עונג יום טוב רד

ומעתה שוב אנו יכולין לומר שפיר דאביי ורבא ל"ל כלל הך חזקה דחזקת היתר לשוק וחולצת מדרבנן בעלמא וכיון דל"ל הך חזקה דהיתר לשוק הואיל והתחיל בחיי הבעל ממילא אמרינן כיון דהך חזקה לא מהני חזקה דא"א דערוה נמי לא מהני לגבי צרה כמו שבארנו: מיהו נ"ל כדעת מהר"ם ז"ל דגם אביי ורבא אית להו הך חזקה דהא (בדף קי"ט) קאמר סתמא דגמרא גבי היתה לה חמות במדה"י אינה חוששת דאיכא חזקה לשוק ורבא גופא קאמר התם דלהכי לא חיישינן למיעוטא שמא ילדה חמותה בן וזקוקה ליבם משום דהוי רובא לשוק וחזקה לשוק עיי"ש הרי דרבא גופא סובר דאשה שאין לבעלה אחים דנין עליה חזקה שהיתה עומדת להתיר לשוק לאחר מיתת בעלה ומה לי חזקת היתר לשוק דאין לבעלה אחין או חזקת היתר לשוק שיש לה צרה שהיא ערוה הרי חזינן דמוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק והתם נמי נולד הספק בחיי הבעל שבחייו כבר היתה החמות במדה"י ודוחק לומר דהתם להכי מוקמינן אחזקה לשוק משום דלא הוי אלא איסור דרבנן בעלמא דמדאורייתא שריא להנשא מטעם רובא דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות רק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא כמ"ש התוס' בחולין (דף י"ב) ובכמה דוכתי ולענין איסור דרבנן מהני הך חזקה דזה דוחק כיון דזה מיקרי חזקה מהני נמי לענין איסור דאורייתא ועוד נראה מגוף הסוגיא דגם לאביי ורבא דאמרו יגיד עליו ריעו ותני בקדושין וה"ה בגירושין מדאורייתא אזלינן כה"ג בתר חזקה רק מדרבנן בעלמא לחומרא בעי חליצה דהא קתני במתני' ספק קידושין ס' גירושין בתרווייהו חולצת ולא מתייבמת משמע דחד דינא אית להו וכי היכי דבספק גירושין היינו בכתב בכת"י ואין עליו עדים דמדאורייתא הגט כשר כדאיתא בגיטין (דף פ"ו) ומתייבמת מה"ת והא דאינה מתיבמת הוא רק מדרבנן ה"נ בספק קידושין נמי מתייבמת מה"ת ולחומרא דרבנן אינה מתייבמת והיינו מטעם דאמרינן אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת א"כ ע"כ אביי ורבא אית להו הך חזקה אע"ג שנולד הספק בשעה שהיתה א"א ולא פליגי ארבה אלא במה דפטר רבה בספק גירושין אף מחליצה מטעם חזקה ואינהו סברי דחולצת מדרבנן ולא חיישו לשמא תתייבם אבל מודו דחזקה כה"ג הוי חזקה מעליא ובספק קידושין מה"ת מתייבמת: וכן מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם בסוגיא גבי הא דפריך התם כי בעי לאוקמי בב' כיתי עדים אי בב' כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ופי' הרשב"א ז"ל דהכי פריך דודאי מתניתין דקתני חולצת בספק קידושין מדרבנן בעלמא הוא ואם תתייבם אין בכך כלום דהא דומיא דספק גירושין קתני לה וג' גיטין ודאי כשרין ד"ת הן אלא שחז"ל החמירו בהם משום דאם תתייבם אין בכך כלום ואי מתניתין בב' כיתי עדים מדינא חולצת עכ"ל הרי שגם הרשב"א ז"ל מפרש דפשטא דמתניתין קתני ספק קידושין דומיא דספק גירושין וכמו דבספק גירושין הא דאינה מתייבמת הוא רק מדרבנן ה"נ בספק קדושין מה דאינה מתייבמת הוא רק מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן אחזקה ודוחק לומר דהרשב"א ז"ל כתב כן רק לפום הו"א דתלמודא דקתני חד בבא בגירושין וחד בבא בקידושין מסתמא בחד גוונא מיירי דמדאורייתא מתייבמת אבל לפי המסקנא דמפרש רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין בקידושין אז אמרינן דבבא ראשונה דקידושין וגירושין מיירי בספיקא דאורייתא משום דלא מוקמינן אחזקה ובבא דסיפא דגירושין לחודא מיירי בספיקא דרבנן דז"א דאין מקום כלל לחלק בכך ועוד הא אביי מוקי לה ביגיד עליו ריעו ותני בקידושין וה"ה בגירושין ומסתמא תרווייהו מיירי בחד גוונא דליכא אלא איסור דרבנן כדברי הרשב"א ז"ל]: וכן מוכרח מתחילת הסוגיא מדברי רבה גופא דאי אפשר לאוקמי פשטא דמתניתין אלא באיסור דרבנן דומיא דכתב בכתב ידו דקאמר רבה דלהכי לא קתני בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וקשה הא אכתי משכחת לה דבחיי הבעל הי' לו אח ששתיהן היו מותרות לו ולאחר מיתתו של הבעל מת האח הזה ונשאר האח שהערוה אסורה עליו שהיא בתו וכיון שבבתו הי' ספק גירושין הצרה חולצת ולא מתייבמת ולא שייך לומר אשה זו בחזקת היתר לשוק היתה עומדת דהא בחיי הבעל היתה בחזקת איסור לשוק שאם ימות בעלה תהא זקוקה ליבם לאותו האח שאין צרתה ערוה עליו וא"כ א"א להתירה לשוק ואמאי הוצרך למיתני כתב בכת"י דלא הוי אלא איסור דרבנן ולא נקט ספק קרוב לה ובהיה לו אח אחר ג"כ דליכא חזקת היתר לשוק וחולצת ולא מתייבמת א"ו דהתנא לא רצה לשנות רק אותן שחולצת ולא מתייבמת מדרבנן משום דמה"ת מוקמינן אחזקה אבל בגוונא דליכא חזקה והוי ספק דאורייתא לא קתני וכמ"ש הרשב"א ז"ל ורבה לא בא לחדש דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דזה ידעינן דחזקה זו מעליא רק שבא להשמיענו דכיון דמוקמינן אחזקה א"צ חליצה כלל אף מדרבנן שאם אתה אומר חולצת מתייבמת: מיהו אפשר לומר דאפילו בהיה להבעל אח אחר שלא היתה ערוה עליו נמי איכא חזקה ואף דליכא למימר בחזקת היתר לשוק עומדת מ"מ איכא למימר דפטורה מן החליצה משום דמוקמינן לה אחזקה שאסורה ע"ז האח החי משום אשת אח דהיינו כמו שבחיי הבעל קודם שזרק לה הגט היינו דנין שאם ימות הבעל תהא אסורה עליו משום אשת אח מחמת שהיא צרת ערוה לו ה"נ עכשיו היא צרת ערוה ואסורה עליו משום אשת אח וממילא היא מותרת לשוק [ואע"ג דלא מחזקינן מאיסור אשת אח שבחיים לאיסור אשת אח שאחר מיתה דהא אמרינן גבי ספק קידושין אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא ולא אמרינן דאדרבה בחזקת איסור אח עומדת התם שאני דנהי דבחיים היתה אסורה ליבם משום אשת אח מ"מ היתה עומדת לזה שאם ימות ילך ממנה איסור אשת אח ותהא זקוקה ליבם אבל הכא שבחיי הבעל היתה צרת ערוה ע"ז האח והיתה עומדת לזה שגם אחר מיתת הבעל תהא אסורה משום אשת אח זה שפיר מיקרי חזקה מעליא ולהכי לא מצי למתני ספק גירושין בהי' לו אח אחר ומת אחר מיתת הבעל דהתם נמי א"צ חליצה משום חזקה דאשת אח ואם אתה אומר חולצת אתי ליבומי] ומ"מ א"א לומר כן דאיך נימא דבהיה לו אח אחר שמותרת הערוה עליו מותרת לשוק ע"י חזקה שאסורה ליבם זה החי דמאי חזית דאזלת בתר הך חזקה דאיסורא ליבם החי ולהתירה עי"ז לשוק אדרבה נימא דאמרינן אשה זו בחזקת איסור לשוק עומדת ותאסר לשוק עד שתחלוץ וחולצת ולא מתייבמת דהא בחיי הבעל היתה עומדת לזה שתהא אסורה ליבם זה החי מחמת הערוה ותהא אסורה לשוק מחמת היבם האחר ומאי חזית דאזלת בתר חזקת איסור להך יבם זיל בתר חזקת איסור לשוק ותהא צריכה חליצה מה"ת ואכתי הוי מצי למיתני ספק גירושין בזרק לה אלא ודאי שלא רצה לשנות רק אותן שחולצת מדרבנן: מיהו ז"א דהך חזקה לאסור לשוק ע"י הזיקה ליבם המת ודאי דאיתרע דהא מת וקברו מוכיח עליו ובטלה הך זיקה וחזקה דאיסור ליבם החי שפיר הוה חזקה וממילא מותרת לשוק ומ"מ יש להביא ראי' מדברי הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דאמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת תינח היכי דכנס ואח"כ גירש אבל גירש ואח"כ כנס הא לא היתה כלל בחזקת היתר לשוק וכתב הרשב"א ז"ל ע"ז דאיכא מ"ד דמיירי באמת בכנס ואח"כ גירש עכ"ל וקשה דאכתי ליתני בספק קרוב לה ובגירש ואח"כ כנס וצ"ל נמי כמש"כ ובגירש ואח"כ כנס דליכא חזקה דהוי ספיקא דאורייתא לא תנא במתניתין והדברים נכונים לפמש"כ במק"א בתשובה דהיכא דהוי