עונג יום טוב רט

רובא. ולשיטת התוס' דהך חזקה היינו חזקת אינה זבוחה משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך זבוח אכול אבל לא שאינה זבוח א"כ תקשה הא ר"מ אמר בחולין (דף ק"ב) אבמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ואמר שם מ"ט דר"מ דא"ק וזבחת מבקרך ומצאנך עיי"ש ופירש"י ז"ל ובתריה כתיב אבמה"ח עכ"ל והיינו דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ובתר הכי כתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר א"כ לר"מ דסובר דקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר משתעי דווקא בבקר וצאן משום רישא דקרא דבקרך וצאנך א"כ פשיטא דהאי עשה דוזבחת מבקרך ומצאנך גופא לא קאי רק אבקר וצאן ומאי פריך נימא לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה דאינו זבוח דהא ר"מ פוטר שחיטת חש"ו מכיסוי וכיסוי אינו נוהג רק בחיה ועוף ובחיה ועוף אינו נוהג לדידי' עשה דאינו זבוח לא תאכל דבקרך וצאנך כתיב וליכא גבייהו חזקה ולהכי הוצרך לומר רוב מעשיהן מקולקלין ומאי פריך מאי איריא רוב ואפי' מיעוט נמי משום סמוך מיעוטא לחזקה הא הוצרך לומר רוב מעשיהם מקולקלין משום כיסוי דליכא חזקה בחיה ועוף ומצאתי להפמ"ג בפתיחה להלכות שחי' שהקשה ג"כ קושי' זו אבל לשיטת רש"י ז"ל ניחא דסובר דהאי חזקה לא מזבחת מבקרך ומצאנך אתי אלא חזקת אבמה"ח ואע"ג דהשתא ודאי מתה היא מ"מ מחזקינן מאל"א ובחזקתה הראשונה קיימא א"כ שפיר מקשה מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דנהי דבחיה ועוף ליכא איסור אבמה"ח מ"מ איסור בשר מן החי איכא דהא אליבא דר"י קיימינן דאיהו אמר מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה ור"י הא אמר בחולין (דף ק"ב) דלא תאכל הנפש עם הבשר אתי לאבמה"ח ובשר מן החי ילפינן מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו דכתיב בפ' משפטים א"כ נהי דאבמה"ח ליכא בחיה ועוף משום דלא תאכל הנפש עם הבשר אצאן ובקר קאי אבל בשר מן החי דנפקא לן מבשר בשדה טריפה לא תאכלו איכא גם בחיה ועוף ומחזיקינן מאיסור בשר מן החי לאיסור נבילה וסמכינן מיעוטא לחזקה ושפיר פריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דגם גבי חיה ועוף איכא חזקה אבל לשיטת התוס' קשה דהא ליכא חזקה גבי חיה ועוף כיון דליכא גבייהו עשה דוזבחת משום דאבקר וצאן הוא דכתיב לר"מ ומאיסור בשר מן החי הא לא מחזקינן לאיסור נבילה: ועוד נ"ל להביא ראיה לדעת רש"י ז"ל מהא דאמרינן במכות (דף ד') דמייתינן שם ברייתא חבית מלאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשת לוגין שאובין שלא יהיו במקום א' וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא וקאמר עלה מאי וכן מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקה הכא אוקי תרומה ופרש"י אע"ג דלגבי טבילה חיישינן לגבי ככר לא חיישינן דהא מלתא ספיקא הוא אי קאי יין בדוכתיה או לא וגבי גברא הוא דאמרינן לא עלתה לו טבילה דאוקי גברא אחזקתו וטמא היה ובטבילת ספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק והכא אוקי תרומה אחזקה ובחזקת טהורה קיימא קמ"ל עכ"ל הרי משמע מלשון הש"ס דלענין טבילה בעינן לאוקמי אחזקה אע"ג דהאי גברא נטהר בודאי מטומאתו ואנו דנין אם נפסל