דאי אפשר לפרש דהמקשה הוי סבר דמיעוט וחזקה נגד רובא הוי פלגא ופלגא א"כ מאי מקשה אטו לא ידע דספיקא דאורייתא לחומרא ואסור לשחוט אחריהן ובודאי הוצרך למימר טעמא דר"מ משום דסובר רוב מעשיהן מקולקלין א"ו דהש"ס היה סובר מעיקרא דמיעוטא וחזקה עדיף טפי דשרי אף מדרבנן: וראיתי להפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שהקשה ממש"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"ש) גבי נמצא הסכין פגום אחר שחיטה דהוי רק ספק נבילה וכ"כ (בפ"ג מה"ש) גבי נמצא הסימן שמוט ואינו ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה דהוי ספק נבילה ובלא בדק בסימנים פסק דהוי ודאי נבילה ע"כ ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא בנמצא הסכין פגום איכא חזקת בדוק דסכין נגד חזקת איסור דבהמה וכן גבי נמצא הסימן שמוט איכא נמי חזקה שלא נשמט עד עכשיו כמו חזקת הגוף בכל דוכתי דאמרינן השתא הוא דאתרע וכיון דאיכא חזקה נגד חזקה לא הוי רק ספק נבילה משא"כ בלא בדק בסימנים דלהתירא ליכא חזקה כלל ולחומרא איכא חזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת להכי הוי ודאי נבלה וכן (בפ"ג ה' כ"א) כתב גבי ישב לה קוץ בוושט דחוששין שמא הבריא והוי ספק נבילה היינו נמי משום דנגד חזקת אינה זבוחה איכא חזקת כשרות דבהמה שלא נקב וושטה להכי הוי ספק השקול דזה הכלל דחזקת אינה זבוחה משוי לה בודאי נבילה רק היכא דמסתפקא לן במידי דמיטרפא בי' ולא מהני נמי שחיטה מהני לן חזקת כשרות המנגד לחזקת אינה זבוחה והוי ספק השקול ומ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ג ה' י"ח) וז"ל כ"מ שאמרנו בשחיטה פסולה ה"ז נבילה ואם אכל ממנה כזית לוקה וכל ספק בשחיטה ה"ז ספק וכל האוכל ממנה מכין אותו מכות מרדות דמשמע דגם ספק בהכשר שחיטה אע"ג דלית בה ספק טריפות נמי הוי רק ספק נבילה אע"ג דליכא חזקת כשרות המנגד לחזקת אינה זבוחה כמו שהייה במיעוט סימנים או החליד תחת העור ותחת צמר מסובך שכתב שם בפ"ג דהוי ספק נבילה ולא אמרינן דחזקת אינה זבוחה משוי לה לודאי נבילה. נראה לי דדעת הרמב"ם ז"ל לחלק דבספיקא דמעשה כמו לא בדק בסימנין שפיר אמרינן דחזקת אינה זבוחה משוי לי' לודאי נבילה ללקות עלה אבל ספיקא דדינא לא משוי לודאי כיון דמספקינן איך הדין והדבר הוא בחסרון ידיעתינו לא משוי לה חזקה לודאי וק"ל: