עונג יום טוב כ

חלקם בצבא מערכת השמים והם הפסידו חלקם מהם לגמרי ונסתלקו מהם ואבדו זכותם ולא יורק עליהם ברכות צבא השמים כי אבדו זכותם ע"י שהגיעו כל ברכות המערכה לכל העמים אשר זכו בה ע"י הסתלקות ישראל מהם ובחירתם להם החלק הטוב והיפה אשר מעל לכל צבא השמים וכאשר בחקותיו ימאסו לא מבעי כי אין להם אגרא והפסידו חלקם היפה אלא אף דינא שאין להם חלק בהשפעות מערכת השמים ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן. וכמאמר ר"י בן זכאי בכתובות (דף ס"ו) אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רש"מ כו': (כט) ובזה מיושב קושית הר"נ בהא דאמרינן דלמ"ד דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אם אמר אל יכך ויברכך נשמע קללה אם לא יעיד ובקדושין אמרינן דאי לאו קרא ה"א לא דינא ולא אגרא ולפי דברינו א"ש ולא קשה מידי דודאי אי לאו דכתיב אם בחקותי תמאסו לא הוי נשמע קללה מכלל אם בחוקתי תשמעו דה"א דלא הפסידו חלקם עם שאר האומות ואין כאן קללה דלא גרעי משאר אומות עמי הקדם המושפעים מצבא השמים אבל השתא דכתיב אם בחוקתי תמאסו קללה והפסידו חלקם עם שאר האומות ממילא אם אמר יברכך אם תעידוני נשמע מזה קללה אם לא יעיד למ"ד לא בעינן תנאי כפול כיון דניטל ממנו ברכת ה' הרי הוא בכלל קללה אחרי שהפסידו בנ"י הצלחות מערכות השמים: (ל) ועתה יובנו היטב הכתובים שאמר להם אחר שסיים והגיד להם התוכחה בצ"ח קללות אם לא ישמעו בקול ה' אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' במצרים לעיניכם וגו' ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם ונעלך וגו' לחם לא וגו' והנה מה רב טוב ההנהגה הנסיית הבאה ע"י השגחתו יתברך אשר כל טובה וברכה לא יבצר ממנה וביאר להם עוד שלא נתן להם ה' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע היינו כמו שדרשו רז"ל שלא אמרו בשעה שאמר להם מי יתן והי' לבבם זה להם כל הימים תן אתה שהי' להם לאמר דהיינו שבידם להתפלל לד' שיתן להם לב טהור והי' ממלא משאלותם כי הבא לטהר מסייעין לו כדכתיב לענוים יתן חן וא"כ בידם לשמור את כל התורה וא"כ התנאי שקבלו עליהם לקיים את התורה הוא בידם לקיים ממילא ע"י הקבלה שקיבלו עליהם וניתן להם ע"י זה הנהגה הנסיית לחבל נחלתם הפסידו חלקם עם שאר האומות מהנהגות מערכת השמים כמו שבארנו דבתנאי שבידו לקיים זכה בחלקו ומסתלק כחו וזכותו משאר החלקים וע"ז אמר ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו ונכם ונקח מהם את ארצם ונתנה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שניתן להם ארץ סיחון ועוג והוא שייך להם וכבר זכו והפסידו חלקם בארץ כנען אף אם לא יעברו חלוצים שלא יתקיים התנאי עכ"ז כבר זכו בארץ הגלעד ונסתלקו מארץ כנען הואיל ובידם לקיים התנאי ולעבור חלוצים רק בחמלת ד' עליהם נצטוותי ואמרתי להם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם]. וא"כ גם בדבר הזה הואיל ובידכם לקיים את התורה ע"י שישאלו מה' ויאמרו לו תן אתה לב טהור] זכיתם בהנהגה הנסיית והפסדתם חלקכם עם שאר האומות ממערכות השמים. כי על כן ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו את אשר תעשון היינו מוכיח דאי אפשר להשיג לכם הברכה בכל אשר תעשון כ"א בשמירת דברי הברית מפני כי הפסדתם חלקכם עם שארי האומות כמו שראינו בענין ב"ג. וב"ר: (לא) ובזה יבואר הכתובים בנחמי' כי ענין מצות סוכה יורה על שהוציאנו מממשלת צבא השמים ונתונים נתונים אנחנו להשגחת ה' והנהגתו בלי שום