מתרומה כדין הבא ראשו ורובו במים שאובין אפ"ה מוקמינן לי' בחזקת טומאה הואיל ולא יצא לשעה טהורה מטומאתו מחזיקינן מחזקת טומאה דידי' לפסול מים שאובין ודוחק לומר דהתם שם טומאה א' הוא ומחזיקינן מטומאה זו לטומאה אחרת אבל איסור אבמה"ח ואיסור נבילה ב' שמות הן ולא מחזקינן מאיסור זה לאיסור אחר כמ"ש התוס' ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' למסכת מכות שהקשה על פרש"י וז"ל מאי האי דאמרינן לקמן אוקי גברא אחזקתו אדרבה כיון דודאי נטהר מטומאתו ומספק שהכניס אחר טבילה ראשו ורובו במים שאובין אתה פוסל טבילתו לתרומה אל תפסלנו מספק עכ"ל: וביסוד הדבר דמחזיקין מאל"א נ"ל דתליא בפלוגתא דר"ה ורב חסדא בשבועות (דף מ"ז) שני כיתי עידים המכחישות זא"ז דר"ה סבר זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ור"ח אמר בהדי סהדי שקרא ל"ל וטעמא דר"ה משום דמוקמינן לכל חד מינייהו בחזקת כשרות דידהו ואף דחד מינייהו ודאי שקרא העידו ונפסלו ור"ח סובר דלא מוקמינן בכה"ג כל חד וחד אחזקתי' כיון דחד מינייהו ודאי פסולים הם משום דר"ח סובר דהא דמוקמינן אחזקה בכל התורה משום דהחזקה מאמת לנו שלא נעשה בדבר שאנו דנין בו עליו שום התחדשות ובודאי הוא על תכונתו הראשונה וא"כ בשני כתי עדים המכחישות זא"ז דא"א לומר דשניהם כשירי' הן לא מהני החזקה מידי ולר"ה מהני החזקה אף בכה"ג משום דמה שאמרה תורה אוקי אחזקה לא מפני שהחזקה מברר לנו הענין רק שהתורה אמרה שכל דבר שנולד לנו בו ספק נחזיקנה בתכונתו הראשונה להיתר או לאיסור להכי אף בשני כיתי עדים אף שאין החזקה מאמת לנו כשרות דידהו דהא חד מינייהו ודאי שיקרי נינהו אפ"ה צריכין אנו להחזיק כל חד מינייהו על תכונתן הראשונה שהיו כשרים והאי עניינא דמחזקינן מאל"א נמי הכי הוא דלר"ח דסבר דכחו של חזקה הוא לאמת הענין שמפני חזקתו מתברר לנו עצם הספק. א"כ זה שייך לומר דדוקא היכא דאנו מסתפקין שמא עדיין נמשך בדבר שאנו דנין עליו האיסור שהי' עליו עד עכשיו. אבל להחזיק מאל"א כמו בהמה שנולדה עליה ספק טריפות דאיסור אבמה"ח ודאי חלף הלך לו איך נוכל להעמידו על חזקת איסור בענין ספק טריפות אלו מפני שהיה עד עכשיו אבמה"ח נחזיקנו כעת לטריפה אבל לר"ה דסובר שאנו מעמידין כל דבר אחזקתו אף שאין החזקה מבררת הענין כמו בשני כתי עדים דהחזקה סותרת זא"ז מפני שהתורה אמרה להחזיק כל דבר בהיתרו או באיסורו עד שיתברר לנו היפוך תכונתו הראשונה ה"נ אפשר לומר כיון שהבהמה היתה אצלינו בחזקת איסור אבמה"ח ולא יצאת מאיסורה עד שנולד לה ספק טריפות הרי היא באיסורה הראשון ואף שאין כח החזקה לברר לנו שהיא טריפה דטריפה ואבמה"ח תרי מילי נינהו מ"מ הא לר"ה מהני החזקה להעמיד כל דבר באיסורו או בהיתרו אף שאין החזקה מאמת עצם הענין כמו בשני כיתי עדים שאין החזקה מאמת לנו עצם הענין דהא חד מינייהו שיקרא הוי ואפ"ה מוקמינן כל חד מינייהו אחזקתו: ובזה יש להבין לשון הש"ס בחולין (דף י') דאמר שם השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר ר"ה אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורח"א כשירה וכו' בשלמא ר"ה כשמעתי' דאר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו' אלא ר"ח מ"ט א"ל ר"ח עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי מתיב רבא