עונג יום טוב רז

הוא משום דדרוסה שכיח וכשיטת התוס' דז"א דהרי הרשב"א ז"ל כ' בחולין (דף ט') וז"ל והיכא דנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם או לאחר שחיטה כ' רבינו ז"ל דמסתברא דספק דאורייתא הוא ולחומרא כדתניא שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה כו' זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה וה"ה לכל שאר טריפות כדאמרינן לקמן (דף נ"א) ההיא אימרתא דהוי בי רב חביבא והוה משדרא כרעא בתרייתא א"ר יימר האי שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא דלמא האי חוט השדרה איפסק אלמא מדאתקיף רבינא הכי ש"מ דכל היכא דאיתליד ריעותא לחומרא תלינן. ואע"ג דפסק תלמודא התם כרב יימר הא קאמר טעמא התם משום דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן לקמן (דף נ"ג) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ואמרינן נמי ספק קניא ספק שונרא אימר קניא התם משום דלא שכיח דדריס שונרא דהא מעשים בכל יום דשכיח שונרא בין התרנגולים ואינו דורס ותדע דהא קיי"ל שם דחוששין לספק דרוסה אלמא היכא דתלינן לקולא כגון בספק כלבא ספק שונרא טעמא דמילתא משום דמסתבר טפי למיתלי להתירא ואנן קיי"ל דתלינן לקולא בזאב והיכא דמשמשא ידא דטבחא התם לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומיהו כל היכא שיש לפנינו דבר שיש בו לתלות להיתר כגון שדרסו על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כן תלינן לקולא דהא תלינן בזאב עכ"ל מבואר מזה דכל היכא דאיכא ספק השקול תלינן לחומרא ולאו בדרוסה לחוד דשכיחא חוששין אלא לכל ספק טריפות חוששין לחומרא וע"כ משום דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה ולא אמרינן בהמה זו בחייה בחזקת היתר היתה עומדת לכשתשחט א"כ קשה הא לדברי הרשב"א ז"ל בחי' ליבמות בעינן למימר דדוקא בספק בשחיטה מחזיקין מאיסור אבמה"ח לספק נבילה משום דבאיסור נבילה בעי מעשה המכשיר אבל איסור טריפות דלא בעי מעשה המכשיר בעינן להעמידה בחזקת היתר שהיתה עומדת בחייה לכשתשחט וא"כ למה החמיר הרשב"א ז"ל בחי' לחולין בכל ספק טריפות: ואפשר ליישב דברי הרשב"א ז"ל דדוקא בספק צרת ערוה דאיסור דידה הולך ממנה ע"י מיתה ולא בעי מעשה להתירה אנו יכולין לומר שעומדת להיות ניתר אחר מיתתו אבל בבהמה דאינה עומדת להיות ניתר כ"א ע"י מעשה שחיטה א"א כלל לדון בה חזקה שעומדת להיות ניתר דדבר המחוסר מעשה לא שייך לומר שעומד על זה וכיון דלא שייך לומר שעומד להיות ניתר להכי אפילו אם אנו באין לדון על ספק טריפות שאינה צריכה מעשה נמי אין אנו דנין חזקה שעומדת להיות ניתר דהא סוף סוף היא צריכה מעשה להתירה מחמת איסור נבילה ודבר שמחוסר מעשה אין שייך לומר שסתמא עומד לזה. וכיון דלא שייך להעמיד על חזקה דעומדת להיות ניתר ממילא מחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה: ובעיקר דברי הרשב"א ז"ל שכתב דלהכי אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא אמרינן אדרבה בחזקת א"א קיימא משום דניתרת מאלי' ע"י מיתת בעלה קשה טובא מהא דאמרינן בב"ב (דף קל"ה) בההוא דהוה מוחזק דל"ל אחין ואמר בשעת מותו דל"ל אחין והוי אמרי' דאיכא סהדי במדה"י דאית לי' אחין ואר"י השתא מיהו ליתנהו קמן לאו היינו דאר"ח עדים בצד אסתן ותאסר אמר לי' אביי אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א ופי' הרשב"ם ז"ל נקל בא"א בתמיה דאיכא איסור חזק והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנה מספק כיון דאמרי אינשי דאיכא עדים במדה"י שזקוקה ליבם ע"כ הרי מבואר בהדיא דגם במיתת הבעל מחזיקין מחזקת איסור אשת איש לחזקת יבמה לשוק אף על גב דלא בעי מעשה להתירה ומצאתי אחר כן להשיטה מקובצת שם וכ' עוד יש לי לפרש נקל בא"א דכיון