אמצעי ולא ככל הגוים בית יהודא החוסים בצל צבא השמים אשר חלק להם. ולזה נצטוינו לעשות צל סוכה ודרשו חז"ל חג הסכות לה' שבעת ימים מה חג לד' אף סוכה לד' [ויתירה מצות סוכה על שאר מצות כי בשאר מצות אין בהם קדושה ואינם אסורים ליהנות מהם מן התורה רק מדרבנן משום איתקצאי למצותה אבל בסוכה אסור מן התורה מהאי קרא כמבואר בסוכה (דף ט') ובביצה (דף ל"ב) ובתוס' שם] ובעת שאנו מקריבים פרי החג על שבעים האומות לקיום העולם באותו זמן ממש נצטוינו לקיים מצות סוכה כדי להראות שאף שהם עובדים לצבא השמים אבל אנחנו חוסים בצל כנפי ה' והנהגתו ועל כן ייחס להתפלל לבטל יצרא דע"ז לחג הסכות ודרשו על פסוק ויעשו בני ישראל חג הסכות היינו דבעו רחמי איצרא דע"ז דליבטל כי מצות סוכה מורה ע"ז. ואמר כי לא נעשה כחג הזה מימות ישוע בן נון וכתיב חסר באשר כי התרעם על יהושע על אשר לא עשה כחג הסכות הזה בימיו להתפלל על ביטול יצרא דע"ז ולא התרעם על משה מפני שלא היה יכול להתפלל ע"ז שלא היה לו זכותא דא"י וזכותא דא"י מהני להתפלל איצרא דע"ז וכמו שבארנו בשם הרמב"ן ז"ל שכל הארצות נמסרו להנהגות מערכות השמים וא"י נשארה אך ורק להנהגת ה' לבדו דכתיב עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ויהושע שהי' לו זכותא דא"י היה יכול לעשות הסכות ולהתפלל על יצרא דע"ז ולא עשה כן ובימי עזרא נעשה החג הזה ככתוב הוא הדבר אשר דיבר הרמב"ן ז"ל באמצעות קבלות התורה עליהם ועל זרעם וקנינם קנין אמתי בארץ הקדושה מקושרים אנחנו בפרטי התורה בקשר אמיץ אשר לא ינתק לאחוזת עולם כי הוא משפט אלקי הארץ: (לב) והנה אחרי שבארנו שענין המצות אשר נצטוינו יש לנו שתי אלה הבחינות כי דבוקים וקשורים בנפשותיהם וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיחו פעולת המצות להביא עלינו פרי מעללינו ואף גם זאת כי כח הטוב והרע הנטוע בהם לא יפעול עלינו כ"א לפי ערך התרחקותם והתקרבותם לרצון הבורא ית"ש כפי שבארנו לעיל בכונת המשנה דשלהי מכות. אשר לכאורה שתי אלה מתנגדים זה לזה כי אם עצם הצווים נותנים כח ועוז בהם להרע ולהיטיב לעושיהם מה יפעל בהם התרחקותם או התקרבותם לרצון הבורא אבל הענין מבואר כי הכתוב אומר כי נר מצוה ותורה אור דימה הכתוב מצוה לנר ותורה לאור. כי המצוה היא כמו נר אשר הנר אינו מאיר עד שיאחז בו אור האש כן המצוה אינה פועלת להאיר על האדם כי אם בהאחז בה אור התורה אם עושה אותן האדם בשביל קיום מצות התורה אז נאחז בה אור התורה להאיר על האדם ולהביא עליו הטוב הכרוך בעקבה. ולהכי כתב הר"נ ז"ל בר"ה דאף למ"ד מצות א"צ כונה וסתמא לשמה קאי מ"מ אם מכוין להדיא שלא לצאת אינו יוצא בה הרי אף שעשה מעשה המצוה ולא רצה שתאחז באור התורה לקיים מצות הבורא ככתוב עלינו בתורה לא עשה ולא כלום וזהו כי נר מצוה ותורה אור: ועתה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא אשר כמו במעשה שמים וארץ אף כי תבל ומלואה בששת ימי בראשית הכינם גם יסדם ויעמידם לעד לעולם עכ"ז אומר הכתוב לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו לא אמר לעשה אורים גדולים אלא לעושה בלשון הוה שהוא עושה גם עתה כי הוא הנותן כח ועוז לכל צבא השמים והארץ להיות חיים וקיימים לפניו יום יום והוא המכונן עמודיהם סלה לבל ימוטו וכן הדבר בפעולת בני אדם אף כי הם כעץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו איש איש ממלאכתו אשר הם עושים עכ"ז לא יסבו בלכתם מעיני המביט לארץ ממכון שבתו על כל יושבי הארץ לתת לאיש כפרי מעלליו: