עונג יום טוב רי

לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ אפילו נתעסק באותו המין כל היום לא עלתה לו טבילה כלל עכ"ל הגמרא והאי לישנא צריך ביאור [מיהו מצינן לשון זה ביומא (ד' מ"ב) מתיב ר"י ב"א לסיוע לרב ובנדה (מ"ו) גבי מופלא הסמוך לאיש ע"ש] מדוע לא אמר סתמא מתיב רבא כאורחיה דתלמודא בכל דוכתי ואמר מתיב רבא לסיוע לר"ה אבל לפמש"כ הוא נכון מאוד דבאמת לר"ח לא קשה מידי מברייתא זו דטבל ועלה כיון דהוא סובר בהדי סהדי שיקרי ל"ל ולדידי' לא אזלינן בתר חזקה אלא היכא שיש בכח החזקה לאמת הענין להאיסור הראשון אבל מאל"א לא מחזיקינן כיון דהאיסור הראשון כבר הלך לו ולהכי לא דמי לטבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ דהתם איכא חזקת טומאה גמורה משא"כ הכא דליכא חזקה דאיסור אבמה"ח כבר הותר בוודאי להכי תלינן בעצם דודאי פוגם. והא דפריך הש"ס בשלמא לר"ה כשמעתיה אלא ר"ח מ"ט ולא אמר דטעמא דר"ח הוא משום דפליג אעיקר דינא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הוא משום דבהאי שינויא לא הוי מהני לן דנהי דל"ל דר"ה דבחזקת איסור עומדת אכתי הוי ספק השקול ומ"ט תלינן לקולא הא הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא להכי הוצרך לשנויי דעצם ודאי פוגם ועור ספק כו' ולהכי תלינן לקולא והשתא דאמרינן הך שינויא דעצם ודאי פוגם ודאי דלא קשה לדידי' מטבל ועלה דהתם דאיכא חזקת טומאה אתי ספק ומוציא מידי ודאי משא"כ הכא בשחיטה דליכא חזקת איסור רק ר"ה גופא לשיטתו דס"ל דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה לדידי' מחזיקין מאל"א ולא בעינן שיהא בכח החזקה לאמת הענין כמש"כ לדידי' הוי שפיר סייעתא מטבל ועלה דכמו דהתם איכא חזקת טומאה כמו כן הכא איכא חזקת איסור אבמה"ח ומדוקדק לשון הש"ס דקאמר מתיב רבא לסיוע לר"ה משום דאין בזה קושיא לר"ח רק סיוע לר"ה לשיטתו: ואף שיש לפקפק במש"כ דלר"ח אין מחזיקין מאל"א משום דאפשר לומר דדוקא היכא שהחזקות סותרות זא"ז הוא דאמר בהדי סהדי שיקרא ל"ל משום דא"א לתפוש את החבל בשתי ראשין אבל היכא דליכא סתירת החזקות מעמידין הדבר על איסורו אף שהאיסור הראשון כבר הלך לו מ"מ מש"כ דלר"ה מחזיקין מאל"א ודאי דמסתבר כיון דלדידי' מהני חזקה אפילו היכא דסותרות זא"ז ואין הטעם שהאיסור מתאמת ע"י החזקה אם כן פשיטא דמהני החזקה אף