דהוחזקה באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית לי' אחין לא מפקינן לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזיקינן לה מאל"א ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינן בפ"ד אחין אשה זו בחזקת היתר עומדת ומספק אתה בא לאוסרה עכ"ל: וצ"ל דהרשב"א ז"ל מפרש הא דקאמר אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א באופן אחר דשבוי' קילא משום דמנוולא נפשה גבי שבאי או משום דשבוי' הוי איסור לאו וא"א הוי איסור מיתה ולא כפי' הרשב"ם ז"ל דהטעם דאיסור יבמה לשוק חמיר משום דמחזיקין מאיסור לאיסור. ובמק"א יישבנו דאפשר לפרש כפי' הרשב"ם ז"ל דאיסור יבמה לשוק חמיר משום דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ומה שהקשה השיטה מקובצת מהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא מחזקינין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק או לאיסור אשת אח. נ"ל ליישב דהוא מטעם אחר דכיון דאיסור א"א היה כולל הכל בין ליבם בין לשוק ועכשיו כשמת הבעל אי אתה יכול לאוסרה על כולן דממ"נ אם בת יבום היא מותרת ליבם ואסורה לשוק ואם לאו בת יבום היא מותרת לשוק ואסורה ליבם א"כ איך אתה יכול להעמידה על איסור מחזקה לחזקה דאין אנו יודעים לאיזה צד להכריע החזקה אם ליבם או לשוק ואם נביא לשמש בחזקה זו לאוסרה על היבם אנו סותרין בזה החזקה לשוק ואיכא למימר אדרבא נחזיק מאל"א לשוק וממילא מותרת ליבם ואם נשמש בה לאוסרה לשוק אנו סותרין החזקה לגבי היבם ואיכא למימר אדרבה נחזיק מאל"א גבי יבם ונתירה לשוק ומאי חזית וממילא אין מקום לחזקה זו והוי ספק השקול ומעמידין אותה על חזקה שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מותו ולא דמי לבהמה בחייה דשם אין שום סתירה בחזקה להכי מחזקינן מאל"א אבל הכא אין מקום לחזקה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק או ליבם כמו שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מיתתו וא"א לשמש כאן בהמשכת איסור חזקת א"א ואף דגבי ב' שבילין וכן בשני נזירים שנזרק טומאה ביניהן כתבו התוס' בחולין (דף ט') ובנדה (דף ב') דמוקמינן כ"א אחזקתו אעפ"י שהחזקות סותרות זא"ז דאחד ודאי טמא הוא התם שאני דכל נזיר יש לו חזקה בפ"ע ומהני לי' חזקתו לגבי דידי' ולא איכפת לי' במה שאנו צריכין לדין על חבירו. אבל הכא שחזקה של אשה זו גופא סותרת עצמה ואין אנו יודעין איך לשמש החזקה בטלה לגמרי אבל בעובדא דב"ב (דף קל"ה) שמת א' בלא בנים ולא נודע אם יש לו אחין שפיר מיקרי אתחזק איסורא כדברי הרשב"ם ז"ל. דהא כתבנו דעיקר הטעם שאין מחזיקין מאל"א בספק גירושין וקדושין ומעמידין בספק גירושין בחזקת היתר לשוק ולא בחזקת איסור א"א הקדום הוא משום שהחזקה סותרת א"ע לגבי יבם ושוק וכ"ז הוא אם הספק בצרת ערוה שאנו דנין ע"י ספק גירושין להתירה לשוק או ליבם דאם נתגרשה מותרת ליבם ואם לא נתגרשה מותרת לשוק והחזקת א"א סותרת עצמה ואין אנו יודעין לאיזה צד נשמש בה אבל בספק אם יש לו אח אין אנו דנין אם מותרת על היבם או לא דאם יש לה יבם אין ספק שהיא זקוקה לו בוודאי רק אנו דנין אם יש לה יבם או לא בזה שפיר נוכל לאוסרה לשוק מטעם א"א משום דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מאי אמרת דנימא אדרבה נחזיק אותה לאיסור ליבם מאיסור א"א הקדום לה זה לא מצית אמרת דאם יש לה יבם הרי ודאי דמותרת עליו וזקוקה אליו ואין אנו דנין אלא אם יש לה יבם ואסורה לשוק או לא ועל זה בעינן לאוקמא לשוק באיסור מחזקת איסור א"א: **(הגה"ה ועיין בנודב"י מה"ת (סימן קפ"ה) שדן שם באשה שהיה בעלה אסופי)** ובזה מיושב נמי הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ז) בילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז'