עונג יום טוב רח

לאחרון דחייב אשם תלוי וקשה ע"ז נימא דמוקמינן לה אחזקה מאיסור א"א לאיסור אשת אח ליבם ויהי' חייב חטאת ולדברינו א"ש דלא שייך להחזיק כאן מאל"א משום דהחזקה סותרת א"ע וכמו שכ'. ולהעמידה על חזקת איסור אשת אח כמו שהיתה קודם שנתעברה לא שייך דאדרבה בחייה היתה עומדת להיות ניתר אחר מיתתו כיון שאין לה בנים מבעלה והא דאמרינן בפ' האשה בתרא (דף קי"ט) גבי היתה לה חמות אינה חוששת ומוקי למתניתין דהתם כר"מ דחייש למיעוט ואפ"ה אינה חוששת משום דאיכא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ ולפי דברינו אמאי חשיב התם חזקה לשוק הא איכא נגדה חזקה לאיסור לשוק מטעם דמחזיקין מחזקת איסור א"א והתם לא שייך להחזיק מאיסור א"א לגבי יבם דהא עיקר הספק הוא רק אם יש לה יבם ואם יש לה יבם ודאי זקוקה ואין החזקה סותרת א"ע. נראה דהתם לא שייך לאוסרה לשוק מטעם חזקה ולומר שנולד לבעלה אח דמשום חזקת א"א דידה אין לנו לחדש מעשה ולומר שנולד לה יבם דלא מצינו שיועיל החזקה אלא אם נוכל לאוסרה מבלי שנצטרך לחדש בה מעשה. אבל שיועיל חזקת איסור דידה שנאמר שנתחדש בה מעשה האוסרה זה לא מצינו ועיין בכורות (דף כ') דאפילו גבי רובא היכא דתלוי במעשה לא מהני וכ"ש חזקה [ועיין יבמות (דף קי"ט) תוס' ד"ה ר"מ איזה מיקרי תלוי במעשה] דתליא במעשה דוודאי לא מהני: **(מן השוק ומת להתיר אשתו לשוק משום דהוי ס"ס שמא אינו מישראל כלל ומותרת לכל אדם ואת"ל שהוא מישראל ואסורה לאיש שיש להסתפק שהוא אבי בעלה משום כלתו מ"מ לאיש שאין ספק בו שהוא אביו מותרת שמא אין לו אח ואין כאן איסור יבמה לשוק עיי"ש שדן כן. ולדברי הרשב"ם ז"ל הוי אתחזק איסורא ולא מהני ס"ס היכא דאיתחזק איסורא:)** ומ"מ אף שלפי דברינו מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כל היכא שאין החזקה סותרת א"ע. אף על גב שניתרת במיתת הבעל בלי שום מעשה מ"מ אין מכאן ראיה להחזיק מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה דאפ"ל דהתם איכא למימר דבחיי בעלה עומדת להיות אחר מיתתו באיסור יבמה לשוק שגם בחיי בעלה הוי אמרי דאיכא סהדי דאית לי' אחין במדה"י אבל לענין איסור טריפות כגון בספק מוח מקיפין שנתוודע לנו אחר שחיטה ולא בעינן מעשה לזה ואינה עומדת לזה, מנ"ל להחזיק איסור בספק השקול ואף דבדרוסה מחזיקין לאסור. סימן ע ובגוף הדבר אם מחזיקין מאל"א לכאורה נראה להביא ראיה נכונה דאין מחזיקין מאל"א מהא דאיתא ביבמות (דף ס"ט) במתניתין כיצד הי' ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ופריך בגמ' כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן ופירש"י אלמא לחדא ביאה חיישינן עכ"ל] אמר רבה בר ר"ה ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ופריך ולתרומה לא חששו והתניא ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלא אמר רבה בר"ה בנשואין חששו ובזנות לא חששו ופירש"י משום דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וליכא ספק. ופריך בנשואין מי חששו והתניא בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב א"ר חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מעברא הא לא מעברא ואי מעברא עד ארבעים מיא בעלמא הוא א"ל אביי א"ה אימא סיפא הוכר עוברה במעיה תהא מקולקלת למפרע מאי מקולקלת עד ארבעים עכ"ל הגמרא: והנה לכאורה קשה טובא בהא דבעי רבה בר רב הונא מעיקרא למימר דלתרומה לא חששו שמא מעוברת ואמאי לא ניחוש לספק איסורא ואף שבא עליה רק ביאה אחת כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ אמאי לא ניחוש בספק איסורא. וצ"ל משום דאיכא חזקה שאינה מעוברת עד השתא להכי לא חיישינן שמא עיברה (והא דפריך מהא דהז"ג שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה הוא משום דהתם נמי להך חששא דמי דהא באמת יש לבעלה חזקת חיים רק דכיון שאנו יודעין שסוף אדם למות ובודאי ימות בזה אנו מרעין החזקה של חיים וחיישינן שמא ימות ואף שהשעה שימות בה אינה מבוררת ויכול להיות שיחי' עוד שעות הרבה ואולי אף שנים הרבה מ"מ כיון שיש בודאי שעה שימות בה הרי כל השעות נכנסות לבית הספק וה"נ אף שיש להאשה זו חזקה שלא נתעברה עדיין מ"מ כיון שרוב נשים מתעברות בודאי אף שאינם מתעברות כל אחת מביאה אחת וכמה ביאות נבעלות ואינן מתעברות בעינן למיחש אף לביאה אחת שמא עיברה ואתרעי הך חזקה שלא היתה מעוברת עד עתה ע"י שאנו יודעין שרובן מתעברות כמו שהורע התם חזקת חיים ע"י שעה אחת של מיתה שיבא בודאי ולהכי פריך מגט דחיישינן שמא עכשיו שעת מיתה וה"נ ניחוש שמא בביאה זו נתעברה] וא"כ כיון שטעמו של רבה בר רב הונא דלא חשש שמא עיברה הוא מטעם חזקה ואם נימא דמחזיקין מאל"א קשה הא ודאי דבעינן למיחש שמא עיברה דנגד חזקה שלא נתעברה איכא חזקה לאיסורא דהא קיי"ל בנדה (דף מ"א) משמשת אסורה לאכול בתרומה וכתיב קרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ואף אחר שטבלה לשימושה נמשיך איסורה בתרומה מאיסור טומאת השימוש לאיסור פסול העיבור וניחוש שמא עיברה ואסורה לאכול בתרומה. א"ו דאין מחזיקין מאל"א ויש לדחות דמטומאה לאיסור אין מחזיקין דמשמשת אסורה משום טומאה ופסול העיבור הוא איסור כמו זר אבל מאיסור לאיסור מחזיקין שפיר: ובעיקר שיטת רש"י ז"ל שפי' הא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו חזקת איסור אבמה"ח ואע"ג דכבר איסתלק לי' איסור אבמה"ח מ"מ מחזיקינן ממנו לאיסור נבילה ושיטת התוס' שחלקו עליו דהאי חזקת איסור דקאמר היינו חזקת איסור אינה זבוחה יש להביא ראי' לרש"י ז"ל מהך סוגיא דחולין (דף פ"ו) דאר"י מחייב היה ר"מ אשחיטתן משום נבלה וקאמר ר' אמי מ"ט הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ואתרע לי'